רק לא ביבי זה לא מספיק: דרושה מהפכה בשמאל
המצב הנוכחי בארץ אמור היה להפוך את השמאל הישראלי לנחוץ מאי פעם. המאבקים האחרונים במרצ, מדגימים היטב את השיתוק שאוחז בשמאל מפני הכרעות פנימיות והתחדשות רעיונית. אין מנוס, חייבים שינוי עומק
את שירו "אבי היה אלוהים" מסיים יהודה עמיחי בדיבר השנים עשר "השתנה. השתנה". ספק אם יש קונצנזוס גדול יותר בשמאל הישראלי בכלל, ובמרצ בפרט, מאשר הנחיצות בשינוי. השינוי המיוחל מדובר מעל כל במה ובפי כל מנהיגה ומנהיג במרצ. ההפנמה של הכישלון בבחירות האחרונות, והצורך להבטיח הישרדות של "השמאל של ישראל" הולכת ונעשית ברורה. מוטב מאוחר מאשר אף פעם.ובכל זאת, האויב הגדול של הטוב הוא לא המצוין, אלא הנדמה לי. כל ההבדל נעוץ בפער שבין לדבר על שינוי ובין יישום שלו בפועל. כולנו מכירים את זה מחיי היומיום שלנו. לדבר על הדיאטה/ חדר הכושר/ הגמילה ממסכים/ עזיבת מקום העבודה זה קל וזול. ליישם את כל אלה זו קריעת ים סוף ממש. לרוב, אנחנו זקוקים לטלטול משמעותי, קריאת השכמה מן המציאות, על מנת לזוז באמת.
מנהיגות נבחנת בזה ממש. ביכולת לקרוא את איתותי המציאות, כמה שיותר מוקדם, להתגבר על שיקולי תועלת אישית, להחליט על חישוב מסלול מחדש. ולצאת לדרך. בכל אלה, כושלת המנהיגות של מרצ כבר שנתיים וחצי.
האמת היא שאלו יכלו להיות חדשות לא מעניינות, או אפילו משמחות. ארגונים קמים ונופלים. מפלגות נוסדות ונעלמות מן העולם, במגוון דרכים. זה טבעו של עולם. אבל, אנחנו נמצאים בתקופה המחדדת את הנחיצות של מרצ ושל השמאל הישראלי בכלל. דוגמאות יש למכביר. ביוני 2016 יצאנו לצעדת השוויון, מירוחם לירושלים, בתביעה לשוויון הזדמנויות לילדי הפריפריות. שנה אחר כך, המציאות נושכת את כולנו. לפי נתוני משרד החינוך, ילד ברמת השרון הוא בעל סיכויים של פי 50 לבגרות טובה, מילד בשדרות, אופקים או רהט.
בנובמבר 2016 עלינו מקיסריה לכנסת, על מנת לתבוע תיקון משמעותי בקצבאות הנכים והקשישים. ארגוני הנכים ממשיכים את המאבק, בסגירת צמתים מרכזיים מדי שבוע. הם דורשים העלאה משמעותית של קצבת הנכות השערורייתית של 2,342 שקלים לחודש. התוצאה? העברה מוועדה לוועדה ואטימות ממשלתית מוחלטת.
בשנה האחרונה אני רואה, מעבר לגדר, את החמאס מתאמן, מתחמש וחופר, לקראת המלחמה הבאה. המענה הישראלי, בניית מכשול תת קרקעי, שכנראה לא יועיל הרבה, ממחיש את אוזלת היד והעדר המדיניות הממשלתית למול סוגיית עזה.
ולא דיברנו עוד על ההפרד ומשול בין ערבים ויהודים, עניים ועשירים, ימין ושמאל. ולא דיברנו על תרבות השחיתות וסיוע למקורבים. ולא דיברנו על הקיפאון המדיני וחוסר הראייה לטווח ארוך בעזה ובגדה. ולא דיברנו על שכר העובדות הסוציאליות והמורות. על זכאיות הדיור הציבורי הממתינות עד בוש. על חלוקת העושר המוניציפלי, המייצר פערים עצומים בחינוך, רווחה ותרבות. ולא דיברנו על 140 מליארד שקלים, לפי נתוני בנק ישראל, שחייבים להתווסף לתקציב המדינה, לטובת תשתיות חברתיות. כל זאת, על מנת להשוות את ההוצאה החברתית המשלתית לממוצע ה-OECD (ולא להצטיין, חלילה...).
המצב הזה היה צריך להפוך את השמאל הישראלי לנחוץ מאי המצב הזה היה צריך להפוך את השמאל הישראלי לנחוץ מאי פעם. לא "רק לא ביבי", אלא מה כן. ממש כמו שם ספרה החדש של נעמי קליין "NO IS NOT ENOUGH". זה לא קורה. עדיין. בשביל מהפך בישראל - נחוץ מהפך בשמאל.
המאבקים האחרונים במרצ, והשיתוק בפני הכרעות פנימיות והתחדשות רעיונית, הן הדוגמא הבולטת ביותר לעניין. גילוי נאות: אני ממובילי יוזמת הפריימריז הפתוחים במרצ וממובילי הקדמת הבחירות. הצורך בהקדמת הבחירות הפנימיות במרצ, מהלך ענייני, שמבין כל מי שמכיר את הזירה הפוליטית בארץ ורואה את ההתארגנות הפוליטית בתוכה, הפך לעניין פרסונלי. ראשת מרצ, ח"כ זהבה גלאון, עברה ועדיין עוברת מאולפן לאולפן ומסבירה שמרצ נשלטת בידי "עסקנים", המפחדים לפתוח את השורות. היא הגדילה לעשות ואיימה בפרישה, אם יוזמת הקדמת הבחירות תזכה לרוב. גם לאחר ההצבעה, עם קרוב ל-55% בעד הקדמת הבחירות, היא ממשיכה לדבוק בגירסה שמדובר במלחמת "פותחי השורות" מול הנאחזים בכוח.
במקרה הזה, מדובר בחצי אמת. שיטת בחירות פתוחה אכן הכרחית. כמו גם הקדמת הבחירות. אבל, גם אלה, אם סוף סוף תשכיל מרצ לאשר, בניגוד לדעת מנהיגיה, לא יועילו ללא שינוי עמוק, שיבנה את החלופה הפוליטית המחודדת.
איך תראה אותה חלופה פוליטית? מנהיגות, שפה, תוכן וחיבור, שיבואו מרעב אמיתי לשינוי. שיהפכו את השמאל הישראלי לבית האמיתי של הפריפריות החברתיות והגיאוגרפיות בישראל, המונהג על ידי נשים וגברים מהפריפריות. שמאל שלא מתבייש להניף דגלים ברורים הקוראים למדינה לקחת אחריות על אזרחיה ולשנות סדרי עדיפויות מהיסוד. שמאל שמתמודד עם שאלות הבסיס הבטחוניות, מדיניות וכלכליות, באופן רענן ומאתגר, הקורא להכרה וצדק תרבותיים, עם מקום לכל הזהויות בישראל. שמאל עממי. של העם, על ידי העם ולמען העם. כל זה הכרחי לשמאל על מנת שיהיה בעל השפעה פוליטית משמעותית. אבל, חשוב בהרבה: הכרחי למדינת ישראל, שחייבת חלופה בהירה וברורה. חייבת מחלוקת לשם שמיים. כי אין לנו ארץ אחרת.
אקו"ם