ראשי » חדשות » דעות

שוברים את האדישות: ישראל יצאה לרחוב השנה

בשנה האחרונה שברו המחאות בישראל כל שיא אפשרי. נראה שהאזרחים הבינו את חוסר התוחלת בכתיבת עוד פוסט בפייסבוק, ואת היתרון ביציאה למפגש עם אנשים אמיתיים

הערב, עם כניסת יום הכיפורים, ייאספו מיליוני יהודים ברחבי העולם בבתי הכנסת, ויגידו שלוש פעמים "כל נדרי וחרמי, וקונמי". בכך יבקשו להתיר את כל הנדרים, החרמות והשבועות.

לחלק מהפוליטיקאים ומהשופטים בעם תגיע תפילת 'כל נדרי' בעִתוי נפלא, כי בדיוק השבוע הם החרימו את הכול: במהדורת החדשות ברשת ב' סיפרו השבוע שמפלגות המחנה הציוני ויש עתיד, חוץ מח"כ חיים ילין, "מחרימות" את העצרת הממלכתית לציון חמישים שנה להתיישבות ביהודה ושומרון. גםנשיאת בית המשפט העליון מרים נאור הודיעה שזהו אירוע שנוי במחלוקת ציבורית, ולכן לא ראוי ששופטי העליון ישתתפו בו.

אך בחדשות לא סיפרו שפעולת "החרמה" אינה רק להימנע מלהגיע לאירוע. פעולה כזאת היא גם לא לתת רשות דיבור לפוליטיקאים מהמחנה הציוני ומיש עתיד בטקס לציון חמישים שנה לשחרור יהודה ושומרון.
 
לצד החרמות מהשבוע האחרון, שמבקשות להביע מחאה באמצעות אי הגעה לאירוע ממלכתי, נראה שעם ישראל בהמוניו אימץ בשנה האחרונה גישה הפוכה - הגעה המונית למחאות ברחוב. אם ההפגנות היו עומדות לדירוג ב"מצעד המחאות השנתי" של השנה שחלפה, הן היו זוכות בוודאות במקום הראשון.

הארץ שלנו סוערת מהפגנות: למעלה משלושים שבועות התקיימו השנה מחאות מול ביתו של היועץ המשפטי לממשלה אביחי מנדלבליט, כדי שלא יתמהמה בהגשת כתבי אישום בפרשות השחיתות השלטונית המונחות על שולחנו. גם תושבי דרום תל-אביב הפגינו מול ביתה של נשיאת העליון נאור בשל הסחבת בפסיקה על סוגיית המסתננים.

בנוסף לאלה, אנשי 'העדה החרדית' הזמינו אלפי בני אדם להפגנות נגד חילולי השבת ה"מתרבים" בירושלים. אנשי 'הפלג' הפגינו עשרות פעמים וחסמו כבישים בגין מעצרים של תלמידי ישיבות שלא התייצבו בלשכת הגיוס. אנשי שמאל השתתפו במחאה גדולה בעד פתרון שתי המדינות, פעילים חברתיים הפגינו בעד הכרה צדק וריפוי בפרשת ילדי תימן, המזרח והבלקן.
 
תושבי גבעת-עמל הפגינו נגד יצחק תשובה, תושבי ערד יצאו למחאה נגד חסידי גור. תושבי בית-שמש קראו בחוצות נגד האלימות כלפי נשים, ואנשים בחיפה הפגינו נגד מכלי האמוניה. בהרצליה יצאו נגד תוכנית המתאר לעיר, ותושבי פתח-תקווה הפגינו נגד הצפיפות בבתי הספר. בצפון התפשטה מחאה נגד הבנייה בחוף אכזיב, הנכים מפגינים יום-יום בעד העלאת קצבאות הנכות. בשבועות האחרונים הם אף הגדילו לעשות וחסמו עשרות צירי תנועה ברחבי הארץ.

אצל כולנו מקנן החשש מכך שהטכנולוגיה הופכת אותנו לאדישים, למנוונים: אנו יושבים כל היום מול המקלדת או מול הטלפון החכם, ומזיזים את העכבר ימינה ושמאלה או גוללים את המסך מעלה ומטה.

השנה האחרונה יצרה פה באז מטורף של יציאה אל הרחוב, שנראה גדול בהרבה מאמת המידה הראויה. אולי יש פה הבנה שעוד פוסט בפייסבוק ועוד 140 תווים בטוויטר אינם מזיזים מאומה. ייתכן שיש פה מיאוס אמיתי מהישיבה מול המסכים, ורצון להתחבר לאנשים אמיתיים ולחולל שינויים משמעותיים.

אולי השתרר כאן ייאוש מוחלט ממנגנונים רקובים, משחיתות, מאנשים תאבי בצע, מעושק, מעוולות חברתיות, מפערים בלתי נסבלים, מאטימות קשה לצער ולמצוקות של החלשים בחברה. אך שמא זו פשוט ההכרה שכדי לעלות לסדר יום ציבורי ובשביל שמשהו יזוז כאן, צריך להגיע לקצה - והקצה הוא הרחוב, הכביש והשדרה המרכזית. אם תוך כדי הפגנה אתה גם מציק למישהו אחר בדרך, מעכב אותו ומונע ממנו את חופש התנועה, אז גם הוא יבין עד כמה הזעקה שלך כואבת או שהוא יתעב אותך לנצח. בכל אופן, הוא לא יישאר אדיש אליך.
 
על סקאלת המחאות, שנעה בין הרצון להישאר בבית ו"לא להגיע" או "להחרים" ובין היציאה מהבית והשתתפות במחאות בראש חוצות, נראה שהנוכחות ברחוב מנצחת כרגע.

הסקאלה הזו נראית בדיוק כמו התפר שבין יום הכיפורים לסוכות, בין הווידוי על "החרמות" וההתכנסות פנימה ביום הכיפורים לבין העברת כל הבית החוצה וההנכחה במרחב הציבורי בסוכות. עכשיו רק נותר לקוות שהמחט תשבור את גבולות הסקאלה ותביא את המחאות הצודקות אל מחוז ההצלחה.
היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg

מירי שלם

מנכ"לית המכון לאסטרטגיה ציונית ופעילה חברתית מבית שמש.

לכל הטורים של מירי שלם