ראשי » חדשות » דעות

רעיון הח'ליפות האסלאמית לא מת: מה אחרי דאעש?

דאעש יחדל מלהיות ארגון, אבל מרוח המאבק האסלאמי נגד "האחר" שהוא ליבה במשך ארבע שנים, ימשיך העולם לסבול. באירופה, ארה"ב, אוסטרליה וישראל ימשיכו להתבצע פיגועי הדריסה, דקירה, ירי, אונס ואלימות - נגד כל מי שאיננו בן דת מוחמד

לפי כל הסימנים, אנחנו מתקרבים ליום שבו תיפול העיר ראקה הסורית, המעוז האחרון של "מדינת האסלאם בעיראק ובסוריה", הידועה בשם הקיצור הערבי דאעש. השאלה העולה מאליה היא מה יהיה אחרי דאעש.

הקרב על ראקה (צילום: רויטרס)

 

עלינו להבחין באופן חד וברור בין שלושה גורמים: הארגון, אנשיו והאידיאולוגיה שלו. הארגון כנראה יובס ויחוסל, יאבד את כל הטריטוריה הגדולה ששלט עליה ומערכות השלטון שלו יהפכו נחלת העבר, אבל רבים מאנשיו כבר נמצאים במקומות אחרים, נושאים בלבם תחושה של צדקת הדרך ויצר נקמה נגד כל אלו שתקפו אותם (כמו ארה"ב ומדינות הקואליציה נגד דאעש), נגד כל אלו שעמדו מנגד ולא סייעו להם (מדינות האסלאם של ברית המועצות לשעבר), או מדינות שסייעו להם בתחילת דרכם והפנו אליהם את גבם בהמשך (טורקיה, סעודיה).

האנשים הללו התפזרו בעולם וחלקם הקימו "סניפים" של דאעש במקומות אחרים, לדוגמה: סיני, לוב, תימן, ניגריה, מאלי, פיליפינים ועוד, וכל סניף מתאים את עצמו, את מבנהו ואת פעילותו לתנאי הסביבה שבתוכה הוא מתפקד: קיומו של שלטון אפקטיבי או היעדרו, קיומה של אוכלוסייה תומכת ומזדהה או לא, קיום תשתית ארגונית מקומית שניתן להתחבר אליה או לא וכו'.
 
תופעה דומה ראינו אחרי חיסול אלקאעדה בשלהי 2001 באפגניסטן, כש"סניף" אחד שלה, זה שבעיראק, התחבר עם האוכלוסייה הסונית ושרידי צבאו של צדאם, הפך עם השנים לדאעש, תוך ניצול ההידרדרות באפקטיביות של השלטון בעיראק החל מ-2003 ובסוריה החל מ-2011. אלא שבכל צורת התארגנות ובכל "סניף" מקומי קיימות כמה בעיות יסוד החוזרות על עצמן בכל ארגון אסלאמי רדיקלי:

1. המחלוקות הפנימיות בתוך הארגון על כל דבר: על ההלכה ועל היישום שלה בחיי המעשה, על הסוגיה אם לשלוט על שטח או להישאר ארגון ללא טריטוריה דוגמת אלקאעדה, על העונשים המוטלים על עוברי עבירות, על סמכותו של המנהיג, על תואר המנהיג (ח'ליף או לא), על אופי הקשרים עם גופים קרובים מבחינה אידיאולוגית, על המעמדות השונים בתוך הארגון (לדוגמה: ערבים מול לא ערבים, מוסלמים מלידה מול מתאסלמים) ועוד.
 
2. היחס השלילי בדרך כלל בין ארגון בסגנון דאעש ובין האוכלוסיות, המוסלמית והאחרת, שעליהן הוא מנסה לשלוט.

3. היחס השלילי בדרך כלל של הסביבה לארגון, שמתבטא בהסתייגות במקרה הטוב ובמלחמת חורמה במקרה הרע.

שאלה נוספת המצטרפת לנפילת דאעש היא מה תהיה השפעת חיסול חלום הח'ליפות על העולם האסלאמי. התשובה לשאלה זו מורכבת: ללא ספק, נפילת דאעש תחזק את עמדתם של המתנגדים לאסלאם, ובמיוחד הגילויים הפוליטיים שלו, וייתכן שתשות הכוח הניכרת בחמאס בשבועות האחרונים (המגיעה עד נכונות להתחבר עם אש"ף והרשות) נובעת גם מהאווירה הכללית נגד האסלאם הפוליטי, המקבלת רוח גבית מנפילת דאעש.
 
מנגד, נפילת דאעש הסוני מחזקת את הציר השיעי, והזחילה האיטית של מנהיגי העולם הסוני (טורקיה, סעודיה) לכיוון איראן היא אחד הביטויים להתחזקות הציר השיעי על חשבון הסונים. (טראמפ יכול להשיב לאחור את המגמה הזו באמצעות צעדים משמעותיים נגד אירן בסוגיית הסכם הגרעין, הטילים הבליסטיים והטרור שאיראן מייצאת).

אלא שרעיון הח'ליפות האסלאמית לא מת, כי הוא חי וקיים בספרים הקדושים, בספרי הלימוד, בדרשות יום שישי, באתרי אינטרנט ובליבותיהם של מיליונים רבים. גם אם הוא בתיאוריה היום, הוא עלול לקום לתחיה, להתעורר מחדש, לנער את זיכרון הימים הנוכחים ולהתחיל מחדש, כמו עוף החול. תמיד יהיו אנשים שיחלמו על "חדש ימינו כקדם", על החייאת ימי "אלסלף אלצאלח" – "האבות המייסדים הצדיקים" – מוחמד וחבריו שחיו חיים אידיאליים ונכונים והראו לנו, בכל מקום ובכל זמן, את הדרך הנכונה, גם אם היא תתבסס על התזת ראשי בוגדים, על קטיעת ידי גנבים, על סקילת חשודות בניאוף ועל שריפת מתנגדים ואויבים.
 
מה שברור למעלה מכל ספק הוא שהמאבק נגד "המערב הכופר, המתירני, הנהנתן, ההדוניסטי, החומרני, המסומם והשיכור", ימשיך, באמצעות פיגועי יחידים או קבוצות קטנות. החברה הלא מוסלמית באירופה, בארה"ב, באוסטרליה ובישראל תמשיך לסבול מפיגועי דריסה, דקירה, ירי, אונס, אלימות נגד נשים ובני נוער, חבלה במרחב הציבורי וצורת מאבק נוספות של מוסלמים נגד כל מי שאיננו בן דת מוחמד.

דאעש יחדל מלהיות ארגון, אבל מרוח המאבק האסלאמי נגד "האחר" שהוא ליבה במשך ארבע שנים, העולם ימשיך לסבול. הוא לא יצר אותה אבל הוא העניק לה ממדים מפלצתיים, שמתוצאותיהם העולם יזדקק להתגונן עוד שנים ארוכות.
היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg

ד"ר מרדכי קידר

מזרחן

לכל הטורים של ד"ר מרדכי קידר