ראשי » חדשות » דעות

התפילה בשמחת תורה ארוכה מדי

ריקודים ותפילה שנמשכת עד הצהריים המאוחרים זה טוב ויפה, אבל יש קהילות ששמחת תורה במתכונתו הנוכחית לא מתאים להן. אפשר, אפילו רצוי, לשנות

הסופר האנגלי סמואל פפיס החליט בשנת 1663 לבקר פעם אחת בבית כנסת, כדי לראות מהי תפילה יהודית. פפיס יצא מבית הכנסת כשהוא מזועזע: היהודים קופצים, משתוללים, רוקדים כפראים - זו תפילה?! פפיס לא ידע שמכל הימים הגיע לבית הכנסת דווקא בשמחת תורה.

יש לי וידוי: אני לא אוהב את שמחת תורה. כלומר, אני אוהב את התורה, ואוהב לשמוח בתורה, ואוהב גם את חג שמיני עצרת. אבל אני לא אוהב את הדרך שבה אנחנו חוגגים את שמחת תורה בשמיני עצרת. בשנים האחרונות, נשים לא מעטות מתלוננות שהחג הזה קשה להן. אפשר להבין אותן. בזמן שהגברים עולים כולם לתורה וגם רוקדים, הן פעמים רבות ממתינות בצד. מתוך כך בקהילות רבות שמחת תורה מלווה במריבות ובחיכוכים, ובקהילות מעטות הוא מלווה גם בפתרונות שאינם הולמים את ההלכה. אבל לא רק נשים אינן מתלהבות מהאופן שבו אנו חוגגים את שמחת תורה.
 
התפילות ביום הזה ארוכות יותר מאשר ביום הכיפורים, ובלי שום הצדקה. היום הקדוש מלא בווידוי ובתחנונים, וכל רגע של תפילה הוא מוצדק ונחוץ. אך למה התפילה בשמחת תורה צריכה להיות ארוכה כל כך? בחוץ לארץ יצרו קהילות ישראל את החג היפה הזה כדי למלא בתוכן את היום השני של שמיני עצרת. ביום הראשון עושים "יזכור" ותפילת גשם, וביום השני - עליות לתורה והקפות. כשחזרנו לארץ ישראל אספנו את כל אלו יחדיו ליום אחד, מה שהפך את התפילה לארוכה מדי.

על כך נוסיף, שבמקומות רבים בחו"ל היו נוהגים לעשות בשמחת תורה לא כמו באנגליה בימי פפיס, אלא שבע הקפות כפשוטן, כמו בהושענא רבה: שבעה סיבובים מסביב לספרי התורה. אצלנו שבע ההקפות הפכו לשבעים. זה מתאים מאוד לבני 16, אבל ממילא בני ה־16 שלנו נוסעים לעיירות פיתוח, כדי להתפרץ לבתי הכנסת המקומיים ולחרב בעזרת להיטים עכשוויים את השמחה השקטה והנעימה שלהם. אמנם יש גם אנשים מבוגרים שנהנים מריקודים ארוכים וסוערים, אך דומני שחלק לא מבוטל מהמתפללים הופכים לבני ערובה. בזמן שהם ממתינים ליזכור ולמוסף הם נאלצים להיות שותפים לאווירה שהיא לעתים קרובות גדושה ביותר מדי אלכוהול והשתוללות.

חז"ל לימדונו שיום טוב צריך להיות "חציו לה' וחציו לכם": חציו מוקדש לתורה ולתפילה וחציו לסעודות ולשמחה משפחתית. הצהלה המופרזת בשמחת תורה לעתים קרובות אינה מחציו לה' וגם לא מחציו לכם: במקרים רבים, אין בה לא קדושה וגם לא הנאה.
 
עשר שנים הייתי רב קהילה, ולא הצלחתי לשנות את שמחת תורה בבית הכנסת שלי. לא הצלחתי לקצר את ההקפות, לא הצלחתי להפחית את מינון האלכוהול, לא הצלחתי להעביר את קריאת התורה ההמונית למנחה. רבים מבני קהילתי האהובים והיקרים לא היו מוכנים לוותר על כל אלו, ועל הבלגן החביב שהם יוצרים. רבים אחרים השתגעו וחרקו שיניים, או פשוט ויתרו על תפילת הגשם ועל מוסף וחתכו הביתה.

בשנה שעברה לראשונה לא הייתי רב קהילה בשמחת תורה, ויכולנו להתארח בחג אצל ההורים של יעל. בבוקר השכמנו לתפילת ותיקין. התפילה הייתה שמחה וקצרה ותמציתית. כל הקפה הייתה הקפה אחת כפשוטה, חוץ מההקפה האחרונה, שבה השמחה בקעה רקיעים והמתפללים חרגו מגדרם ועשו שני סיבובים. לכולם נשאר כוח להתפלל מוסף כמו שצריך, בלי לשפוך מים על החזן ובלי להישפך בעצמם מעייפות. בתשע בבוקר סיימנו את התפילה, ונשאר לנו יום שלם וחגיגי לשמחה משפחתית, למנוחה וללימוד תורה. החג ההוא היה שמחת תורה הכי שמח שאני זוכר.

אפשר לקצר את תפילות שמחת תורה. במנהגים ישנים אינני אוהב לנגוע, אך כאן אין מדובר במנהג ישן. הקפות שמחת תורה הן מנהג חדש באופן יחסי, והפיכתן לחגיגת ריקודים פרועים ושתייה מוגזמת היא חדשה גם באופן אבסולוטי. כל קהילה צריכה לשקול מה מתאים לה בהקשר זה. יש קהילות ששמחות במצב כפי שהוא היום, ואין בכך פגם. יש קהילות צעירות שרק רוצות לרקוד. אבל קהילות אחרות יכולות בהחלט לקצר את ההקפות לחצי שעה, להעביר את העליות ההמוניות בתורה לתפילת מנחה אחר הצהריים, ולהחזיר לחג הזה את צביונו המקורי. איך אמר לי פעם עולה חדש מאמריקה, בעודו עומד בעוגמה בירכתי בית הכנסת בזמן ההקפות? "אני מתגעגע לחג שהיה לי פעם: שמיני עצרת".
היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg

חיים נבון

רב קהילת השמשוני במודיעין, מלמד תורה במוסדות שונים, סופר ופובליציסט

לכל הטורים של חיים נבון