 |
/images/archive/gallery/269/523.jpg מרב בטיטו-פריד.
 |
|
|
|
|
|
|
| מרב בטיטו-פריד, אמא לילדה בת 12 באולפנה, מודאגת מחדירת הפוליטיקה למערכת החינוך הדתי |
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
חדר הטלוויזיה באולפנה הצפונית היה דחוס. עשרות חצאיות ארוכות, הצטופפו דרוכות, אל מול המקלט המעוקם, שהפיק תמונות ללא קול. פרצי בכי ויבבות קטועות נשמעו מכיוון הבנות של שכבת י"א-י"ב, שהרשו לעצמן לבטא כאב שאנו, הקטנות, לא התחלנו להבין את משמעותו. המדריכות התגודדו בצד, חמורות סבר ומביטות תכופות בשעון, שחס-וחלילה לא יגיע זמן כיבוי אורות, ויותיר את כולנו מחוץ למיטות. הרב אליעזר, מנהל הפנימייה, שהתיר באופן נדיר, לבטל את שיעור המוסר היומי לטובת מבט לחדשות, הביט מלא סיפוק, במחזה האבלות שהעלו הבנות. אחרי הכל, לא כל יום מפנים את סיני.
ולא שזלזלתי. מיום בו דרכה כף רגלי הקטנה במתחם הקדוש של האולפנה, הובהר לי כי ימים גדולים המה לעם היהודי שנלחם על חייו, וכי לא תהיה לו תקווה לאותו מנהיג שימסור שטחי ארץ ישראל לידי זר. במעמד הבוקר של מאות בנות טרוטות עיניים, היתה מרביצה בנו המנהלת הלכות קדושת ארץ ישראל, כשהיא מביאה ומכניסה את גדולי האויבים של עם ישראל בשערי חדר האוכל הענק והרוחש. 'עמלק', היא היתה רושפת, 'הוא הגדול שבאויבנו, הוא הראשון שהעז להתעסק עם העם היהודי, לקרוא עליו תגר, ולכן נצטווינו למחות את זכרו!!!' היא זעמה ואני התגעגעתי בשקט לסבתא שלי בירושלים שהיתה מדליקה כל היום נרות, ואומרת פרקי תהילים לבריאות היהודים כולם.
מיד אחרי דרשת הבוקר התפזרנו בדממה לכיתות. בשיעור ספרות למדנו את מעשה העז של עגנון, מה שהביא את המורה להתעלות רוחנית ששיאה בתיאורים השמימיים של הארץ הקדושה. בשיעור תושב"ע דיברנו עם הרב ט. על מצוות התלויות בארץ, ובספורט שרטטנו בגיר את מפת ארץ ישראל (השלמה!) והתחלקנו לשתי קבוצות של מחניים. אני עמדתי על בית-שאן.
אט-אט השתלטה אובססיית ארץ ישראל על חיי הצעירים. מסלול הטיול השנתי נבנה לפי מסעות המרגלים בראשות יהושע בן-נון, בהפסקות השוונו סווטשרים עם כתובות מגניבות, ובלילות פנטזנו על פינוי אלים מאדמת הקודש של ימית. לא היה ספק בלבי בן ה-12 כי הגדולה שבצרותינו היא צרת הפינוי, שהכאב בחיינו הוא כאב הויתור וכי הרע באויבנו הוא מנחם בגין. לא שמישהו הסית. לא שמישהו נקב בשמות מפורשים. לא שמישהו חינך לאלימות. לא ולא.
אבל הכל היה מכוון לשם, ואם היית בת 12, שיצאה לראשונה מביתה שבבית-שאן למקדש המעט של הציונות הדתית- האולפנה, לא יכולת להבין אחרת את המסר: ארץ ישראל לעם ישראל על-פי תורת ישראל. זה המסר ואין בלתו: לא בעיות אבטלה, לא מצוקה, לא סעד, לא אפליה, לא זכויות נשים, לא מטפלות מתעללות, לא שוחד בחירות. כלום.
לפני כשבועיים נעצר מורה מנתיבות. הוא תכנן להשליך עגבניות וביצים על שר הביטחון מופז במהלך ביקורו בעיר. לקחתי את עצמי לשיחה. האם אני, בת אולפנה של לפני כך וכך שנים, ערה מספיק, למתרחש בשיעורי החינוך של בתי בת ה-13? מתי ביררתי לאחרונה מה בדיוק אמרה המחנכת? מתי לאחרונה דרשתי מהמנהל שיסביר לי איך נתן לחבר'ה מגוש קטיף להסתובב בין הכיתות ולהזמין את כולם לעצרת מחאה? מתי הודעתי ליועצת שהגיע הזמן להקדיש תשומת לב לבעיות האחרות של החברה הישראלית?
החינוך הדתי סובל מאינספור בעיות. לאחת מהן, הפיתרון נהיר: צריך להוציא את הפוליטיקה מכיתות בית הספר. צריך ללמד את הבנות והבנים שלנו שארץ ישראל שלמה זה חשוב, אבל לא הכי חשוב.
מרב בטיטו פריד, עיתונאית, חברת מערכת משעל חם.
|
|
 |
|
 |
|
|
|
| |
| |
|
| |
|
|
|
