קשר דם: הליכוד היא משפחה או מפלגה?
האם ממשלה יכולה להתנהל כמו "משפחה", עם תחושה שקשר־דם גובר על הכול? האם ראוי שחבריה יצופפו שורות ויגנו על התפוחים הרקובים?
1. דווקא עכשיו, בתוך סערת "הפגנות השחיתות" או "הפגנות השמאל", לראש הממשלה בנימין נתניהו היה חשוב להודות ליד ימינו נתן אשל שהוא "ממש חלק מהמשפחה" כדבריו, על "החברות היקרה" שלו, אז הוא צילם סרטון בן 34 שניות ובו בירך אותו לרגל יום הולדתו ה־70. מעניין מאוד. הברכה הזו מגיעה ימים ספורים לאחר שהעדויות מתיק אשל נחשפו.
אשל שימש ראש הסגל בלשכת ראש הממשלה, עד פרישתו ב־2012 לאחר שנחשד בהטרדת עובדת צעירה ממנו בעשרות שנים. הוא הסכים להודות ב"עבירת משמעת קלה" של "צילום לא מקובל", אחרי שבחקירה טען ל"קשר אבהי" בינו לעובדת. תקראו לי מוזרה, תקראו לי קנטרנית, אבל אפילו אבא לא מצלם חלקי גוף של הבת שלו. מהעדויות עולה תמונה של פגיעה קשה בר', אך כל זה לא הפריע לנתניהו לפרגן לאשל ולחבק אותו.
ואיפה פרויד כשצריך אותו? "אני לא מאמין שאתה בן 70, מבחינתי אתה בן 30, 40", אמר בחיוך ראש הממשלה נתניהו בתחילת הסרטון. יכול להיות שזה בדיוק מה שהפיל את חברו הטוב, שעקב אחרי ר' הצעירה והמרשימה וחיטט במיילים, במסרונים ובחפציה האישיים - ופשוט לא נתן לה מנוחה?
2. עכשיו, שלא תחשבו, אני ממש לא אוהבת התעללות בגופות. לכל הדעות ח"כ ביטן לא נראה טוב. מטווס הוא הפך לתולעת. מח"כ שקבע שיא גינס לראיונות באולפנים, לצל של עצמו. עד היכן מגיעים הדברים? יו"ר הקואליציה לשעבר הצליח להוציא גילוי חמלה מחיים לוינסון, הכתב הפוליטי הציני והחריף של 'הארץ'. עוברים עליו ימים קשים בחקירות, ונקודת השפל של אדם, כל אדם, היא לא עילה לחגיגות. אבל מה אגיד לכם, מחיאות הכפיים הסוערות והממושכות שלהן זכה ביטן, החשוד בפלילים, הן לא שירה שנעמה לאוזניי ואני משערת שגם לא לאוזני רבים אחרים. כי אפשר מצד אחד לא לחגוג על הדם, ומצד שני לשמור על נראות ומכובדות של ממשלה שהחוק והמוסר הם נר לרגליה.
3. "ביום שני צילמתי את הקטע הזה בסיעת הליכוד", צייץ דובר הליכוד יונתן אוריך בטוויטר שלו. "כשפרצו מחיאות הכפיים ולא פסקו, התרגשות תפסה אותי. מפלגה שלא נוטשת, משפחה שלא עוזבת. היה ברגע הזה אהבה. הייתה בו שותפות. כולנו ידענו שהרגע הזה ישמש את מתנגדינו ושהתקשורת תחגוג. היא חגגה - ואף אחד לא מתחרט. גאה להיות חלק קטן מהמשפחה הזאת".
4. אתם בטח מכירים את המנטרה הזו, "משפחה זה לפני הכול" או "מה שנשאר בסוף זו רק המשפחה". אודה, אני לא מאוד חזקה בכיבוד הורים. כך למשל, מפאת תכנון זמן לקוי והוצאת המיטב מעצמי בזמני לחץ (יעיד העורך), מעולם לא התחברתי לז'אנר שיחות הטלפון של איחולי שבת מנוחה כשאני עדיין עושה ספונג'ה ואיפה לעזאזל שעון השבת ותרתיח את המים במחם! כן, אני גרועה אפילו במטלת שיחת הטלפון השבועית. אבל אם יש משהו שלמדתי מאבא שלי והצד המרוקאי שלי, זה שאין מצב שאני מבריזה מאירוע משפחתי. וזה כולל את החתונות של בני הדודים החרדים שבהן אני יושבת מודרת לבד עם כל הנשים לובשות השחורים והנצנצים, ומתנחמת בבורקס מסוגה עילית. כי כן כן, משפחה זה לפני הכול.
5. הדימוי הזה של המשפחה הוא מתעתע וראוי שנתעכב עליו. כי מה עושה למשל משפחה שאחד מחבריה הורשע בפלילים? מה עושה אישה שמגלה שבן זוגה הטריד מינית? מה עושים הורים כשמתברר שבנם גנב, אנס, רצח, מעל, לקח שוחד? זו שאלה ערכית־מוסרית שאין עליה תשובה ברורה. יש כאן הרבה פרמטרים שבצירופים שונים יניבו תשובות שונות. למשל, תלוי מהו בדיוק הפשע ומהי חומרתו, האם התרחשה פגיעה מינית בתוך המשפחה, או מה טיב היחסים בין בני המשפחה ועוד ועוד. כל זה רק דימוי כמובן, כי השאלה שצריכה להישאל היא השאלה הבאה.
6. האם ממשלה יכולה להתנהל כמו "משפחה" עם תחושה שדם גובר על הכול? האם ראוי שחבריה יצופפו שורות ויגנו על התפוחים הרקובים, כשכולנו יודעים בדיוק מה קורה לתפוחים שלידם? אתם יודעים, משפחה הרי לא בוחרים. אבל חברים בוחרים, וחברי כנסת בוחרים ואנשי לשכה בוחרים, ובוחרים איך להתנהג ואיזה קול להשמיע ואיזה קול להשתיק ובוחרים למי להתייחס וממי להתעלם (ר' לא הייתה חברת משפחה כנראה). הרבה הרבה דברים בוחרים.
7. ואחרי שעסקנו במשפחה, אנחנו מגיעים למעגל החברים הקרוב. האנשים שאליהם אנחנו מרגישים בנוח לפנות כשאנחנו בצרות, גם אם הרבה זמן לא היינו בקשר. לכל אחד יש החבר או החברה מהצבא, מהלימודים או מהילדות, שלא משנה מה עבר עליכם בעשרים השנים האחרונות, כשתצטרכו אותו - לא תהססו להרים טלפון.
8. מה שמוביל אותנו אל רבני הציונות הדתית שנועדו השבוע עם נתניהו. אי אפשר לשכוח את מכתב הרבנים למשה קצב או את הגנתנו של הרב דרוקמן על הרב מוטי אלון. אי אפשר לשכוח כי הדברים חורים מאוד. ראש הממשלה לא הורשע, אבל הוא חשוד ומחפש בעצמו חיבוקים. עדיף מחברים קרובים, עדיף מכאלו שאפשר להתעטף בזיו שכינתם. האם הרבנים מודעים לריקוד שהם רוקדים עם ראש הממשלה? ודאי שכן. האם הם מנסים לנצל את נקודת הפגיעות שלו לאינטרסים של הציבור שאותו הם מייצגים, או שראש הממשלה "מנצל" אותם ומשחק בהם? האם עמדתם המוסרית היא זו שמנחה אותם? קשה לקבוע. בכל מקרה זכרו, משפחה לא בוחרים, אבל חברים כן.
אקו"ם