ניאו נאצים הם חלאות. ועכשיו, נדבר על השמאל הגזעני
הנשיא טראמפ נפל בפח שטמנה לו התקשורת, אבל בבסיס דבריו יש אמת שכדאי להפנים: השמאל הקיצוני בארה"ב מסוכן לא פחות מהימין
"מצעד הדייקיות" נערך מאז תחילת שנות השמונים בכמה ערים באירופה ובאמריקה, בדרך כלל יומיים לפני מצעד הגאווה השנתי. במקור הוא יועד לנשים בלבד, ובא למחות על השתלטות גברים לבנים על אירועי הגאווה העולמיים. בשנים האחרונות מצעד הדייקיות הולך ותופס אופי שמאלי־קיצוני יותר ויותר, ומאגד בתוכו שלל מקופחים - מי בצדק ומי כי תמיד נחמד להיות קצת אנדרדוג.
לפני כחודש וחצי הגיעו למצעד הדייקיות בשיקגו שלוש נשים יהודיות. הן הביאו איתן דגל גאווה שבמרכזו מגן דוד. השלוש לא הספיקו לצעוד הרבה עד שקבוצה ממארגנות המצעד הגיעו אליהן ודרשו הסברים. השלוש אמרו שהמגן דוד הסורר לא מיועד חלילה להביע הזדהות ציונית או ישראלית כלשהי, רחמנא ליצלן, אלא הוטבע על דגל הגאווה כסמל יהודי נטו. אחרי דין ודברים שנמשך כשעתיים החליטו מארגנות המצעד שלא לאפשר לשלוש להמשיך להשתתף בו כשהדגל בידיהן. הסיבה: צבע המגן דוד היה כחול. אם היה לבן, הסבירו המארגנות הליברליות, היינו יכולות לקבל את הטענה שזהו סמל יהודי, אך הצבע הכחול מזכיר מדי את דגל מדינת ישראל, וזו כבר תועבה שמצעד של השמאל האמריקני כבר לא יכול להכיל.
ספק אם שמעתם את הסיפור הזה עד כה. הוא נשטף בזרם הידיעות הפחות־חשובות־לכאורה המגיעות אלינו מעבר לאוקיינוס, שעוסקות במעללי השמאל האמריקני. אבל הוא ממש לא היחיד. בפורטלנד שבאורגון מתקיים זה 110 שנים פסטיבל שושנים בינלאומי. בשנים האחרונות נערך במהלך הפסטיבל מצעד לאורך שדרה 82 בעיר, הנקראת גם "שדרת השושנים". השנה בוטל המצעד כי שני ארגוני שמאל קיצוני הודיעו שאם תומכי הנשיא דונלד טראמפ יצעדו, הם ינקטו כל אמצעי אפשרי כדי למנוע זאת, כולל אלימות.
זהו לא מצעד של ניאו־נאצים, אך מבחינת המאיימים בפיצוץ היה מספיק שאנשי המפלגה הרפובליקנית יניפו "דגלי טראמפ" או יחבשו לראשיהם כובעי MAGA (ראשי התיבות של סיסמת הבחירות של טראמפ - "עשו את אמריקה גדולה שוב") כדי לשבור את כלים. במהלך מערכת הבחירות תועדו כמה וכמה תגרות שיזמו פעילי שמאל בכניסה לעצרות של טראמפ וביציאה מהן, כולל השלכת ביצים וחפצים אחרים על הקהל שבא לעצרת. פעילי שמאל ו־BLM ("חיים שחורים נחשבים") מפוצצים על בסיס קבוע הרצאות פרו־ישראליות בקמפוסים ברחבי אמריקה, ולא פעם נשמעות בהפגנותיהם קריאות בסגנון "יהודים, חזרו לאירופה".
בשבוע האחרון כולם מדברים על ניאו־נאצים ועל אנשי "עליונות הגזע הלבן" בארה"ב. פרצופם המכוער נחשף בתקריות סביב ההפגנות על הסרת פסלו של הגנרל לי בשרלוטסוויל שבווירג'יניה, ששיאן הטרגי היה דריסה של פעילת שמאל בידי גזען לבן מאוהיו. הנשיא טראמפ אמנם גינה בפה מלא את ארגוני הימין הקיצוני, תוך הזכרת שמותיהם, אבל כרגיל הצליח לקלקל כשיום אחר כך פצח במסיבת עיתונאים מאולתרת במגדלי טראמפ בניו־יורק ולא הצליח לעמוד במתקפת העיתונאים שדרשו ממנו שוב ושוב גינוי חד־משמעי. טראמפ, שיותר מכל שונא עיתונאים שאומרים לו מה לחשוב ומה לומר, נפל בפח. לצד גינוי חוזר ונשנה לימין הקיצוני, הוא העלה גם את נושא השמאל הקיצוני ואחריותו למהומות. זה כמובן הספיק לתקשורת הליברלית ברחבי העולם - גם אצלנו כמובן - כדי להעלות אותו על הגריל ולשפדו כאחרון הגזענים העלובים.
יש גזענים וניאו־נאצים בארה"ב. תמיד היו. באמצע שנות ה־20 של המאה הקודמת, שישה עד שבעה אחוזים(!) מכלל הבוגרים בארה"ב היו חברים בקו־קלוקס־קלאן. אז הם היו כחמישה מיליון אזרחים, אך באוכלוסייה של היום הם שקולים לעשרים מיליון אמריקנים. הם היו אופנתיים מאוד, החבר'ה עם הכובעים המחודדים המוזרים והצלבים הבוערים, עד ששילוב בין התסבכות פלילית של אחד מראשי הארגון ועליית הנאציזם באירופה גרם כמעט לחיסולו. העניין הוא שכיום, כמו בשמונים השנים האחרונות, הקלאן הם מיעוט זניח. הגזענים האלימים המעטים הללו גם לא מסתירים את דעותיהם. בשנת 2009 יצא העיתונאי והצלם אנתוני ס' קארן למסע בחצר האחורית של ארה"ב כדי לתעד את הקלאן העכשווים והניאו־נאצים. הם התמסרו למצלמה ויצרו אלבום תמונות מחריד אך פוטוגני, שבו ברור לחלוטין מי מכר את נשמתו לשטן האידיאולוגי מימין. את הגזענים משמאל, לעומת זאת, קשה לזהות הרבה יותר. הן יכולות להיות סתם כמה נשים רגילות למראה שמגיעות למצעד בשיקגו ומסלקות את מי שנושאות בו דגל שעליו מגן דוד.
שתי מטרות מרכזיות יש לעיסוק התקשורתי והציבורי האינטנסיבי בארה"ב בתקרית שרלוטסוויל. האחת היא להפיל את טראמפ. לא עכשיו, לא מיד, אבל בעוד כמה חודשים נכנסת ארה"ב לשנת הבחירות לבית הנבחרים ולשליש מהסנאט. השמאל עובד במרץ כדי למוטט את הבסיס המפלגתי הרפובליקני סביב טראמפ, לתקוע טריז בין הבית הלבן לקונגרס, שנתון בשליטה רפובליקנית ברורה כיום, ולהביא להחלשת הנשיא בנובמבר 2018. המטרה השנייה היא לסמן את הימין האמריקני כולו כסכנה לדמוקרטיה. לקחת את קבוצת השוליים הנידחת והמטונפת של הימין הקיצוני, ולהתייחס אליה כמי שמייצגת עשרות מיליוני נוצרים טובים ומאמינים, שהאידיאולוגיה שלהם לגבי מיעוטים, בטח ובטח לגבי יהודים, שונה ב־180 מעלות.
בשנה שעברה סיקרתי את ועידות שתי המפלגות הגדולות בקליבלנד ובפילדלפיה. בוועידה הרפובליקנית הרגשתי בבית. כל מי שזיהה שאני יהודי מישראל הרעיף עליי ברכות וחיוכים, וגם לא מעט חיבוקים נרשמו שם. בוועידה הדמוקרטית בפילדלפיה כבר נאלצתי להסיר את הכיפה שעל ראשי לא מעט פעמים. דגל אש"ף שהונף באולם ושרפת דגל ישראל מחוצה לו יום אחר כך היו רק סימפטומים לתהליך מסוכן שאת פירותיו ראיתי בשלושת ימי הוועידה: אווירה עוינת מאוד כלפי ישראל, אנטישמיות חדשה שמוסווית היטב בשיח אקדמי, מילים יפות וסיסמאות קליטות.
יש ימין קיצוני בארה"ב, כולל ניאו־נאצים. הוא דחוי, משוקץ ואין אדם שפוי שמתווכח על הצורך להילחם בו. המקבילה שלו משמאל מסוכנת לא פחות. אל תתנו לתקשורת הליברלית לסמא את עיניכם בקשר לכך.
אקו"ם