דיסטורשן ברסלבי: כל החברים באים
גידי דבוש עומד להוציא אלבום חדש, לכבוד המאורע הוא הזמין הרב חברים טובים ובני משפחה שילוו אותו בטבילת האש הראשונה. הסגנון הוא רוק מלא בציטוטים של "רבנו", והאווירה? קודש
דבוש אמנם לא המציא את הז'אנר הזה שמשלב בין יהדות לרוק, אבל החיבור הזה הוא טבעי לגמרי מבחינתו, הסיבה הראשונה לכך היא העובדה שהוא חוזר בתשובה, והחיבור שלו לסגנון היה מאז ומעולם. "חלק מהשירים שנכנסו לדיסק נכתבו לפני ששמעתי על הנחת תפילין ומצוות ציצית", מספר דבוש שהיה חבר בחילוניותו בלהקת הרוק "רוך". "גם כשהייתי ב'רוך' השירים שכתבתי עסקו בחיפוש של איפה נמצא הטוב? איך אני אוהב את עצמי? איך אני אוהב את מי שלידי? החיים שלי לא מחולקים לעבר החילוני ה'שחור' שלי, אל מול ה'אור' שבו נמצאים חיי היום. המקום של התשובה הוא של המון התבהרות הדרגתית של המון מושגים".
בתחילת תהליך התשובה שלו דבוש התרחק לגמרי מהמוסיקה. "בשנים הראשונות של התשובה ממש לא הייתי בעניין, באיזשהו שלב חברים לחצו חזק שאחזור, ושם זה התחיל. אני לא מחליף את הנפש שלי אני גדלתי על הביטלס ועל ה'סטונס' ועל דילן, אז מה עכשיו אני אשיר 'יא בה בה בה בם'? חוץ מזה, התורה לא מכתיבה סגנון מוסיקלי. רבנו אומר שזה טוב לדבר עם השם כמו עם חבר טוב, בשפה שלו. כשהוא אמר את זה, הוא לא התכוון ליידיש, אלא לשפה שמזיזה קצת את הלב. כשאני שומע קצת דיסטורשן זה מזיז לי את הלב, כמו שרבנו אומר".
כמו כל חסיד ברסלב, "רבנו" היא מילת מפתח בחייו של דבוש. אולם בשונה מרוב החוזרים בתשובה בחסידות, הוא התחיל בתהליך של חזרה בתשובה ורק אז נחשף לתורתו של רבי נחמן מברסלב." בשנים הראשונות לא ידעתי כלום מרבנו, לא עניין אותי חסידות, חזרתי בתשובה בסגנון יותר ליטאי ששם דגש על לימוד תורה, לימוד הלכות, ובעיקר למדתי את הגבולות. שהגעתי לרבנו, זו הייתה תחושה שזה תמיד היה רבי נחמן. תמיד היה שם משהו אבל פתאום יכולתי לקרוא לזה בשם, פתאום ראיתי את מי שעומד מאחורי זה, מי שם דגש על הדברים האלה, קוראים לזה רבנו".
הלהקה איתה הוא מופיע היא סביבתו הטבעית, עמית יצחק ושמוליק דניאל, הם חברים טובים מהעבר. על הבמה אפשר להרגיש בדינימיקה בלתי רגילה ביניהם, חיבור שלא מתחיל בכמה שעות של חזרות באולפן, אלא חיבור עמוק הרבה יותר. "עמית הוא שומר שבת, ושמוליק חזק במצוות שבין אדם לחברו" הוא מספר בחיוך, "זה מוצר משותף שלנו, זה שלהם כמו שזה שלי".
מלבד חברי הלהקה שכבר הפכו כמעט למשפחה עבורו, במהלך ההופעה עטפו אותו חברים טובים שדחפו אותו למים. הערב התחיל בשיחה של ידידיה מאיר וצבי יחזקאלי. האחרון, כתב לענייני העולם הערבי של ערוץ 10, עבר גם הוא תהליך של חזרה בתשובה. "צבי הוא חבר מאוד קרוב ואישי, אנחנו עושים את הדברים ביחד לטובת אותו עניין - להודיע לכל מי שרוצה לשמוע שיש כזה דבר 'לדבר מהלב', וההוכחה לכך הוא הקשר שלנו, שקשור מהלב. המיוחד בצבי הוא הענווה והרצון שלו לעזור, וזה נדיר אצל מישהו שהוא כוכב. נורא אכפת לו מכל אחד". מלבד יחזקאלי ומאיר, גם הזמר אהרון רזאל הגיח למספר שירים.
היית יכול לעשות את זה גם בלעדיהם?
" לא הייתי מעז. אין סיכוי".
ההופעה השבוע הייתה מיוחדת בעצם העובדה שזה היה המגרש הפרטי שלו, למרות זאת, הוא מרגיש שהיא קצת התפספסה. "הייתי לחוץ, לא היינו הכי טובים שאנחנו יכולים להיות, אבל רוב האנשים שדיברו איתי אחרי ההופעה לא הסכימו איתי. זה לא היה כמו ההופעות שהיו לנו במרכז, שם אני משתף את הקהל, מדבר איתם, לא רק אני במרכז. היה לי מאוד קשה שרק אני משדר כל הזמן. זו הייתה הופעה די רשמית מבחינתי".
אילו תגובות נוספות קיבלת?
"בסוף ההופעה ניגשה אליי עיתונאית מרוגשת, נסערת, ממש ב'אורות'. אני חושב שאנשים קלטו פה תדר של ריפוי שנורא מחדש אותם, הם אומרים 'מה יש דבר כזה? אני רוצה ללמוד את השפה הזאת!'".
רוצים לקבל בחינם שני גיליונות סוף שבוע של מקור ראשון? לחצו כאן היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg
נא להמתין לטעינת התגובות
