עכשיו כשסיימנו לקטר, עוד נתגעגע ליולי-אוגוסט
ממחר החיים של כולנו ישובו לסדרם, אנחנו נחזור לעבודה והם יחזרו למסגרות. השגרה שציפינו לה תחזור ותגרום לנו להתגעגע לחוסר השגרה של ימי יולי אוגוסט העליזים. אבל בדיוק אז יבואו החגים
אז מסתבר שהתפילות שהתפללתי כל לילה בשבוע האחרון נענו והחופש הגדול נגמר בסוף. יותר לא אצטרך לעמוד בתורים ארוכים כדי להיכנס למקומות שעומדים בהם בתורים ארוכים, רף ההוצאות שלי יצנח בביליארדי שקלים, ואוכל לחזור לעבוד שוב ללא רעשי רקע של מר עגבנייה, מריבות על השלט ובקשות חוזרות ונשנות לעוד שלוק, עשירי ואחרון להיום.לא מעט קיטרתי בחופש הזה, חשבתי לעצמי בזמן שקלפתי שאריות 'סליים' מאחורי המכנסיים. אם לומר את האמת היו לי זמנים טובים וזמנים ששקלתי פנימיות. מסתבר שזמן ממושך של חוסר שיגרה, ג'אנק פוד ועודף אטרקציות, לא בריא לי. וגם לא לילדים שלנו. אם בתחילת החופש יכולנו לצפות בלהקות ילדים על הוברבורד דוהרים ברחובות עם אש בעיניים ונצ'י נצ' באוזניים, היום בקושי אפשר להבחין בהם. הם יושבים בבית במזגן, מוכי שמש וחרדה מכלור ועוטפים ספרים לבית הספר. וכשאני אומרת "עוטפים ספרים" אני כמובן מתכוונת ל"דבוקים לסמארט פון", או למסך כלשהו.
מי המציא את החופש הגדול?
צילום: גדעון מרקוביץ
ואל תחשבו שסבלתי עם הילדים שלי בחופש, נראה לכם? הילדים שלי מושלמים. פשוט קצת נגמר לי. נגמר לי הכוח, נגמרה לי הסבלנות, נגמרו לי הבייביסיטרים, נגמרו לי הרעיונות, נגמרו לי האטרקציות, נגמר לי הכסף. הימים חלפו להם ומאדם עם יכולת ביטוי טובה ומגוונת נכנסתי ללופ וורבלי של: "תרד למטה, אתה תיפול. תניחי את הכוס, המיץ יישפך. די עם הכדור. די עם המסכים. די לרוץ. די לקפוץ. די לשבור את ה.. אוקיי חזרה למסכים!" מבחינתי החופש הגדול הגיע למיצוי כבר לפני שבועיים וכל יום נוסף שהיה מעבר, היה כמו עשרים הדקות המיותרות בסרט שהופכות את העלילה למסטיק.
אז למה לעזאזל, כל שנה, כשמגיע היום הזה, לפני הראשון בספטמבר כשהכל עטוף, ארוז, ומודבק. החולצות מגוהצות, הסלון חזר לבעליו החוקיים והמרחק מנס מגורען בלי חלב, ללא קולות רקע, קטן מתמיד, דווקא ברגע הזה הבטן עושה לי נדיה קומנצ'י וגוש ענק ומוגזם תקוע לי בגרון? חודשיים שלמים שאני תוהה מי המציא את הרעיון המטומטם הזה "חופש גדול" ופתאום עכשיו אני מסתכלת על שלושת הילדים שלי משחקים יחד בסלון ותוהה לעצמי, מי המציא את הרעיון המטומטם הזה שצריכים לשלוח אותם למסגרות?
בסופו של דבר, מדובר בדבר בלתי נמנע, וממחר החיים של כולנו ישובו לסדרם, אנחנו נחזור לעבודה והם יחזרו למסגרות. שגרת הסנדוויצ'ים, ווטסאפים, שיעורים, חברים, הסעות, חוגים, וכל "המנוחה" שלה ציפינו במהלך החופש הגדול תוחזר לחיינו ותגרום לנו מהר מאוד להתגעגע לחוסר השגרה של ימי יולי אוגוסט העליזים.
אבל בדיוק אז יבואו החגים.
היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg
אקו"ם