אחרי שנים של שתיקה, גיל קופטש חוזר
הוא מת על מתנחלים, מסרב באופן קבוע להשתתף בתוכניות ריאליטי ועדיין לא החליט איזה מין דתי הוא. עם שני ילדים ובית במושב, גיל קופטש בורגני מתמיד, אבל מקפיד להתפלל ברוקנ'רול
בסוף הוא מגיע עם כובע.
אז מי אתה, גיל קופטש?
"נתחיל מזה שגיל קופטש לא אוהב שמגדירים אותו. הוא אוהב להיות גמיש. הוא אוהב להיות יהודי פשוט, וכשאני אומר 'פשוט' אני מתכוון גם לפשיטא וגם למופשט".
אתה מסתובב לפעמים עם כיפה. זה אומר שאתה דתי?
"את יודעת שכיסוי ראש זה לפעמים אופנה".
והכיפה זה בשביל להסתיר את הקרחת?
"קודם כל, זה גם חשוב. מאוד פונקציונלי".
אז אולי כדאי שתתעדכן אופנתית — כיפת ברסלב זה הכי ניינטיז, שקול מעבר לקסקטים.
"כן, נו, אני במשבר כובעים. אבל מבחינה רוחנית שמתי לב שכובע מרגיע אותי. הוא מעדן את המגלומניה ואת השחצנות הטבעית שלי. מצד שני, לא תמיד מתאים לי ללכת עם כיסוי ראש, כי זה ישר מתייג אותך".
בקיצור, אתה דתי או לא?
"עזבי אותך מהגדרות. מכירה את הפוסטרים של הלובביצ'ים, 'אין יהודי חילוני'? אז אני חושב שאין כזה דבר יהודי חילוני. כל אדם הוא ערבוב של חול וקודש. יש באלאנס כזה. בואי נגיד שאני לא חילוני ולא דתי. אני חידתי".
אתה לא משאיר לי ברירה אלא להפעיל דוסומטר: שומר שבת?
"השאלה הזו מעצבנת אותי. זה הופך את היהדות לחד–ממדית".
אז אני חד–ממדית עכשיו. אתה שומר שבת?
"אני מדליק את האור, אם זה מה שאת שואלת".
מסמס?
"באנגלית".
רואה טלוויזיה?
"בואי נסגור את הפינה הזו: אני מאוד אוהב את השבת. מצפה לה. הולך לבית הכנסת. עוצר את השבוע ביום הזה. מה שאני לא מבין הוא למה השאלה של קו פרשת המים היא לא 'כמה לשון הרע אתה מדבר'. זה הרבה יותר חשוב בעיניי. אז אני לא יכול להגיד לך שאני שומר שבת לפי חסידות גור, אבל אני שומר שבת לפי חסידות קופטש. הם הרבה יותר רגועים".
כשרות?
"חיובי".
מניח תפילין?
"משתדל לפחות כמה פעמים בשבוע".
מתפלל?
"בדרך שלי. קצת ברסלבי, קצת קוקי. עשיתי פרויקט שנקרא סידור אלטרנטיבי. זה דיסק עם תפילות בנוסח רוקנ'רול. אני שם אותו באוטו ואני מסודר".
בקיצור, השארת אותי מבולבלת.
"אז אחסוך לך את זה. תראי, אחת ההרצאות שאני מעביר נוגעת בדיוק בנושא של קיום מצוות. כולנו יודעים שיש תרי"ג, אבל כשיהודי אומר 'אני שומר תרי"ג' זה מטבע לשון מעוות. הרי אין יהודי ששומר תרי"ג, כי אין עמלקים, ורובנו כבר לא נותנים לאלמנה וליתום. אני חושב שההלכה חייבת ללכת עם הזמן. אם אתה מקפיא את ההלכה, זאת לא הלכה. הגיע הזמן שכל אחד יהיה אדמו"ר לעצמו. אז יאללה, דברי עם הרבנים שלך, שיתחילו לעבוד".
אני רוצה גם ממה שאתה לוקח.
"זה הכל טבעי".
אנחנו נפגשים בבית קפה שכונתי ברמת גן, שממוקם בסמטה הסמוכה ל"בית צבי", אחד המקומות שבהם עבר קופטש בדרכו המקצועית. "למדתי שם שנה, עד שהגענו להסכמה הדדית שזה לא בשבילי. בכלל, למדתי הרבה דברים והפסקתי. יש לי עשרים שנות לימוד ואפילו לא תואר אחד".
את ילדותו העביר ממש כאן, ברחובותיה השקטים של רמת גן בואכה גבעתיים, שם גם נחשף לראשונה ליהדות: "עד גיל שש למדתי בגן דתי. לא שלחו אותי לשם משיקולי מסורת, פשוט שכחו לרשום אותי בזמן, וזו הייתה האפשרות היחידה. אמא שלי מספרת שכשלא הצלחתי לנסוע בסקייטים, הייתי הולך לצד, אומר שמע ישראל קטן, ואז גולש עליהם כאילו אין מחר. בגיל 7 התפקרתי ויצאתי לעולם הגדול".
אז מאיפה הגיעה המשיכה הזו ליהדות?
"סבא של כולנו היה רב".
סבא שלך היה רב?
"סבא שלי היה שוחט. ואני שוחט פרות קדושות. הוא עזב בגיל 15 את הבית ואת הדת שהייתה משמימה ומשתקת, הצטרף לשומר הצעיר ובא לבנות את ארץ ישראל. הוא בנה פה ברמת גן הרבה בתים, והוא התחיל לבנות כבר בגיל 17. אני לא רוצה להגיד לך מה אני עשיתי בגיל 17. בסופו של דבר, אני חושב שהיהדות הזאת נמצאת בקופסה השחורה של כולנו".
בגיל 25 החל להתעניין בתנ"ך. "חברים שלי התחילו לחזור בתשובה ולהתקרב ליהדות. זה עצבן אותי, כי היה איזה רבי ששטף להם את המוח. הם היו טאבולה ראסה, ואת יודעת איך זה, כשאתה לא יודע כלום אפשר לבלבל אותך. ואני לא אוהב לא לדעת כלום, אז התחלתי ללמוד. הטקסט הראשון שלמדתי היה שיר השירים. אני זוכר שקראתי אותו ואמרתי לעצמי 'לעזאזל, מי הגאון שכתב את זה?' ממש בכיתי מהתרגשות על העברית הזו, על החוכמה שטמונה במילים. ומשם זה התפתח".
כשמכניסים את קופטש לתבנית של חוזר בתשובה, גורמים לו לעוגמת נפש. אולי משום שבניגוד לתסריט המקובל הכולל חצייה של הקווים, החלפת גרדרובה והפיכה למשפחה בת 8 נפשות, קופטש נראה, לפחות כלפי חוץ, כבורגני לכל דבר. הוא כבר בן 45, נשוי ואב לשני ילדים ומתגורר במושב הסמוך לכפר ויתקין, מה יותר קלישאה מזה.
גילית את היהדות בגיל מאוחר. לרוב האנשים קורה משהו, הם עושים שינוי. במקרה שלך נדמה שבחרת שלא לבחור. הייתי אומרת שאתה בז לחילוניות ולדתיות בו זמנית.
"אני לא יודע אם אני בז, אבל בטח שאני לא מכבד דוגמטיות ואנשים שלא סרים מן הדרך. אנשים הם מורכבים. העולם מורכב, ומי שבוחר לפשט אותו מרדד את המציאות. מה הגדולה של משה רבנו? שהוא סר מן הדרך בשביל לראות את הסנה. הוא גאון, משה. אני מת עליו".
מה מרגיז אותך בארץ?
"יש משהו בארץ הקודש, בחיים פה, שאנשים חושבים בטעות שצריך להיות כאן כמו הולילנד. וזה לא. זו ארץ הקודש בגלל שלא כיף לחיות בה. כל יום זה מאבק חדש על כמה אנחנו באמת רוצים להיות כאן".
אתה מבין אנשים שעוזבים לחו"ל?
"מבין אותם. לקנות דירה זה חלום רק של אנשים באמת מסודרים. אי אפשר לחיות פה בלי שאתה מאמין במשהו. אם אתה לא מאמין, סע לאירופה, הרבה יותר קל שם. אין לך מה לחפש פה בארץ אם אין לך קופסה שחורה שמחברת אותך לכאן, כי קשה פה. פאקינג
קשה פה".
אתה שמאלני?
"תלוי באיזה יום את תופסת אותי".
כלומר?
"אני גם ימין וגם שמאל בו זמנית. אם תשאלי אותי על סוגיה ספציפית, כמו אם כדאי לספח את השטחים או לא — אז לא לספח. לבנות להם גדר. ואם תשאלי אותי לגבי חיבה שאני רוחש למתנחלים — אז אומר לך שאני מאוד אוהב אותם. הם היחידים שעושים דיאלוג עם הערבים. אנשים יושבים בתל אביב בבית הקפה שלהם ומדברים על דיאלוג. זו לא חוכמה. אז נכון שהחיכוך בין המתנחלים לערבים רווי בצעקות ואלימות, אבל לפחות יש שם דיאלוג".
את מי אתה מעריך?
"את הרופא המיילד של אשתי".
על מה אתה מתחרט?
"לפעמים בסוף יום אני מתחרט על דברים שאמרתי במהלכו. על כל דבר חכם שאני אומר יש שני דברים מטומטמים שלא הייתי צריך לומר. אני זוכר שפעם אמרתי משהו על מצעד הגאווה ותפרו לי את הצורה. עשו ממני אייכמן. אבל כמו שאומר הרבי שלי, אם אתה מאמין שאפשר לקלקל, תאמין שאפשר לתקן. אגב, אובמה גנב לו את זה עם ה'יס ווי קן' שלו. את יודעת ש'יס ווי קן' זו סיסמה של בוב הבנאי? קן ווי פיקס איט — יס ווי קן".
את הפריצה הטלוויזיונית המשמעותית שלו עשה קופטש בשנת 96', כשהגיש פינת פרשת שבוע בתוכנית ששודרה בערוץ הראשון בהנחיית אחד, קוראים אותו יאיר לפיד. "זה קרה אחרי רצח רבין. היה קרע וצל של מלחמת אזרחים, והרגשתי שאני חייב לעשות משהו. עד אז הייתה לי שם פינת סטנד–אפ שאף אחד לא ראה. אמרתי ליאיר שאני רוצה לעשות פינה של פרשת שבוע. הוא צחק ואמר 'מי יראה את זה?', ביקשתי שיסמוך עליי. לזכותו ייאמר שהוא יצא גבר, והתחלנו לעשות כמה פינות. כשהגענו לפרשת נֹח דיברתי על זה שהוא מתגולל עירום באוהלו ובא בנו ומבצע בו את זממו, וזה לפי רש"י, אבל אמרתי את זה בשפה תל אביבית. והיו כמה דתיים שזה לא מצא חן בעיניהם. בחור בשם בניזרי, ואיתו עוד כמה אנשים, התחילו להגיד 'קופטש הזה, הוא מבזה את היהדות, זה דין רודף'. מאז שלמה בניזרי נהיה חבר של משה קצב, ואני מרצה לענייני יהדות".
מה בעצם עצבן אותם?
"מה שעצבן את החרדים זה שבא חילוני ובשפה חילונית מעז לדוש ולדון בדברים של תורה. אז גם הייתי בור ועם הארץ, אבל באתי באמת מאהבה לדבר הזה ומרצון לפתוח את הנושא. קובי אריאלי סיפר לי שבישיבה שלו היו פוסטרים על הקירות עם תמונה שלי, שקראו לתפוס את הצורר הזה. כשהוא ראה אותי לראשונה הוא אמר 'מה זה, מי זה החמוד הזה?'"
איך היה לעבוד עם יאיר לפיד?
"הוא מקצוען. אינטיליגנט. הלוואי על כל הח"כים שיהיו אנשי ספר כמוהו. אני רק חושב שהוא צריך להיזהר ממגלומניה. הוא יכול לעשות הרבה דברים טובים".
הצבעת לו?
"לא".
למי הצבעת?
"לאמסלם".
את התופעה ששמה גיל קופטש אפשר למקם איפשהו בין סרגל מתקפל לאופני בי–אמ–אקס. הימים ימי שנות ה–90, וקופטש תופס מקום של כבוד בתור הילד הרע של הטלוויזיה. זה שאומר בקול את מה שכולם חושבים בשקט, ונהנה מבלעדיות יחסית על הטייטל "חילוני שמעצבן את הדתיים". מאוחר יותר הספיק קופטש לסמן וי על כמה מההבלחות התרבותיות היותר אוונגרדיות שנראו פה: "פיני הגדול" (רצועה יומית שבה גילם את האלטר אגו שלו בתוך בובת פרווה), לשחק את ישו ב"הבשורה על פי אלוהים", ואפילו לעמוד בראש רשימת "עלה ירוק" לכנסת באחד מהקמפיינים היותר הזויים שידעה מדינת ישראל (בהמשך גם יצר על כך תוכנית טלוויזיה בשם "האזרח קופטש"). היום, לעצבן את הדתיים זה כבר מיינסטרים, ובשנים האחרונות נדמה שקופטש נעלם מהרדאר. פה תוכנית, שם פינה — לא משהו שמייצר כותרות.
לאן נעלמת בשנים האחרונות?
"קודם כל לא נעלמתי. אני עושה הרבה דברים, השתתפתי בתוכניות בערוץ 1 ובערוץ 2, אני מעביר הרצאות על יהדות מודרנית, כתבתי שני מחזות, יש לי דיסק שאני עובד עליו, ועכשיו אני גם מוציא ספר".
על מה אתה עובד בימים אלה?
"על יחסי הציבור של הספר שלי".
ועכשיו ברצינות.
"כאמור, אני עובד על סידור אלטרנטיבי — טקסטים מלפני 1,000 שנה בנוסח רוקנ'רול, שסוגרים לך את הפינה של התפילה. בכלל, אני מאמין שבימות המשיח יהיו בתי כנסת לפי סוג המוזיקה, לא לפי אשכנז ועדות המזרח".
מה בעצם המקצוע שלך?
"התשובה הראשונה שלי היא שאני כותב".
מעניין, כי בתודעה של אנשים אתה נתפס דווקא כסטנדאפיסט. בשנות ה–90 היית המופע המרכזי של הקאמל קומדי קלאב. מאז נראה שהסטנד–אפ די ירד מגדולתו.
"את טועה טעות חמורה. הפריחה של הסטנד–אפ מתרחשת היום. באותה תקופה זה היה מאוד טרנדי, ורק מגניבים תל אביבים הלכו לשם. לכן גם הקימו את הקאמל. לעומת זאת, היום יש כבר כמה מועדונים בתל אביב ותוכניות טלוויזיה שלמות רק של סטנד–אפ. השוק כל כך מוצף שלסוג הסטנד–אפ שאני עושה קשה להתקבל, כי כולם חושבים שסטנד–אפ זה מה שהם רואים בטלוויזיה".
וזה מפריע לך?
"לא. אני מבדיל בין סטנד–אפ לבין בידור. סטנד–אפ זה לעמוד ולהגיד אמירה על החיים. בידור זה כל החיקויים והדאחקות שאנשים באים לשמוע כי הם עובדים קשה ורוצים להתפרק ואל תאכל להם את הראש עכשיו. וזה בסדר, יש לזה מקום".
אתה לועג למיינסטרים?
"ממש לא. מי שאקסטרים חייב מיינסטרים. ואני, בתור מותח גבולות מקצועי, חייב את הגבולות. אם רוצים להיות לבן, חייבים את השחור".
יש לך פייסבוק?
"יש לי מאז הבחירות. נמצאים בו הרבה אנשים אבל הוא לא כל כך פעיל. בגדול אני חושב שפייסבוק זה פלטפורמה לניג'סים".
ואולי פשוט לא צלחת את המעבר מהמדיום הטלוויזיוני לסייבר ספייס?
"אני לא מסתכל על מה שאני עושה כמוצר שצריך ללטש, לשייף ולצבוע כדי שימצא חן בעיני אנשים. אני עושה את מה שנובע ממני, ומי שאוהב — אוהב".
אבל גם בטלוויזיה אתה כבר לא בפריים טיים.
"הפעם האחרונה שבה הייתי בפריים טיים הייתה בפינה ההיא בערוץ 1 עם 70 אחוז רייטינג. היום, מטבע הדברים, לא תראי אמנים יוצרים בפריים טיים. יש האח הגדול, יש הישרדות וכל השטויות האלה".
מה אתה חושב על ריאליטי?
"אני מקבל כל יומיים הצעה להשתתף בריאליטי תמורת מאות אלפי שקלים. רק השבוע קיבלתי הצעה להשתתף באיזו תוכנית על זוגיות. רוצים לכלוא אותי ואת אשתי באיזו דירה ולחפור לנו במוח. כל פעם אני מתלבט בזה מחדש, כי יש כאן הרבה כסף, וזה יסגור לי את בעיות הפרנסה לשנה, אבל בסוף אני מסרב".
מאז החתונה התרחקת מתל אביב, היה קשה להיפרד מהעיר?
"לא היה קל. הייתי רגיל לקום השכם ב–11:00 בבוקר, לעשן לעשן לעשן, לאכול חומוס, ואז לצאת לפלירטוטי העיר הגדולה, וחוזר חלילה. היום אני קם בשש וחצי בבוקר ומארגן את הילדים לגן".
אתה לא לבד, נראה שזו תקופה שבה כל הברנז'ה מתמסדת.
"מה זה ברנז'ה? אני בוועד המנהל של הברנז'ה. לא הייתה החלטה להתמסד. מה שכן קורה זה שהברנז'ה שלפני עשרים שנה היום בת ארבעים. אז מה תעשה, תלך לפאבים? זה פאתטי".
והקמפיין לעלה ירוק? גם הוא היה פאתטי?
"זה היה עוד משהו אמנותי שרציתי לעשות".
אבל הרי לא באמת חשבת שתיכנס לכנסת.
"מה זה לא חשבתי, היה סיכוי קלוש. אני בן אדם ריאלי, רמב"מיסט. מה שכן יצא זה שמבחינה יצירתית התפתחתי. עשינו הרבה תשדירים יפים, הסתובבנו בכל הארץ. בקמפיין הזה, שעשיתי בעשרים שקל, זכיתי לחשיפה כמו מפלגת מרצ שהשקיעה כמעט 2 מיליון שקלים, אז מבחינה יצירתית זו הייתה הצלחה מטורפת. בשורה התחתונה יש היום עשרת אלפים איש עם רישיון לקנאביס רפואי, ואני אחד מהם. אז מי שרוצה, בכיף, שיבוא לקחת".
המאבק על הלגליזציה של הסמים התחלף מאז בטרנד חדש, המחאה החברתית. איפה היא תפסה אותך?
"אני מאוד מזדהה. הייתי בין הראשונים שצפו אותה. ב'האזרח קופטש' דיברתי על הנושאים החברתיים האלה שאף אחד לא שם לב אליהם. כולם מדברים על ימין–שמאל, כיבוש–לא כיבוש, ואף אחד לא מדבר על הגר, היתום והאלמנה, על הסטודנטים, על זה שקשה לחיות פה. המחאה עשתה טוב. אני חושב שלכן הייתה לנו שנה גשומה. הקדוש ברוך הוא אהב את זה והוריד לנו גשם".
אבל לא היית שותף פעיל.
"כי זה אני. אני האיש עם המצ'טה שבא ומפלס את הדרך. כשמצטרפים הרבה אנשים, אני הולך לחפש את הג'ונגל הבא".
כשגיל קופטש מדבר על הג'ונגל הבא, מדובר בחתיכת ג'ונגל. בימים אלו ממש הוא משיק ספר ילדים ראשון — "למה לנֹח אין מנוח" (ידיעות ספרים). את הספר ערך דב אלבוים והוא מלווה באיורים מקסימים ושובי לב של גל שקדי. נֹח, נגר ושוחר איכות סביבה עם לוק ג'ון לנוני משהו, מחליט להציל את בעלי החיים מהאסון הכבד של המבול. סיפור התיבה מסופר בגרסתו המוכרת לכולנו, אך הוא נטול אמירה תיאולוגית, ונושא בחובו מסר על הצורך בשמירה על הסביבה.
אחרי כל כך הרבה שנים, ככה אתה חוזר לעניינים, עם ספר ילדים?
"הסנוורים מהתקשורת לא באים לי טוב, אני רוצה במינון. אני לא צריך מאה אחוז רייטינג. מספיקים לי 15 ואותם אני מקבל בערוץ 1, בסדרה שאני עושה על החגים, ב"האיש הכי מטומטם בעולם", בארבעים אלף קולות של עלה ירוק. אני בא והולך מבחירה. אני לא נינט, שעוקבים אחריה, כי אחרת הייתי מת מזה".
למה דווקא ספר ילדים?
"נו, למה את חושבת. אני סטורי טלר, זה המקצוע שלי. ועכשיו אני אבא לילדים, ומכיוון שרוב היצירה שלי קשורה לענייני יהדות החלטתי לשלב בין השניים. הכל התחיל מזה שהתחלתי לקרוא לבן שלי סיפורי תנ"ך בגיל שלוש. לפי השאלות שלו הבנתי איך לבנות את הספר. החלטתי לתת לו זווית אקולוגית, עכשווית, כי לדעתי ככה צריך לקרוא את סיפורו של נֹח — כשבני אדם מתנהגים לא יפה לסביבה, הסביבה בועטת בהם. אני יודע שמפיקים היום בהוליווד סרט על תיבת נח וגם שם יש טוויסט אקולוגי. אז רק שתדעו, אני הייתי לפניהם".
ולמה דווקא נח?
"כי זה סיפור שתופס ילדים. תמיד החיות הן דמויות משנה, כאן הן ראשיות. בכלל, נח הוא דמות שקיימת בכל התרבויות. בתרבות האכדית הוא מכונה "אותנפישתים", מין דמות מפוקפקת שנקלעה למבול ובנתה קופסה. הוא קיים גם בעלילות גילגמש, בתרבות המאיה, זה לאו דווקא סיפור יהודי".
נראה שיש לך חיבה מיוחדת לתנ"ך.
"ברור, אני חי בתנ"ך. אין יום שאני לא רוצה לחזור לשם. יש לי ג'לבייה שאני הולך איתה לפעמים. ככה אני מרגיש קצת כמו דוד המלך".
אם היית יכול לחזור לתנ"ך, מה היית משנה בו?
"התנ"ך מושלם. הגיבורים שלו מלאים בדפיקויות וזה מה שיפה. סיפורי התורה הם דוגמה למשפחה לא מתפקדת אחת גדולה. דרכם לומדים מה לא לעשות. אני מאוד מחובר לדמויות התנ"כיות — בקריירה שלי הספקתי לשחק את יעקב, דוד המלך, ישו, אבא של ישו. בדיוק סיימתי לקרוא עכשיו את 'הפרדס של עקיבא' ונורא נהניתי. נדלקתי על יוכי ברנדס. תגידי, היא פנויה?"
לא יודעת, אבל נשארו לנו עשר דקות. נשחק שליפות?
"יאללה, זורם".
אלוהים
"אנחנו ביחסי ידידות. לפעמים יותר קרוב, לפעמים יותר רחוק".
דתיים
"אנשים טובים ויראי שמיים, שלפעמים גולשים לקנאות".
חילונים
"אנשים טובים ויראי שמיים, שלפעמים גולשים לטיפשות".
ישו
"יהודי טוב עם יחסי ציבור מעולים".
הרבנות הראשית
"מוסד שהציב לעצמו מטרה להשניא את היהדות על הציבור החילוני".
המחאה החברתית
"זה מדאורייתא. כמה פעמים צריך להגיד 'לגר לאלמנה וליתום'. זה א'–ב' במשנה הכלכלית של התורה".
ביבי
"חמוד. שמנמן קצת. חבל שלא הזמין את הנשיא האיראני לירושלים".
ערבים
"ברגע שמעמד האישה בעולם הערבי יעלה, יתחיל תהליך השלום".
ערוץ 1
"השתדלו לצפות בחגים. 'חג שמח' עם דוד קופטש — תוכנית לילדים ברוחם".
בורגנות
"הלוואי שהחיים של כולנו יהיו משעממים".
נפתלי בנט
"הייתי עושה איתו שאכטה".
מיינסטרים
"מצוין. כמה משלמים?"
ר' נחמן
"אוהב אותו. עזר לי בתקופות קשות".
מצוות פרה אדומה
"וואלה תהרגי אותי. את כל המצוות אני מבין, אבל זאת חכמה ממני. זו ההוכחה שאף אחד לא עושה תרי"ג מצוות".
גיל קופטש
"תלוי את מי את שואלת. מקווה שהרוב יגידו שאני סבבה".
הכתבה פורסמה במגזין מוצשמבית מקור ראשון
רוצים לקבל בחינם שני גיליונות סוף שבוע של מקור ראשון? לחצו כאן היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg
נא להמתין לטעינת התגובות
