ראשי » חדשות » דעות

האם הרשות השופטת בישראל עצמאית?

בראיה כוללת של נקודת האיזון בישראל בין עצמאות השפיטה לבין יעילותה של הרשות השופטת, לא רק שאין לזנוח את שיטת הסניוריטי, אלא יש מקום לחזק את העצמאות המוסדית של בתי המשפט

עם בחירתה של השופטת אסתר חיות לנשיאת בית המשפט העליון בהתאם ל"שיטת הסניוריטי" (קרי, מינוי אוטומטי לפי ותק), חשוב להזכיר נושא חשוב שנזנח בדיונים שנערכו לאחרונה על שיטת המינויים הזו: בשיטת המשפט הישראלית אין לרשות השופטת עצמאות מוסדית בענייני מינהל שיפוטי.

שורר מתח בין שני עקרונות חשובים בעיצוב שיטת המינוי של נשיא בית המשפט העליון: עצמאות השפיטה והגעה לתוצאה צודקת בכל פסק דין אל מול היעילות הכוללת של מערכת המשפט. מצד אחד, העקרון של עצמאות השפיטה מצדיק מנגנון אוטומטי של מינוי נשיא בית המשפט העליון על פי סניוריטי כדי ששופטים לא יכוונו את התנהגותם ופסיקתם (במודע או שלא במודע) כדי לשאת חן בעיני גורם ממנה. מצד שני, מי שדוגלים בביטול שיטת הסניוריטי מצדיקים זאת בדרך כלל על בסיס הנימוק שיש למנות את מי שעומד בראש מערכת כה גדולה כמו הרשות השופטת על בסיס כישוריו, ובאופן מובלע או מפורש אומרים ששיטת הסניוריטי פוגעת באיכות הניהול של המערכת. הטיעון הזה נשמע לכאורה הגיוני. למעשה, הוא שגוי. זאת, משום שהוא מתעלם מיתר ההסדרים הנוגעים לניהולה של הרשות השופטת בישראל.
 
אם פוסעים צעד לאחור, ניתן לראות ששר המשפטים משפיע ומעורב עמוקות בניהול הרשות השופטת. שר המשפטים מוסמך לקבוע את סדרי המינהל של בתי המשפט והוא ממנה את מנהל בתי המשפט (בהסכמת נשיא בית המשפט העליון), אשר אחראי בפניו על ביצועם. שר המשפטים מוסמך גם להתקין את תקנות סדרי הדין שלפיהן מתנהלים הדיונים בבתי המשפט, הוא מעורב במינוי נשיאי הערכאות הנמוכות יותר ויש לו סמכויות נוספות רבות בניהול כוח האדם השיפוטי ובשליטה על בתי המשפט. לכן, למשל, אין כל מקום להשוואה שמרבים לעשות בין שיטת הסניוריטי בישראל לבין שיטת מינוי ראש הרשות השופטת בארצות הברית, ולטיעון ששם בתי המשפט עצמאיים למרות שמי שעומד בראשם נבחר על ידי הרשויות הפוליטיות (בידי הנשיא והסנאט).

הרשות השופטת בארצות הברית עצמאית לחלוטין בהתנהלותה האדמיניסטרטיבית. בישראל, לעומת זאת, לשר המשפטים, למשרד האוצר ולנציבות שירות המדינה דריסת רגל בכל תהליכי הניהול האדמיניסטרטיבי של הרשות השופטת, בעיצוב התקציב ובניצולו ובניהול כוח אדם שיפוטי ומינהלי. זניחת שיטת הסניוריטי בישראל תטה את הכף עוד יותר לטובת השפעתם, שכבר קיימת, של הגורמים הפוליטיים על ליבת העשייה השיפוטית והניהול השיפוטי. כך עקרון העצמאות השיפוטית ייפגע בלא שתהיה תועלת אמיתית מבחינת איכות הניהול, שגם כך כבר מושפע בצורה משמעותית מהרשות המבצעת.

בראיה כוללת של נקודת האיזון בישראל בין עצמאות השפיטה לבין יעילותה הכוללת של הרשות השופטת, לא רק שאין לזנוח את שיטת הסניוריטי, אלא אדרבה: יש מקום לחזק את העצמאות המוסדית של בתי המשפט. כפי שהצעתי במחקר מדיניות שפורסם במכון הישראלי לדמוקרטיה לפני שנים אחדות, יש להקים מועצת רשות שופטת (שבה חוץ משר המשפטים ונשיא בית המשפט העליון יכהנו גם נציגי הרשות השופטת, הרשות המחוקקת והרשות המבצעת, וכן נציגי החברה האזרחית). מועצה זו תקבל את הסמכויות לקבוע את תקציב הרשות השופטת, את סדרי הדין שלה ואת סדרי המינהל, לאשר את מינוי מנהל בתי המשפט, ועוד סמכויות ניהול אחרות שנתונות היום לשר המשפטים. במלים אחרות, מועצה זו היא שתפקח על הניהול היום-יומי של הרשות השופטת, במקום שר המשפטים. באופן זה ניתן יהיה להשיג איזון טוב יותר בין עצמאות בתי המשפט, לבין אחריותם בפני הציבור ויעילותם.

ד"ר לוריא הוא חוקר במכון הישראלי לדמוקרטיה
היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg

טור אורח

Nrg מעניק במה לכותבים אורחים

לכל הטורים של טור אורח