'חגיגות' ה-70 לישראל של ארגוני הדה־לגיטימציה
אחרי כישלון קמפיין "חמישים שנות כיבוש", בארגוני הדה־לגיטימציה נערכים לשנת השבעים לישראל. עִקבו אחרי זרימת הכסף הזר, ותדעו באילו זירות נחטוף
מסמך מעניין וחשוב מסתובב בימים אלה בכמה משרדי ממשלה ולשכות חברי־כנסת. תחת השם היבשושי "צפי אתגרים למדינת ישראל בתחום הדה־לגיטימציה לשנת 2018", מסתתר מסמך שעשוי לסייע לישראל בשדה הקרב התודעתי הבינלאומי שהיא נאבקת בו ללא הרף. זהו כדור בדולח קטן, שעשוי לנבא היכן יתקפו את ישראל ומול אילו שקרים נאלץ להתמודד. מחברי המסמך הם אנשי מכון המחקר NGO Monitor, מכון מקצועי שיודע לבחון את העבר ו'להריח' מגמות ואתגרים עתידיים. איך הם יודעים? בצורה פשוטה: ריח הכסף. עִקבו לאן מיועדים מענקים של כסף זר, ממשלתי ומדינתי - ותדעו באילו זירות אנו עתידים לחטוף.
2018 היא שנת השבעים לישראל, ומה שעבורנו הוא סיבה למסיבה, לארגוני הדה־לגיטימציה הוא הזדמנות לחבלה. הרקע הוא כישלונו הכמעט מוחלט של קמפיין "חמישים שנה לכיבוש" שתוכנן על ידי הפלסטינים ועוזריהם לשנת 2017, שנת היובל למלחמת ששת הימים. הקמפיין שהוכן היטב, נתקל בקשיים לא צפויים ברמה הבינלאומית: המלחמה בסוריה והכאוס המזרח תיכוני הסיטו את תשומת הלב מהעניין הפלסטיני, ובחירתו של טראמפ לנשיאות ארה"ב טרפה את הקלפים. וכך, כיבוש אאוט, נכבה אין. ב־2018 יצוינו 70 שנה ל־1948, והקמפיינים יוכוונו להכרה ב"נכבה", למציאת פתרון לסוגיית הפליטים ולהתססת ערביי ישראל.
מול השקר האינסופי של אונר"א, סוכנות או"ם המוקדשת אך ורק ל"פליטים" הפלסטינים, תצטרך ישראל לגבש מדיניות אחידה, דבר שלא קיים היום. הדרג הצבאי־אזרחי, הדרג הדיפלומטי והדרג הפוליטי אינם מדברים באותו קול כלפי אונר"א. המסרים סותרים. עלינו להפוך את הסכנה להזדמנות: 70 שנה אחרי, זו הזדמנות מצוינת למחיקת שקר הפליטים ולהתחלת שיקום מחנות הפליטים, לפחות אלה שבידינו, ביהודה ושומרון.
נושא נוסף שצפוי להיראות לא מעט בכותרות הוא מזרח ירושלים. בארגוני השמאל הרדיקלי זיהו מזמן שירושלים הולכת לעלות על ראש שמחתנו. כנגד מגמות האיחוד והריבונות, קיים מאמץ להפריד ולתקוע טריז. בלב הקמפיינים והלוחמה המשפטית יעמדו ההתיישבות היהודית במזרח העיר, הריסת מבנים פלסטיניים בלתי חוקיים במזרח ירושלים, מה שהם מכנים "פגיעה ישראלית מכוונת בקהילות הערביות בעיר", מעמד התושבים ועוד. כבר היום רואים תזוזה מסוימת של מימון בריטי מפרויקטים בשטחי C לפרויקטים במזרח ירושלים, ולכך מתווספות פניות יזומות של ארגונים מקומיים למדינות ולארגונים בינלאומיים, בבקשות חוזרות ונשנות לסיוע כספי במיזמים ירושלמיים אנטי־ישראליים.
אבל הנושא החשוב והחם ביותר הוא מעצר והתעללות בקטינים פלסטינים. זהו קמפיין שמתנהל כבר כמה שנים בעוצמה נמוכה, והשנה יצבור תאוצה, בין היתר בעקבות אינתיפאדת הסכינים שהשתתפו בה צעירים רבים. הפלסטינים שולחים את ילדיהם בני ה־13 לדקור ולרצוח, ואז יוצאים בקמפיין להפסיק את ההתעללות (הלא־קיימת) באותם טרוריסטים קטינים. הקמפיין יקרא לממשלות העולם "להשתמש בכל האמצעים העומדים לרשותן ללחוץ על הממשלה הישראלית לשים קץ לכליאה וההתעללות בילדים פלסטינים".
המטרה היא חד־משמעית: להכניס את צה"ל לרשימה השחורה של האו"ם יחד עם דאעש ובוקו חראם, כגוף שפוגע בילדים. זהו אולי אחד הקמפיינים היותר נבזיים ושקריים שהיו ועוד יהיו פה. דאעש, שמגייס ילדים בני עשר כדי לפגוע בהם או להשתמש בהם כדי לפגוע באחרים, יועמד בשורה אחת עם צה"ל. אין סוף לעיוות.
בקמפיין הזה משתתפים 'בצלם', 'המוקד להגנת הפרט', 'עדאללה' ועוד שלל ארגונים הנתמכים על ידי הקרן החדשה לישראל וכספים זרים אחרים. אצל אותם ארגונים אין סיבה ותוצאה, אותם לא מעניין שהקטינים היו מעורבים בטרור, פצעו או רצחו. העובדות לא מעניינות אותם. הם יהפכו את המציאות לשטוחה, דמונית ונטולת הקשר. אחת הטענות הרווחות היא שישראל מחזיקה ילדים בבידוד. העובדות הן שכשמגיע קטין לכלא וכל מי שנמצא בתא הוא בגיר, אסור לשים אותם יחד, לטובת הילד כמובן. ארגוני השקר יהפכו את המציאות וישגרו את ישראל לספסל הנאשמים. הכול כשר במאבק להכפשת ישראל.
קמפיין ה"התעללות בקטינים" צובר תאוצה ברמה הבינלאומית. הוא טרם חדר את כיפת הברזל של התודעה כאן בישראל הקטנה, אבל בעולם הוא התחיל לנגוס: שאילתות בפרלמנטים באירופה, הצעות חוק בקונגרס האמריקני, לחץ על נבחרי ציבור מצד ארגונים אזרחיים, שאלות הולכות וגוברות מצד דיפלומטים, דיונים בפורומים השייכים לאו"ם, דו"חות עם סטטיסטיקה מעוותת. כולם תחת המסגור: ישראל מתעללת בילדים פלסטינים.
כמו קמפיין המים השקרי, שבו הואשמה ישראל בגניבת מים מכוונת מהערבים והרעלת בארות, גם בקמפיין הילדים נתמודד עם שקרים ועם מציאות נטולת קונטקסט, תוך עיוות מספרי. השנה נשמע יותר ויותר את המילים 'קטינים', 'ילדים', 'התעללות', ונראה עוד ועוד עימותים שבהם ילדים יישלחו קדימה. זו תהיה טעות להדוף שקר אחר שקר. אם לא נתכונן בצורה חכמה מראש, נימצא שוב בקרב בלימה הנושא נימה מתנצלת של "אבל אנחנו לא".
שלושה קמפיינים מתגלגלים, אינספור התמודדויות, והזדמנות להתכונן מראש ולא רק להדוף ולמזער נזקים בדיעבד. המסמך של NGO Monitor יושב אצלי על השולחן כבר חודש ימים. בכל שבוע אני מתלבטת מחדש אם לכתוב עליו, תוך שאני תוהה האם הוא בכלל מעניין את הציבור הרחב או רק אותי ושכמותי. האזרח הקטן לא אמור להתעניין בנושאים כאלה. זה רחוק מחיי היומיום, מלא סטטיסטיקה, עמוס במידע והרבה פעמים בשפות זרות. אבל גם האזרח הקטן צריך לדעת ולהבין שנגד ישראל מתנהלת מערכה. לא מערכה בשדה הקרב הפיזי כרגע, אבל במציאות חיינו המערכה התודעתית חשובה לא פחות. זו מערכה תמידית, יצירתית, עתירת משאבים ומלאת אנטישמיות מהזן החדש וגם הישן. מדינת היהודים בהחלט יכולה להדוף ולנצח. היא רק צריכה ליזום, ולא לחכות לצונמי שידפוק בדלת.
אקו"ם