המשרפות בסוריה היו אמורות להיות קו אדום
מי שנשבע ש"לעולם לא עוד", לא יכול לעמוד מנגד כשבמרחק של כמה עשרות קילומטרים מכאן, בסוריה, שוב נעשה שימוש במשרפות כדי לטשטש עקבות של פשעים נגד האנושות
סביר שהיו לישראל נימוקים טובים מדוע לא לתקוף את המשרפות בבית הכלא סיידנאיא בדמשק, שבהן העלים משטר אסד את גופות האסירים שרצח: בשונה מהעברת נשק מתקדם לחיזבאללה, במשרפות אין איום כלשהו על ישראל.
מדובר בעניין מוסרי בלבד. מדינת ישראל קמה מאפרם של מיליונים שגופותיהם הוכנסו למשרפות בשואה. מי שנשבע ש"לעולם לא עוד", לא יכול לעמוד מנגד כשבמרחק של כמה עשרות קילומטרים מכאן, בסוריה, שוב נעשה שימוש במשרפות כדי לטשטש עקבות של פשעים נגד האנושות.
המידע על קיומן של המשרפות נחשף באופן מתוכנן על ידי משרד החוץ בוושינגטון. האמריקנים, שידעו כי הסורים ימהרו להכחיש, אף פרסמו תצלומי לוויין "מרשיעים" של המשרפות, ולצידם הערכות על הזוועות שבוצעו בהן.
תמונת לוויין שמשרד החוץ האמריקני תיאר כבניין במתחם בית סוהר בסוריה, אשר שונה למשרפה.
צילום: AP
המסקנה המתבקשת לא היתה אמורה להיות במילים, אלא במעשים. אם ארה"ב היתה משוכנעת במידע שפרסמה, היה עליה לתקוף את המתקן ולהשמידו. במקום זאת, גלגלו האמריקנים את הסוגיה לפתחה של רוסיה - בעלת הבית האמיתית בסוריה - בדרישה שתפעל בנושא.
קשה למצוא היגיון בהתנהלות האמריקנית: כך לא נוהגת מי שמתיימרת להנהיג את העולם ולקבוע לו נורמות מוסריות. מנגד, עקביות דווקא אפשר למצוא בוושינגטון: גם כאשר נחשף (בידי ישראל) השימוש שעושה אסד בנשק כימי נגד מתנגדיו, עשתה ארה"ב הכל כדי שלא להתעמת עם הבעיה.
רק כאשר נהרגו ב־2013 יותר מ־1,000 אזרחים בתקיפה כימית בפרברי דמשק, נאלץ הממשל לפעול. איומיו בתקיפה הובילו אז את אסד לוותר על הארסנל הכימי שלו, למעט יכולת שיורית. כאשר נעשה שימוש ביכולת הזאת מוקדם יותר השנה, שוב פעל הממשל - הפעם בדרך צבאית. עשרות טילי השיוט נועדו לקבוע לאסד קו אדום ברור, או כהגדרת הממשל בוושינגטון - יש מעשים ש"העולם המתורבת לא יכול להתעלם מהם".
ניקי היילי מציגה תמונות של ילדים סורים שנהרגו במתקפה הכימית. ובמערב וגם אצלנו - הכל דיבורים.
צילום: AFP
יש בהגדרה הזאת צביעות לא מעטה. במלחמת האזרחים בסוריה נהרגו עד כה כ־600 אלף איש. מיליונים נפצעו. כמחצית מהבתים נהרסו ויותר מ־30 אחוז הפכו לפליטים. את העולם זה לא ממש עניין עד שהפליטים החלו לגלוש לאירופה. אלמלא החל דאעש לבצע פיגועים במערב, המלחמה היתה נותרת עניין פנים־סורי.
המשרפות היו אמורות להיות קו אדום. הלקח ממלחמת העולם השנייה טרי מדי, זועק מדי - פעולה היתה
מחויבת. לא רק מצידה של ארה"ב; אירופה הראתה שוב עד כמה גדול הפער בין דיבורים למעשים. על רוסיה וסין אין בכלל מה לדבר. הן רואות בסוריה עסק, לא בני אדם.
מה שמחזיר את הכדור לישראל. הגישה הרווחת בארץ לאורך שנות המלחמה בסוריה היתה שזה לא עסק שלנו: כל עוד הם הורגים אחד את השני - הם לא הורגים אותנו. עקרונית, גישה נכונה, שמשאירה את ישראל מחוץ למעגל הלחימה; מוסרית, גישה בעייתית, משום שגם היא מעלימה עין מהזוועות.
תחת הנימוק של חשש מהסלמה נמנעה ישראל בכל פעם מלפעול בנושאים שלא קשורים במישרין לביטחונה. זה לגיטימי כמובן, ובכל זאת מותיר תחושה לא נוחה. ככלות הכל, הזוועות בסוריה נמשכות כאילו כלום, ובמערב (וגם אצלנו) - הכל דיבורים.
היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg
אקו"ם