כישלון האינטגרציה: אירופה הולכת אחורה?
שטף המהגרים לאירופה מביא את ממשלות המרכז-שמאל לאמץ אמצעי שלטון כוחניים. זהו אינו דבר של מה בכך, מאחר שמדובר בדפוס שמטלטל את היסודות עליהם מושתת האיחוד האירופי
מאז הכהגל ההגירה הנוכחי באירופה והביא עמו אתגרים חדשים, כאלה שמעולם לא עמדו בפתחן של ממשלות האיחוד, דבר אחד נעשה נהיר – המדינות המתקדמות והעשירות בעולם אינן מתמודדות היטב במצבי לחץ. סקרי דעת קהל מראים כי אזרחים אירופים רבים מאבדים אמון ביכולת של ממשלתם להתמודד עם אתגרי האינטגרציה של מיליוני מהגרי העבודה ומבקשי המקלט. מתוך מערבולת של מקרי פשע ואונס שהביאה עמה ההגירה, החרפת משבר התעסוקה והדיור, הנטל הגובר על מערכת הבריאות, הרווחה והביטחון וכמובן הפחד מגל הטרור, מושג חדש-ישן צף ועולה, 'יורוסקפטיסיזם' – חוסר האמונה ברעיון האיחוד האירופי.בסקר חדש בו השתתפו 28 אלף אזרחים אירופים מסתמן שהם אינם נותנים אמון בממסד בכל הקשור להגירה ואיום הטרור. מנתוני הסקר לשנת 2017 עולה כי 65% מהנשאלים סברו כי ההגירה תעלה בוודאות את שיעור הפשע והטרור במדינה, 85% סברו כי סביר שיתרחש פיגוע טרור גדול סביר בארצם ומספר דומה רואים בדאעש איום מהותי לחייהם. בנוסף לכך נראה שמרבית אזרחי מערב אירופה חשים חרטה ואף כעס על הקליטה המאסיבית של המהגרים במדינתם. כך למשל בשאלת החלוקה בנטל, רק מדינות המערב הביעו תמיכה בשיטת מכסת הקליטה ופיזור המהגרים בין כל מדינות האיחוד כאשר מדינות המזרח, שסגרו שעריהן מראש, דחו את הרעיון. לא מפתיעה גם העובדה כי בשאלה האם המדינה צריכה להקים גדר כדי למנוע ממהגרים נוספים להיכנס בעתיד, מדינות המערב הראו תמיכה רבתי.
המועמדת לנשיאות צרפת מרין לה פן. מפלגות הימין צוברות תאוצה שטרם זכו לה בעבר.
צילום: AFP
עקב כך, לאורכה ולרוחבה של אירופה, מפלגות הימין צוברות תאוצה שטרם זכו לה בעבר. הזכורה ביותר היא מפלגת 'החזית הלאומית' הצרפתית של מרין לה-פן, אך לצדה ניתן למנות את 'מפלגת החירות' ההולנדית של חרט ווילדרז, את 'אלטרנטיבה לגרמניה' של פראוקה פטרי ואת מפלגת UKIP אשר נייג'ל פאראג', שהיה עד לא מזמן בראשה, הוביל את בריטניה לברקסיט. למרות שמפלגות אלה פועלות בתוך גבולות הדמוקרטיה הן מבקשות לצמצם אותה לכדי הגדרה רזה הרבה יותר ולהפשיט אותה מאלמנטים של 'דמוקרטיה מתקדמת' כמו רב-תרבותיות, מקלט ורווחה לזרים וקדושת המרחב הפרטי.
כישלון האינטגרציה מתבטא בכך שממשלות השמאל-מרכז איבדו לחלוטין שליטה על המצב. בגרמיה לבדה מוערך כי ישנם כ-500 אלף מהגרים ופליטים שאף אחד אינו יודע מי הם והיכן הם נמצאים; בבריטניה גופי הביטחון מעריכים כי נמצאים 23 אלף מוסלמים קיצונים. בנוסף, משוער כי פעילי דאעש שהסתננו לאירופה עם שטף הפליטים מסוריה, אחראיים לכמה מהפיגועים האחרונים הנוראיים ביותר.
מצב זה מביא גם את ממשלות המרכז-שמאל לאמץ אמצעי שלטון כוחניים יותר. שכונות שלמות בפריז, בריסל וערים נוספות למדו מה הן פשיטות ליליות על בתים של מוסלמים; וגם האזנות סתר ופרופיליזציה (למרות שאסורה על-פי חוק בגרמניה) והגבלת חופש התנועה של מאות אלפי בני אדם המעוכבים במחנות פליטים ועל חופי יוון ואיטליה, הפכו עניין של מה בכך. בהונגריה אף נשפטו ונכלאו פליטים סורים שחצו את הגבול ללא אישור. מרבית האמצעים הללו כשרים כשמדובר בניסיון של מדינה למנוע את פיגוע הטרור הבא או לשמור על חופיה מפלישה המונית. ועם זאת, במקרה של האיחוד האירופי מדובר בדפוס שמטלטל את היסודות עליהם הוא מושתת.
אמנת מאסטריכט, האמנה של האיחוד האירופי מ-1992, מציינת כי מטרתה "לכונן שלב חדש ביצירת אחדות קרובה מתמיד בין העמים באירופה..." היום נראה כי אחדות זו דווקא רחוקה מתמיד.
היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg
אקו"ם