מרצ וש"ס מתפגגות: סופן של מפלגות האליטיזם
ש"ס ומרצ הן סמן משותף לאותה תופעה: הניסיון למנוע את פתיחת שערי התנועה ולשמר את החדגוניות הטבועה בה
אחרי שפורסם שח"כ יגאל גואטה עומד להתפטר מש"ס, כתבתי פוסט בפייסבוק ובו ניבאתי שעוד מעט תהפוך ש"ס לפרק היסטורי, הלקוח מעברה של הפוליטיקה הישראלית.
לא נכנסתי לשאלה אם ראוי שחבר כנסת חרדי יגיע לחתונת אחיינו ההומו, או אם הוא צריך להצהיר על כך בראש חוצות או לא. לא זה העניין. הבעיה היא הבור שמפריד בין הספרדיות לחרדיות - "בור" שקשור בהבנה ולפיה משפחה ספרדית ממוצעת יכולה להכיל את כל הזרמים בחברה הישראלית, מחרדים ועל חילונים גמורים, וכנראה יכולים להיות בה גם להט"בים. ככל שבש"ס מעמיקים את הבור הזה כך צונחת בתוכו המפלגה, ועמה מספר המנדטים שלה.
אני מרשה לעצמי לזרוק לחלל האוויר עוד נבואה: יש סיכוי שגם מרצ תתפוגג בקרוב. ביום ראשון השבוע התקיימה ועידת מרצ, ונידונה בה ההצעה להקדים את הבחירות לתפקיד יושב ראש המפלגה. נדרשו 60 אחוזים מהקולות כדי להעביר את ההצעה, אבל בגלל שרק 55 אחוזים תמכו בה היא לא התקבלה. ייתכן שהריאיון הרגשני ומעורר האמפתיה של זהבה גלאון בבוקר יום ראשון אצל קלמן ליבסקינד ואסף ליברמן בתאגיד 'כאן' מנע את הדחתה, אבל גם ל-55 אחוזים שמצביעים נגדך יש משמעות כואבת.
ח''כ לשעבר יגאל גואטה. ש''ס מעמיקה את הבור.
צילום: נועם רבקין פנטון
בחודש יולי הצביעו חברי ועידת מרצ נגד קיום בחירות מקדימות פתוחות, וייתכן שההצבעה נגד גלאון השבוע הייתה מחאה על ניסיונותיה לפתוח את שורות המפלגה. מרצ, שנושאת את דגל הליברליות והשוויון, מותירה את שעריה סגורים, מבקשת לשמר את האליטיזם והחדגוניות, ומפחדת כל כך משינוי.
כשיושב ראש הקואליציה דוד ביטן התבטא נגד הליכודניקים החדשים ואמר ש"אין שום סיבה שנקבל אלינו אנשים שהם לא ליכודניקים. יש דרך למנוע את הדברים האלה", הוא ספג אש תופת מכיוונים רבים, שכללה שלל גינויים ענק. הוא הואשם בעילגות, בצרות אופקים ובזריית פחד. לכותבים ב'ארץ נהדרת' הצטבר עוד חומר איכותי שממנו אפשר ליצור קטעים שמציגים אותו כדמות מגוחכת.
לעומת זאת, בשפה הצחה והנאורה של מרצ זה נשמע יותר טוב. גלאון, לפחות מעל פני שטח, עשתה קולות של מישהי שרוצה להשתנות, אבל היא כנראה מוקפת באנשים שלא חפצים בכך. אך לפעמים בתוך קבוצות פוליטיות או מגזריות ההנהגה היא זו שאשמה בחוסר פתיחות לתהליכי שינוי. במקרה של מרצ המצב הפוך: משתתפי הוועידה הצביעו נגד בחירות מקדימות פתוחות בניגוד לדעתה של גלאון. הם מן הסתם לא יואשמו בעילגות, בורות, חושך ופחד כמו ביטן.
ח''כ זהבה גלאון נואמת בוועידת מפלגת מרץ. מה עם פתיחת שורות?
צילום: אבישג שאר ישוב
השיטה הנהוגה כיום במרצ לבחירת הרשימה היא כזאת: 15 אלף מתפקדים בוחרים רשימה של אלף אנשים, שמצדם מרכיבים את הרשימה לכנסת. לדברי תומר אביטל מהבלוג 'מאה ימים של שקיפות', קשה לברר מי הם אלף האנשים שבוחרים את הרשימה לכנסת, וקשה מאוד לחדור את מעטפת האנשים הזו ולהיבחר לרשימת המפלגה. מאז הקמת מרצ בשנת 1992 כיהנו בה 27 חברי כנסת. במשך כל 25 השנים שחלפו מאז היו רק שניים מנציגה בכנסת ממוצא מזרחי. על בסיס זה ניתן לספק ניחוש פרוע: כנראה גם בתוך אלף חברי ועידת מרצ אחוז המזרחים קטן.
אבי דבוש הוא פעיל שמאל ממוצא מזרחי, חבר מרצ שניסה להתמודד על מקום ברשימת המפלגה בבחירות הקודמות והגיע למקום השמיני. מאז הוא הקים ארגון בשם 'תנועת הפריפריות', ויצא למסע ברחבי הארץ כדי לחבר אנשים מפריפריה לרעיונות של צדק חברתי ולהשמיע את קולם. דבוש היה גם בין אלה שניסו להקדים את הבחירות לראשות המפלגה ולקיים בחירות מקדימות פתוחות – אך נכשל. מרצ נותרה כמו יריחו: סגורה ומסוגרת.
גם מבלי להשתייך למרצ או להתחבר לאליטיזם ולחדגוניות שלה, ניתן להוקיר את הנוכחות שלה בזירה הפוליטית ואת המלחמות שלה בנושאים מסוימים, כמו דת ומדינה למשל. ניכר שיש שם אנשים ערכיים וטובים.
אם מרצ תיעלם, אישית ארגיש תחושת החמצה. אבל אם לא יהיה שם תיקון של פתיחת השורות והראש, אולי אחוש פחות חמיצות. שמאל חברתי לא יכול להיות כל כך צבוע ולדבר על ערכים של צדק ושוויון, אך להתנהג בדיוק הפוך.
היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg
אקו"ם