גם גבאי רוכב על המכנה המשותף "רק לא ביבי"
אבי גבאי קורא להפסיק לדבר על נתניהו אבל עושה זאת שוב ושוב, ניר ברקת מנסה להיפרד מתדמית החילוני המנוכר. שני אירועים ומכנה משותף אחד: ציפייה לבחירות מוקדמות
אף שתאריך הבחירות טרם ידוע והממשלה אמורה להשלים את ימיה רק בעוד שנתיים, הארץ רוחשת אירועי פריימריז מימין ומשמאל. אולי הדבר נובע מאווירת החקירות סביב ראש הממשלה, ואולי אלה משאלות לב של המבקשים להחליפו. מכל מקום, החיזור אחרי כל קול נמצא כבר בעיצומו.
שני אירועים שנכחתי בהם בשבוע האחרון ממחישים את התכונה במערכת הפוליטית, החוצה מפלגות. מימין היה זה ראש עיריית ירושלים ניר ברקת, שערך ביום שישי שעבר סיור בבירה לחברי ליכוד מאור־יהודה, מבית־שמש, מרעננה ומהוד השרון. משמאל היה זה יו"ר מפלגת העבודה אבי גבאי, שהגיע ביום שני השבוע למפגש פתוח עם חברי המפלגה בפתח־תקווה, העיר שהפכה להיות מוקד ההפגנות נגד היועמ"ש סביב חקירות נתניהו.
נישא על גלי ניצחונו בפריימריז גבאי מגיע לערי ישראל, במטרה לפגוש קהלים חדשים ולהגדיל את בסיס הבוחרים של המפלגה. אבל כמו שזה נראה השבוע, הקהל הוא אותו קהל. ממוצע הגיל באולם היה 60 פלוס, והנוכחים היו מצביעים ותיקים של מפלגת העבודה. גבאי מתאמץ לקיים את הבטחת "חדש מהניילונים", שמצביעי העבודה כל כך אוהבים.
המסרים מלוטשים והחולצה הלבנה בוהקת, אבל המנהיג עצמו לא מצליח לסחוף את הקהל. הוא מדבר על טיפול בשחיתות ובמערכת הבריאות הכושלת לדבריו, אבל הקהל לא מתעורר. מחיאות הכפיים מדי פעם נשמעות בעיקר כשהוא שוב יוצא נגד ראש הממשלה: "חודשיים הוא לא פגש אותי כשר. רק כשהתנגדתי לגז זה קרה" - מחיאות כפיים. "נקרא כיכר או רחוב של שמו (של נתניהו) כשיסיים את תפקידו" - מחיאות כפיים, וכך גם כשהוא מבטיח למאזיניו שלושים מנדטים בבחירות שייערכו לדבריו בשנה הקרובה.
מדי פעם נזרקות לאוויר גם שאלות קשות. כך, כאשר גבאי מתאר את החלטתו לפרוש מהממשלה בעקבות מינוי ליברמן לשר הביטחון, "שסביבו וסביב מפלגתו חקירות", אחד הנוכחים שואל אותו מדוע הסכים לשבת עם השר דרעי. נראה שגבאי לא התכונן לשאלה הזו, וכמו בעימותי הפריימריז הוא מגמגם תשובה לא ברורה וממהר לעזוב את הנושא, בחסות אחד מעוזריו שמגיש לו כוס מים בתזמון מושלם.
היו"ר הטרי של העבודה אומר לנוכחים שאי אפשר להתעסק כל הזמן בנתניהו ולצפות לנצח כך בבחירות, אבל הוא בכל זאת חוזר למקום הזה שוב ושוב. המחנה שנושא את הדגל "רק לא ביבי" כנראה רחב יותר מכל מחנה אחר בשמאל, ואי אפשר לאכזב את הקהל. בדומה להודעת נתניהו ביום הבחירות האחרון כי "הערבים נוהרים לקלפיות", שהביאה לניצחון סוחף של הליכוד, גבאי מבטיח למאזיניו כי הודעת הטקסט שלו ליום הגורלי כבר מנוסחת ושמורה בטלפון הנייד, והפעם היא תוציא את המצביעים המתלבטים מהבית לכיוון הנגדי. "אני יודע בדיוק מה לעשות כדי להביא את המצביעים", הוא מכריז, אחרי שנתיים בלבד בפוליטיקה הישראלית.
לא רק נתניהו מרבה לתקוף את "התקשורת העוינת", גם גבאי מצא דרך לתלות את האשמה בתקשורת, הפעם הימנית, על עיסוק מוגזם לטענתו בעניינים הפנימיים של המפלגה. הוא מתייחס לסיקור המורחב שניתן לטענתו להחלטותיו לשנות באופן רחב את חוקת המפלגה - מפגיעה במעמדו של המזכ"ל, דרך שריון חברי כנסת ועד מינוי שרים שאינם מהמפלגה. "ישראל היום, ערוץ 20 ו־360, בכלי התקשורת של הימין מתעסקים בזה כדי לפגוע בי", אומר גבאי. פייר, התרגשתי. סוף־סוף יו"ר מפלגה בשמאל שמתמרמר על יחס התקשורת אליו.
בזמן המוקדש לשאלות (מעטות יש לציין), שוב מתברר שהגזענות מרימה את ראשה מדי פעם במחנה השמאל. "מה תעשה עם הבוחרים הלא רציונליים שבאים מעדות המזרח, ומצביעים לפי ציווי רוחני של האבא והסבא שלהם? הם מענישים את מפא"י... זה קרה בירוחם ובדימונה", שואלת בנחת אישה בגיל העמידה.
אני זעה באי־נוחות במקומי, אך לזכותו של גבאי ייאמר שהוא יוצא באופן מיידי נגד ההתבטאות הצורמת. "בשאלה שלך יש התנשאות, וזו בעיה שלנו", משיב יו"ר המפלגה, וזוכה לגיבוי מהקהל. "אנחנו צריכים לשכנע אנשים להצביע לנו. אנחנו כמחנה מקפידים להעליב את הבחירה שלהם, ואז לצפות שהם יבואו אלינו. זה לא יקרה יותר".
ומגבאי לברקת, שני אנשים חדשים במפלגות ישנות, המביאים איתם לוק עדכני של פוליטיקה מודל 2017. יאיר לפיד, משה כחלון, אבי גבאי, ניר ברקת - כולם נראים כאילו נלקחו מאותו פס ייצור לפוליטיקאים חדשים. כרס - אאוט, מראה בנוי היטב ומבט מצועף בעיניים - אין.
מאז הצטרפותו לליכוד ב־2015, ברקת עסוק פחות ביצירת בריתות עם השרים ויותר בפנייה אל השטח. לדברי אנשיו הוא פקד עד היום למעלה מ־5,000 איש, ואת ימי שישי שלו הוא מקדיש לפגישה בלתי אמצעית עם המתפקדים. הוא מביא אותם למגרש הביתי שלו, בירת ישראל, ומשחק לפי הכללים המקובלים בליכוד: הסיור מתחיל בארוחת בוקר במלון ירושלמי, ממשיך בתצפית על עיר הבירה, ומסתיים בביקור באתרי מורשת וארוחת צהריים דשנה.
ברקת מפנק את אורחיו, מדבר אליהם בגובה העיניים ואפילו מצליח להוציא מהם הבטחות לפריימריז, אם יחליט לרוץ. אנשי הליכוד הוותיקים מרבים להשמיע את הביטוי "הדי־אן־איי הליכודי", אך בכל זאת הם בוחרים לקבל את ברקת שהצטרף לתנועה אך לפני שנתיים. ברקת נהג בתבונה כשהפקיד על מטהו את קטי שטרית, מהפעילות האהודות והמוכרות במפלגה. נראה ששטרית מצליחה ליצור את החיבור בין ההייטיקיסט האשכנזי, אם יורשה לי, לאנשי הליכוד הוותיקים שהגיעו לסיור.
כאשר האוטובוסים מגיעים לעיסאוויה, ראש העירייה נוטל את המיקרופון כמדריך תיירים, ומדבר על מלחמתו הנחרצת בטרור בעיר. החבורה ממשיכה לתצפית מהר הזיתים על הר הבית והכותל, ולאתר ארכיאולוגי סגור בסמוך לכותל. אפשר לכנות את הטיול הזה "ספיישל עם ראש העיר". ברקת מביא את המתפקדים לאזורים שלא ביקרו בהם עד כה, ומספק להם הצצה בטעם אישי לעיר הקדושה והמורכבת. זה לבדו שווה שיבוץ ברשימה, כך לפחות הוא מקווה.
לאחר שהוא מצטרף לאוטובוס של אנשי בית־שמש, ברקת מספר להם על קשריו הקרובים עם בכירי הרבנים, בהם הרב מרדכי אליהו ז"ל ובנו. מי שבנה את עצמו כתקוות החילונים בבירה, מנסה כעת לגהץ את תדמיתו ולהפוך למסורתי־עממי יותר. כשהקבוצה מגיעה לכותל הוא מוציא מכיסו כיפה סרוגה וחובש אותה לראשו, ואני נזכרת בפרסומים על מהלכים משמעותיים שלו דווקא לטובת הציבור החרדי בעיר, על חשבון הציבור הדתי־לאומי.
שני בתי ספר מרכזיים בבירה, 'נווה עציון' ו'דרור', הועברו לאחרונה למיקום מחודש, למורת רוחם של ההורים. המחאה הגיעה ממחוזות שברקת לא צפה אותם. בסביבתו טוענים כי מדובר בסבב שגרתי של העברת מבנים בין הציבורים השונים בעיר, באופן שבו כולם ייהנו מהחלוקה המחודשת.
סימן השאלה הגדול שמרחף מעל ברקת הוא האם יישאר בזירה המקומית וימשיך בעוד שנה לקדנציה נוספת בעיר, או שידלג לבחירות הארציות? הוא מבטיח תשובה בנושא עד סוף השנה האזרחית. אם לא יסתמנו בחירות בחצי השנה הקרובה, סביר שברקת יעדיף להישאר בלשכתו לקדנציה נוספת ורק אז ימשיך לליכוד. כשחושבים על זה, זהו בעצם המכנה המשותף העיקרי של ברקת וגבאי - ציפייה לבחירות בהקדם האפשרי, שיביאו איתם מומנטום חיובי עד הממשלה.
היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg
אקו"ם