נתניהו סופג כתמים בקרבות הבוץ עם התקשורת
העיתונים וערוצי הטלוויזיה אולי רודפים את נתניהו, אבל הוא משום מה מוותר מרצון על היתרון העיקרי שהיה לו מולם: הגובה. בקרב הבוץ בין הצדדים, גם מחנה תומכיו של ראש הממשלה סופג כתמים מיותרים
בין אלפי הנוכחים במפגן התמיכה בראש הממשלה בשבוע שעבר, אחד לא היה צריך להיות שם: בנימין נתניהו בכבודו ובעצמו. בניגוד לפאסון הממלכתי שהקפיד עליו בקדנציות קודמות, בשנים האחרונות בחר ראש הממשלה להסיר את הכפפות ולוותר על הקלף החזק ביותר שהיה לו: פוזת "קטן עליי השטויות שלכם". אם בעבר הגיב בביטול לקמפיינים נגדו, כשהוא מסביר שיש לו על הראש דברים קצת יותר חשובים להתעסק בהם, כעת נתניהו הפך לשותף מרכזי בקרב הפומבי על שמו הטוב או הפחות טוב. הקהל האוטומטי שלו ממשיך לשמור לו אמונים, אבל פה ושם כבר נשמעות חריקות צורמות בשולי המחנה שהוא מוביל, וממילא נתניהו מאבד קולות בקרב מי שיושבים על הגדר.
נכון, אנחנו עוד לא בימי מערכת בחירות, ושום דבר לא מוכרע עד שנסגרות הקלפיות, אבל ראש הממשלה מתעקש להתנהל כאילו הוא בעיצומו של קרב על כל קול. הוא היה יכול לשלוח לגני התערוכה סרטון מוקלט ממשרדו בירושלים, אולי אפילו להסתפק בתודה־שלאחר־הפגנה באמצעות טוויטר או פייסבוק, אבל נתניהו בחר לעזוב את כל עיסוקיו הרבים והחשובים ולהגיע לעמדת הפודיום בתל־אביב, משל היה נואם כיכרות נלהב.
בניגוד לאקלים המעיק שהתפתח פה בכל הנוגע ליחסי נתניהו־תקשורת, הפיצול בין ימין לשמאל בנושא הזה אינו מחויב המציאות. תתפלאו, אבל לא צריך להיות שונא־ביבי מדופלם כדי לראות שיש כאן בעיה. אכן, חלקים נכבדים בקרב המשפיעים על דעת הקהל שמו להם למטרה להוריד את נתניהו מהשלטון בכל מחיר. ונכון, רבים מהאוחזים במקלדת ובמיקרופונים חדורי שנאה עמוקה לאיש עצמו, הרבה לפני שהם סולדים מדרכו האידיאולוגית או הפוליטית. ובכל זאת, מראש ממשלה מצופה שיתנהל בכמה דרגות קיום מעל אלה שמשחקים איתו במשחקי "שונאים סיפור שנאה".
עוד לפני ההסלמה הזו, הגיעה העקשנות של ראש הממשלה שלא להתראיין לתקשורת. מדובר בהפניית עורף ילדותית לאחד מהכלים הקריטיים לשימור הדמוקרטיה שהוא מתגאה בה כל כך. פוליטיקאים רבים חוששים מראיונות למיניהם, ומצינו שאפילו שלי יחימוביץ' בכבודה ובעצמה, עיתונאית לשעבר, הפכה לסרבנית תקשורת־כתובה סדרתית, מחשש שדבריה יוצאו מהקשרם. אבל היא לפחות מתראיינת בכל מקום שקולה שלה יכול להישמע בו מכלי ראשון; נתניהו מסרב אפילו לזה.
לו היה מדובר באיש עשייה ועמל שאתרע מזלו להיות עילג או בעל טונים הרצוגיים חורקים משהו, עוד היה אפשר להבין את הבחירה בגט הכריתות מלא סעיפי הנאצה הזה בין נתניהו למראיינים הפוטנציאליים. אבל הכישרון הגדול שלו הוא דווקא במישור הרטורי. קשה למצוא עיתונאי, חד ככל שיהיה, שלא יחוויר מול להט השיחה של ראש הממשלה, על כל תנועות הגוף הנלוות אליו. גם אם ייתקל נתניהו בשאלות לא נעימות, הוא לא האיש שיתפתל במבוכה מולן. רבים ופחות טובים ממנו צלחו ראיונות מורכבים ומביכים, ונתניהו ודאי היה עומד בהם בקלות. אבל במקרה הזה אלוהים נתן אגוזים לבעל מיומנויות של מפצח אגוזים, ודווקא המפצח הזה בוחר לזרוק את הקליפות על הזולת במקום לבלוע את הפרי.
נתניהו כבר לא מנסה לשמור על פאסון. ההפך. נראה שהוא ממש נהנה מהקרב ראש בראש שפתח עם התקשורת. ראש הממשלה לא שידר לאזרחיו שהעימות הזה לא מעסיק אותו, משום שהוא אכן מעסיק אותו עד צוואר. הקצר בתקשורת אולי התחיל מצד שונאיו העיתונאים, אבל כמו המשתמשים בטיעוני "המורה, זה הוא התחיל", גם כאן קשה לומר שנתניהו מצטייר כמבוגר האחראי בסיפור הזה.
מפגן העוצמה של תמיכת הליכוד היה מרשים ביותר, אבל נתניהו נפל שוב לסכסוך הגירושין המכוער שלו עם התקשורת. כמו הורים פרודים חסרי אחריות שלא מהססים לשטוף את מוחם של החברים, בני המשפחה והילדים נגד צד ב' של הסכסוך, כך יוצאת התקשורת נגד נתניהו באופן גורף ולא אמין, כשכל תמיכה באיש או במשהו מפועלו מסומנת כהשתחוות בפני הקיסר; וכך יוצא נתניהו באופן גורף ומופגן מול אחד הכלים המרכזיים בניהול משטר מתוקן.
נתניהו לא מסית נגד התקשורת בשום צורה, בטח לא יותר משמסיתים בה נגדו, אבל הוא עסוק הרבה יותר מדי במה שאומרים עליו ובמה שכותבים עליו. אם פעם זה היה מציק לו או מטריד אותו, היום הוא מצוי בקרב יריות נגד הכותבים והמראיינים. אחרי שלא הצליח להכריע אותם מבפנים ולגרום להם לשנות את הטון, הוא פותח במלחמת חורמה נגד הגוף הענק הזה, המורכב מהמון חלקים, שמכונה תקשורת.
"נתניהו מלך ישראל", קראו משתתפים בהפגנת התמיכה, שעה שהאיש עצמו ויתר על הממלכתיות. בשמאל המתוקשר נבהלו קשות, ושכחו קריאות דומות על המלך הלא מעורער יצחק רבין ז"ל, זה שבהירצחו ציווה להם את שנאת נתניהו. ובכל זאת, כמוהם גם הימין צריך לדרוש לשמוע את קולו של המנהיג המוכתר כשהוא פונה לעם כולו, גם לזה היושב מחוץ לכיכר העיר שבגני התערוכה.
אקו"ם