לא בטוח שההימור הכבד של גבאי יצליח לו
יו"ר העבודה החליט למשוך את הלבנה האחרונה בחומה הרעועה ממילא של מצביעי השמאל, מתוך הנחה שהם לא ילכו לשום מקום אחר, ומה שנותר לו זה להחניף לימין המתון ולציבור המסורתי. בינתיים, איש לא יוצא נגדו בביקורת פומבית. אך זה נכון רק לעת עתה
נניח שראש הממשלה נתניהו לוקח מיקרופון בישיבת סיעת הליכוד או בכנס ימני אחר ויוצא נגד הבסיס התומך שלו. "המתנחלים בליכוד ומחוץ לליכוד", כך יאמר, לכאורה, "שכחו את ערכי השלום של העם היהודי. הם שכחו את הדאגה לגר, את החופש שמגיע לכל בן אנוש שלא רוצה לחיות בשעבוד, את הימים שבהם העם שלנו היה נתון תחת כיבוש יווני ורומאי אכזריים. הם שכחו את הפתרון היחידי, חלוקת הארץ לשתי מדינות, מה שכרוך, כמובן, בפינוי רוב רובם של המתנחלים מבתיהם".
''גבאי החליט למשוך את הלבנה האחרונה בחומה הרעועה ממילא של השמאל''. אבי גבאי
צילום: מרים אלסטר, פלאש 90
הנחת העבודה של נתניהו הייתה יכולה להיות כזו: "המתנחלים יכעסו עלי, אבל בסדר, מה הם יעשו? ילכו עם השמאל? עם מרצ? מה פתאום? הם יישארו בגוש הימין-דתי-חרדי. לעומת זאת אני אקבל עוד מנדטים מהמרכז ואולי אפילו מהשמאל לקראת הבחירות". זו פחות או יותר הפילוסופיה הפוליטית של אבי גבאי, יו"ר מפלגת העבודה שהודיע כי "השמאל שכח מה זה להיות יהודים".
גבאי החליט למשוך את הלבנה האחרונה בחומה הרעועה ממילא של השמאל. אחרי שהרס את האג'נדה המדינית של העבודה ומרצ ("ההתנחלויות לא יפונו") וקבע שאין לנו פרטנר פלסטיני; אחרי שהרס את התפיסה החברתית הסוציאליסטית (גבאי הוא מיליונר, חסיד השוק החופשי); אחרי ששלח מסרים משונים לרבים מחבריו הליברלים בשמאל ("כל יהודי צריך להאמין באלוהים"), הוא ניגש להעליב את המצביעים והבוחרים שלו עצמו. גבאי אפילו מצדיק את מטבע הלשון החריפה ביותר של נתניהו כלפי השמאל בלחישה ההיא לרב יצחק כדורי ב-1997. לא מפליא שהמברך הראשון של גבאי היה השר אריה דרעי.
יו"ר מפלגת העבודה אומר לעצמו שמצביעי השמאל יישארו איתו, כי הם הרי לא ילכו לשום מקום אחר. מה שנותר לו זה להחניף לימין המתון ולציבור המסורתי. האם זו הדרך? לא בטוח. אם בנימין נתניהו יפנה עורף לבית היהודי, ישראל ביתנו או החרדים - הוא לא יזכה בבחירות. הוא גם מבין את זה היטב. משום כך די להפגין שלושה ימים מתחת לבית של נתניהו כדי לקבל צ'ק של 200 מיליון שקל, שאותו רשמה המדינה ליוסי דגן לפני שבוע לטובת הכבישים בשומרון.
המברך הראשון של גבאי. אריה דרעי
צילום: הדס פרוש, פלאש 90
כך גם גבאי. ההצהרה שלו התקבלה במחנה הציוני בחירוק שיניים. הכעס עליו גדול, בדיוק כמו אחרי ההצהרות הקודמות ואולי יותר, כי הפעם זו פגיעה ישירה באנשי שמאל שאף פעם לא שכחו שהם יהודים. גבאי נזעק להסביר שוב ושוב את עמדותיו והתבטאויותיו, אבל לא כולם מוכנים להשתכנע. את הקולות אנחנו שומעים בינתיים רק בתוך המחנה. איש לא יוצא בביקורת פומבית כי אף אחד לא רוצה להיות הראשון שיחרב ליו"ר הנבחר את הסיכוי לנצח בבחירות. עדיין.
ההימור של גבאי ברור. הוא נוטש לרגע את המגרש שלו, ועולה להתקפה במגרש אחר. זהו הימור כבד, כי הציבור לא אוהב מנהיג שלא אוהב אותו. בינתיים הוא מקבל צ'אנס, אבל גם פרצופים מדוכאים מאחורי הגב. סביר להניח שגבאי מתבשם לפי שעה מהמחמאות של החרדים על האמירות הדתיות, ואולי הוא מקווה שהם יתמכו בו בסוף. צריך רק להזכיר לו כי דרעי הבטיח לפני שלוש שנים לקודמו של גבאי, יצחק הרצוג, כי יהיה ראש הממשלה. כדאי לו לשנן גם את האמירה של שמעון פרס, בימים שהיה יו"ר העבודה. "אמרו לי 'שלח לחמך' לחרדים. שלחתי להם מאפיות שלמות וזה לא עזר", אמר אז פרס.
היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg
אקו"ם