ברית גפני-שטרן: מסכימים בענייני דת ומדינה
ועדת השרים לענייני חקיקה העבירה הצעת חוק על פיה בכל עיר יכהן רב עיר אחד בלבד. ההתנגדות היחידה נרשמה מצד אנשי הבית היהודי. יהדות התורה מתנגדת אף היא ליוזמה, למרות שמשה גפני עצמו הציע ב-1995 חוק המבקש לבטל את הכפילות העדתית ברבנות
למעשה, מי שמסתמנים כמתנגדים המרכזיים לגל החקיקה בענייני דת ומדינה הינם חברי הכנסת מ"יהדות התורה". לא לחינם, בראיון לאחר הבחירות לרבנות הראשית התייחס משה גפני לדבריו של שטרן כי תוצאות הבחירות הן טרגדיה לעם ישראל, וקבע מנגד כי מבחינתו בחירתו לכנסת של שטרן היא הטרגדיה לעם ישראל. באותו ראיון התייחס גפני גם לדבריו של בנט לאחר הבחירות כי יפעל להעביר את חוק "רב ראשי אחד" ותקף אותו בחריפות בטענה כי הוא "חצוף גדול, הרי ברור לגמרי שאם היו נבחרים שני רבנים ראשיים, שהרבנים האלה היו מזוהים אתו והוא היה שמח לבחירתם הוא לא היה אומר את האמירה הזאת".
לעומת זאת, מפתיע לגלות כי גפני עצמו הציע בשנת 1995 חוק המבקש לבטל את הכפילות העדתית לא רק ברבנות הראשית אלא גם ברבנות המקומית. פרוטוקול הכנסת מהדיון בו עלתה לדיון הצעת החוק מציג התבטאויות מעניינות של גפני: "אני חושב שאין צורך בשום פנים שיהיו שני רבני עיר... על-פי החוק הקיים יש נשיא מדינה אחד, אין נשיא מדינה אשכנזי או נשיא מדינה ספרדי. יש ראש ממשלה אחד, יש יושב-ראש כנסת אחד... רב עיר צריך להיבחר לא על-פי מוצאו". גפני אף הצביע בדבריו, ממש כמו שטרן, על כך שריבוי רבני ערים מביא להקצאה לא נכונה של משאבי המועצות הדתיות.
במבט ראשון נראה כי גפני מגלה צביעות אך למעשה הצביעות היא דווקא מנת חלקה של הבית היהודי. גם כשתקף בראיון את הצעת החוק של בנט הדגיש גפני כי "יכול להיות באמת שצריך רב ראשי אחד". גפני לא תקף את הצעת החוק עצמה, אלא את המניעים של בנט להציע אותה, שנבעו לדעתה מסוג של נקמה ברבנות הראשית על הכישלון של הבית היהודי בבחירות. ואכן, קשה להבין את ההיגיון של הבית היהודי שביד אחת מקדמים רב ראשי אחד וביד השנייה מטילים וטו על הצעת חוק המקדמת רב עיר אחד.
כשהעלה גפני את הצעתו בכנסת ב-95, מי שהתנגד לה היה דווקא שר הדתות דאז, שמעון שטרית ממפלגת העבודה. קשה להאמין שהיו פה פעם ימים בהם "יהדות התורה" הציעה רפורמות בענייני דת ומדינה ודווקא נציגי השמאל החילוני חסמו אותן. על כל פנים, טענתו של שטרית הייתה כי "אם אנחנו רוצים ללכת בתהליך שיוביל אותנו למינוי של רב עיר אחד ולא שניים, זה צריך להיות תהליך הדרגתי, שמשתרע על פני תקופה ארוכה. יש להתחיל במקומות יותר קטנים ורק אחר כך להגיע למקומות יותר גדולים, ואחר כך להגיע גם לרבנות הראשית לישראל". גם אם לא מקבלים את טענתו של שטרית, אפשר להבין את ההיגיון של ההדרגתיות המתבקשת בדבריו, ההפוכה בדיוק מהמהלך שמובילים בבית היהודי.
אז למה בבית היהודי מצדדים בתהליך הדרגתי הפוך בתכלית וחסר היגיון בסיסי? האמת הפשוטה היא שמדובר בג'ובים. בבית היהודי אפילו לא מסתירים את רצונם למנות רב שני בקרוב בכמה ערים שיש בהם כיום רק רב אחד.
כך, במפתיע, דווקא שטרן וגפני, המייצגים עבור רבים את שני הקצוות של קשת הדעות בענייני דת ומדינה מגלים בנושא זה אחידות רעיונית מפתיעה. הסיבה לכך היא ששניהם אינם מחויבים למנגנון מסואב של שררה וג'ובים כמו ש"ס והבית היהודי. גם אם נגע הג'ובים פשה מעט ב"יהדות התורה" יש גבול למה שהם מוכנים לעשות עבור ג'וב.
כששטרן וגפני נלחמים האחד בשני הם מציגים תפיסות אידאולוגיות אמיתיות ומגובשות, גם אם מנוגדות בתכלית האחת לשנייה. לכן, כשעולה הצעת חוק הגיונית וסבירה המנסה להילחם בתרבות הג'ובים שהשתלטה על שירותי הדת בישראל ללא התחשבות אמיתית בצרכי הציבור, אפילו הם יכולים להגיע להסכמה. כשהעולם הפוליטי כיום מבוסס על בריתות כדוגמת ברית נתניהו-ליברמן, וברית בנט-לפיד, אולי כדאי להציע ברית חדשה ומפתיעה: ברית גפני-שטרן.
המאמר מתפרסם כחלק מבלוג "שביל הזהב" של המכון הישראלי לאסטרטגיה ציונית
רוצים לקבל בחינם שני גיליונות סוף שבוע של מקור ראשון? לחצו כאן היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg
נא להמתין לטעינת התגובות
