סיירת הכליזמרים תכבוש את ירושלים
לא רק לזקנים: משוודיה ומצ'כיה, ממאה-שערים ומרעננה, פסטיבל הכליזמרים האלטרנטיבי מביא את הרוח היהודית האירופית לבירת ישראל - עם חצוצרות, פסנתרים, תופים וכלי מיתר
במרתף ירושלמי עתיק הם אורזים את כלי הנגינה, ומיד הם יצאו להרקיד את ירושלים, בפסטיבל כליזמרים ראשון בעיר הבירה שיתקיים בתחילת השבוע הבא. החסידים ממאה-שערים יעלו על במה אחת עם פסנתרניות שלא יודעות מילה בעברית, וחובשי כיפות סרוגות יפצחו במנגינות כליזמר כתף אל כתף עם כנרים שקיבלו מאב לבן את שירת הלוויים. כך נראה פסטיבל הכליזמרים האלטרנטיבי של ירושלים, שמתיימר להחליף את הפסטיבל המסורתי בצפת.
לירושלים יתאספו ויבואו 'אגודת הכליזמרים', להקת 'הלב והמעיין', הכנר הבינלאומי מירל רזניק, החזן דב הלר, ועוד הרכבים ואמנים מהספקטרום הרחב של הניגון המסורתי, המיישמים את תורת הכליזמר.
אחד האמנים המעניינים שישתתפו בפסטיבל הוא הכנר הצעיר גבריאל שוראקי (21) מירושלים. שוראקי עלה לישראל עם משפחתו לפני כעשור, וסיים עתה שירות בצה"ל כמוזיקאי מצטיין. "אני בכלל בעניין של מוזיקה קלסית", הוא מספר לnrg יהדות. "הצטרפתי ל'אגודת הכליזמרים', שבה חמישים נגנים ורקדנים המופיעים בארץ ובחו"ל". הקבוצה נפגשת פעם בשבוע בירושלים, באולם שהוא "סוג של מועדון למוזיקת כליזמרים", לפי הגדרת שוראקי.
אך פסטיבל הכליזמרים הוא לא דבר חדש. אחד הסמלים של העיר צפת הוא הפסטיבל ההמוני המתקיים מדי שנה, המושך אליו המוני ישראלים מרחבי הארץ - דתיים וחילוניים כאחד. "אצלנו מדובר בפסטיבל כליזמר מקורי," אומר שוראקי. "הרי יש נטייה היום למשוך את הכליזמר לכיוון פופולרי, אבל אנחנו דבקים בישן ובטוב ולא מוסיפים גיטרות חשמליות ומודרניות". הוא מבקש לא להתייחס לפסטיבל בצפת, אבל גורמים המקושרים לאירוע הירושלמי מציינים כי לדעתם הפסטיבל הצפתי התמסחר וכי הם רוצים ליצור משהו "אותנטי ומסורתי".
אילו מנגינות אתם מנגנים?
"המון שירים ביידיש מהמאה הקודמת, מנגינות חסידיות של רבי נחמן ואפילו שירי קרליבך. אנחנו מנגנים את כל הסגנונות".
יש גם שירים חדשים או רק ענתיקות?
"בעיקר שירים ישנים וטובים".
אתה צעיר בן עשרים. למה לך לנגן מוזיקה מהבוידעם?
"אני צעיר אולד-סטייל", צוחק שוראקי. "אני מתחבר בעיקר למוזיקה קלאסית מלפני 400 שנה, ומנגן יצירות של יוצרים כמו באך מוצארט".
הדור צעיר מתחבר למוזיקה כזו?
"עם הזמן, תתפלא לשמוע שכן. אתמול ראיתי בחזרות שני נגנים צעירים בני עשר - האח מתופף והשני חלילן - ושניהם מנגנים כליזמר. אם תשאל אותי, יש עתיד למוזיקה היהודית מאירופה".
אני מעמת את שוראקי עם העובדה שהזרם המרכזי בציבור הישראלי והיהודי לא יוצא בהמוניו להופעות של להקות כליזמר או רוכש אלבומים בז'אנר המוזיקלי הזה. האם ההתחדשות של צעירים בכליזמר תפיח רוח חדשה בז'אנר הגוסס? שוראקי טוען שיש חשיבות גדולה בכך שהדור הצעיר יקשיב למוזיקה מהסוג זה. "אני דווקא לא אהבתי בהתחלה את הכליזמר, אבל הבנתי שזה וחזנות הם הזהות היהודית שלנו", הוא אומר. "זו ההיסטוריה שלנו, זו התרבות שלנו. זה כרטיס הביקור המוזיקלי של העם היהודי. אני רוצה לנגן את המוזיקה הזאת בכל העולם".
למה לבוא לפסטיבל שלכם? מה מיוחד בו כל כך?
"אנחנו מפיחים חיים במשהו שאמור להיות מת, מבחינה הגיונית. הרי מדובר במוזיקה עתיקה כל כך; המוזיקה שהייתה לפני השואה אמורה לכאורה להיות מתה, ואנחנו עושים תחיית המתים דרך שירה ביידיש וניגון שירים שהיו מנגנים אז. אנחנו מעלים את הנשמות של כל מי שניגן מוזיקה כזו ונספה בשואה".
את החזרות הם עושים במרתף טחוב בלב שכונה תוססת בעיר, והמעבר משם אל הרחוב הוא כמו מעבר לכוכב אחר. בשפה גרמנית פסקנית חולקת נגנת הצ'לו חזון משותף עם נגן הקלרינט ממירון: להשריש את המסורת היידית האותנטית עמוק ברגבי עפרה של ירושלים, מולדתו והיכלו של הניגון היהודי, ולהעביר את אלף שנות הכליזמר האירופי לאלף הבא.
הכליזמרים הירושלמים הספיקו לערוך מאות מופעים ומחזות בכל ארצות העולם והתפוצות ולהוציא לאור עשרות תקליטים, ועכשיו הם באים לקבע עמוק בתודעה את העובדה שבירתו של הכליזמר היא ירושלים - ולא מקום אחר. הם מונים עשרות נגנים ונגנות מהארץ והעולם, מורדים באלו מתיימרים לייצג את הכליזמר וטוענים שהסגנון האותנטי נפגע ונרמס תחת חיקויים. תעשיית המוזיקה, לדבריהם, משתמשת בכליזמר לצורכי שיווק ומרעילה אותו במקצבי ג'אז, היפ-הופ וזמרים מסלסלים, ומרחיקה אותו יותר ויותר מהאותנטיות.
ללא ספונסרים או שאיפות פופוליסטיות, כבר בימים ראשון ושני הבאים הם יעלו על הבמה באמפיתאטרון ברובע היהודי, יציבו את בקבוקי הזכוכית על הראש ויהדהדו בניגון תחיית המתים. בשעת בין ערביים יכסה אוויר צלול של שלהי הקיץ המזרח-תיכוני את חומות העיר, ולמרגלותיה יתקבצו רבים הצמאים למנגינות העתיקות. הקלרינט יבשר על פתיחת המופעים, והאלפים הכמהים – יהודים ושאינם יהודים, דתיים ושאינם דתיים - יפצחו בריקוד קדטשקה רומני לקצב הכליזמר, בזמן שעשרות נגנים ינשפו בחצוצרות, יכו בתוף ויפרטו על מיתרי הנשמה.
פסטיבל הכליזמר השני בעיר העתיקה קם בסימן "ירושלים בירת הכליזמר" - הסיסמה השגורה על פיו של יו"ר 'אגודת הכליזמרים ירושלים', אברהם לייב בורשטיין, סמל נצחי למנגינת הכוהנים והלוויים, סמל לפלורליזם, למסורת ולנשמה. בכך קורא בורשטיין לרבבות המבקשים מרגוע לצימאון הנפש העורגת לפרוץ יחד מחומות ירושלים, ולהביא את הצלילים לארבע כנפות העולם.
אך מארגני האירוע לא מתכוונים להסתפק בניגוני הכליזמר: במהלך הפסטיבל יציגו על חומות העיר את המחזה 'כנר על הגג', ובורשטיין בדמותו של טוביה החלבן יביא את הדיאלוג מאנטבקה לירושלים. "המטרה שלנו היא להציג את המסורת דרך השמיעה, הראייה והטעימה", אומר בורשטיין, ומספר שבמופעים נכללים גם מחזות מהשטעטל, יצירות אבודות וריקודי מסורת המוניים. כמו כן חיי השטעטל ישובו לחיים בתערוכה אמנותית ודוקומנטרית. מי שלא מסתפק בכך – גם טשולנט וגפילטע פיש יוכלו להנעים את חכו, בבר ה'היימישע עסין' ("אוכל ביתי") שימלא צלחת פולנית מתוקה ביידיש ירושלמית.
רוצים לקבל בחינם שני גיליונות סוף שבוע של מקור ראשון? לחצו כאן היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg
נא להמתין לטעינת התגובות
