מה היה סוד הקסם של הרב פרומן?
הלווייתו של הרב מנחם פרומן הדגישה יותר מכל את דרכו המיוחדת: פלסטינים ויהודים, חרדים וחילונים, אנשי ימין ושמאל, כולם באו להיפרד מהאיש שחלם לגשר על הפערים בחברה הישראלית
והנה, בבית העלמין של תקוע, הם צעדו כגוש אחד ללוות רב לא שגרתי למנוחות. היו שם אנשי ימין ושמאל, חרדים וחילונים, פלסטינים ויהודים, יריבים ומתנגדים, מחרימים ומוחרמים - קצוות שונים ומנוגדים של דעות ורעיונות מכל הקשת הפוליטית.
הרב פרומן היה, ככל הנראה, המתנחל האהוב ביותר על השמאל ועל אנשי רוח. המאבק שלו על השלום וקירוב הלבבות בין יהודים לפלסטינים הפך אותו לאחת מהדמויות המזוהות ביותר עם תנועת השלום, וקירב בינו לבין סופרים כמו עמוס עוז וא"ב יהושע.
יהושע מספר בהתלהבות כי הרב חיתן את שני בניו, ומוסיף כי היה ספקן באשר לניסיונותיו להביא את השלום באמצעות מנהיגי הדת. "הוא האמין שהשלום יבוא דרך הדת. הוא הרגיש שזה הנתיב שאפשר יהיה להיעזר בו על מנת להביא שלום בינינו לבין הפלסטינים. אני הייתי מסופק מאוד, אבל לא שללתי את העבודה החיובית שלו בתחום הזה של קירוב לבבות במישור הדתי".
הקשר עם עמוס עוז החל עוד לפני כניסתו של הרב פרומן לעולם הדת. נילי, אשתו של עוז, מספרת כי אחותה אהבה מאוד את פרומן הצעיר ("ולא אהבה של אישה לגבר", היא מסייגת בחיוך), ושכבר באותה עת נוצר הקשר בין המשפחות.
אך פרומן היה גם מתנחל שנלחם כנגד ההתנתקות והיה בעד סירוב פקודה. "היו בינינו חילוקי דעות. בניגוד אליו אני שללתי את מפעל ההתנחלויות מן הצעד הראשון, גם מהבחינה המוסרית וגם מהבחינה התועלתית", אומר עוז.
"חשבתי שזה מפעל מזיק למדינת ישראל. היינו חלוקים גם בעובדה שהוא חשב שיש לסכסוך פתרון דתי, ואני חשבתי שהפתרון הוא בעיקר מדיני. אבל מעבר לכל המחלוקות היה בינינו קירוב לבבות. הוא היה איש נבון וחכם, ידיד טוב, ידע לקרב בין יהודים לערבים, בין נצים לבין יונים, בין מתנחלים לבין מתנגדי ההתנחלות.חלום חייו היה לגשר על הפערים".
מה ייחד כל כך את הרב פרומן?
"מקוריות, אומץ לב, חזון ומעוף. בניגוד לרבים מן המתנחלים הוא הכיר בכך שלפלסטינים יש גם זכויות אנושיות וגם זכויות לאומיות לא פחות מאשר לנו. הוא היה אדם מלא הומור ושמחת חיים. היה באיש המבוגר הזה משהו מהילד הנלהב, שרואה בכל עניין את האתגר הגדול, וגם מן הילד השובב".
הרב פרומן ידע לבקר גם בקול רם תופעות של אלימות מצד מתנחלים דוגמת אירועי "תג מחיר". זכורים היטב דבריו נגד המבצעים של אותן פעולות: "יש לגרש מהארץ את שורפי המסגדים". " הוא היה מאוד נחרץ בעניין של תג מחיר", מבהיר א"ב יהושע. "אני זוכר שכשעקרו זיתים הוא בא יחד איתנו לגנות את המעשים הרעים הללו. הוא לא תמך רק בגינוי בדיבורים, אלא גם בפעולה נגד המתנחלים בגדה שהפרו חוק ועשו דברים בלתי ראויים". גם עוז משבח את פרומן לצד ביקורת שהוא מעביר על ציבור המתנחלים.
פרט למסירותו לשלום, הרב פרומן נודע באהבתו הגדולה לעולם התיאטרון. פעם אמר שאם אלוהים יציע לו קריירה שנייה, הוא יבחר להיות על הבמה. בעבר כתב כמה מחזות, אך מעולם לא הספיק להציגם. "נתפסתי לעולם התורה. לצערי לא היה לי הזמן לעסוק בתיאטרון", הודה פעם כי ישנה בלבו אהבה מוחמצת.
כשפרשת החרמת היכל התרבות באריאל עמדה על סדר היום דאג הרב פרומן יחד עם הבמאי עודד קוטלר והתסריטאי תמיר גרינברג לכך שהמחזה "חברון" יוצג ביישוב תקוע. העובדה שחלק ממחרימי אריאל הגיעו להציג בתקוע עוררה דיון ציבורי נוקב סביב עניין ההחרמה של ציבור על רקע אידיאולוגי.
גרינברג מגדיר את הרב פרומן כ"אחד האנשים הנועזים ביותר מבחינה מחשבתית". הוא מספר שהרב מתקוע היה בין האנשים הבודדים שהבין באמת את המחזה.
"לאורך הדרך התייחסו למחזה הזה כאילו שהייסוד שלו הוא פוליטי, ואני חשבתי שהמחזה שכתבתי עסק בשאלות של אמונה באל. מובן שיש גם פן פוליטי, אבל הוא לא המרכז. הרב פרומן היה הראשון שהתייחס לכך מבין כל הצופים שדיברו על המחזה עד לנקודה זו. הוא אמר בהתרגשות בפאנל שבו השתתפנו שכשראה את ההצגה הוא הרגיש שעבר 'זיכוך נפש יותר מהתפילות של יום כיפור' משום שמחזה מדבר על אמונה. הוא היחיד שקלע למה שרציתי לכתוב".
רק לפני כמה חודשים ביקש הרב פרומן להביא את המחזה פרי עטו של א"ב יהושע "הילכו שניים יחדיו" לגוש עציון. בין אשפוז אחד למשנהו בבית חולים הדסה הוא קרא לבמאי עודד קוטלר להציג את המחזה באפרת.
"המסר של'הילכו שניים יחדיו' הוא על הדרך והמאבק המדיני והפוליטי של שני מנהיגים: דוד בן גוריון וזאב ז'בוטינסקי, שהיו אויבים מרים אבל ידעו גם לגשר על האיבה התהומית ביניהם", מספר קוטלר. "הרב פרומן הביא את ההצגה הזו לאפרת ואפילו משך אותה לכיוון של זיכרון ליצחק רבין, וכולנו יודעים את הדעות השונות שיש בהתיישבות ובהתנחלויות בנושא רבין. האולם היה מלא מפה לפה. הערב נפתח בקדיש שאמר הרב פרומן על הבמה לאורו של נר מהבהב וכל הקהל ראה את הקולות. זה היה מרגש מאוד".
לאחרונה ייסד הרב פרומן ערבי שירה ולימוד שאותם כינה ערבי "תורה-שירה". הרב היה מעביר שיעור, בדרך כלל בספר הזוהר, והצטרפו אליו אמנים כמו אהוד בנאי, ברי סחרוף, מיכה שטרית וקובי אוז.
אוז מספר שמשהו מהרב המיוחד מתקוע נשאר בלב של כל אמן שהופיע לידו. "אני לא אשכח את הפה המחייך והעיניים שתמיד קצת דומעות", הוא אומר.
"בהרצאות שלו הוא תמיד היה מתחיל כשהוא יושב על כיסא גלגלים, ומכוח ההרצאות, התורה והשירה הוא היה פתאום קם ורוקד איתנו ממש מתוך המחלה שלו. בעיניי הוא היה הרב הכי שפוי מבין כל הרבנים, והרעיונות שלו היו הרעיונות הכי יהודיים. התורה שלו לא תלך לאיבוד כי היא בידיים שלנו ושל המשפחה שלו, שממשיכה את דרכו. משהו ממנו נמצא אצל כל אחד ואחד מאיתנו".
בהכנת הכתבה השתתף צביקה קליין.
נא להמתין לטעינת התגובות
