הזמרות הדתיות רק מבקשות שייתנו להן צ'אנס
אחת אחרי השנייה פורצות בנות המגזר את המחסום היצירתי האחרון ופוצחות בקריירת זמרה. חלקן בוחרות להופיע רק בפני נשים, אחרות מעדיפות קהל מעורב, אך לכולן יש אותה בקשה: תנו לנו צ'אנס. פרויקט מיוחד על הזמרות המובילות במגזר הדתי-לאומי
מחברת בין העולמות. זאת אולי ההגדרה המדויקת ביותר לשירה אורן, זמרת ומנהלת בית הספר למוזיקה בבית אל, שמלהטטת בין החיים על ההר ובין המוזיקאים מלב הסצנה התל אביבית. "רק אחרי שסיימתי את התואר הראשון במוזיקה במכללה בירושלים, התחלתי ללמוד מוזיקה באמת", מסבירה אורן. "למדתי אצל טובי המוזיקאים כמו אופיר גל, קורין אלאל, אהרוני בן ארי שמנגן עם יוני רכטר ואבי בן דב שהוא נגן של גלי עטרי וחמי רודנר. היה לי חשוב ללמוד אצל הטובים ביותר בתחום. לא עניין אותי אם לאדם שמולי יש כיפה או לא. ידעתי שהמקצועיים ביותר יוציאו ממני את הכי טוב".
בין היתר, עבדה גם עם שלמה ארצי. "הוא ההשראה שלי, בלי קשר לזה שהוא אדם מדהים. כשאני חושבת על מוזיקה, שלמה הוא המודל. בנגינה על גיטרות אבי (סינגולדה) הוא הדמות המדריכה ואני מודה לאלוקים יומיום על שהכרתי את האנשים האלה. הם אנשים מדהימים. צדיקים וענווים".
היא כמעט הפכה לחלק מהלהקה, אבל במקום שבו מתנגשים שני העולמות ניצח העולם הדתי, ובגדול. "ויתרתי על חלום ענק, אבל אלוקים גדול מכל דבר. אלוקים איתי ואני מחוברת אליו בתפילה בכל רגע מחיי. ברגע שיש סתירה בין העולמות, תמיד ידו של אלוקים על העליונה".
יש עוד חבר'ה דתיים בסביבתו של ארצי?
"אין לשלמה הרבה חברים דתיים. אני בין הבודדים. בתקופה שהייתה לו תוכנית בגל"צ קניתי לו ליום ההולדת ספר של רבי נחמן מברסלב. אחר כך, כך סיפר לי, הוא הקריא בתוכנית סיפור מהספר הזה".
לאורך השנים למדה והופיעה באולפנות ובערבי נשים יחד עם חני נטורה. לפני שנתיים וחצי הקימה עם מנהל המתנ"ס בבית אל בית ספר למוזיקה ובמקביל עבדה על מופע חדש שנקרא 'התחברות נשית' ויוצא בימים אלו לדרך. את המופע היא מעלה עם מיה בורנשטיין. "מאיה היא זמרת ומורה לפיתוח קול ומשחק, לא דתייה, שגרה בצפון תל אביב, בת לשחקנים מהבימה, שחיה חיי בוהמה תל אביביים. הכרנו דרך המורה המשותפת שלנו לפיתוח קול. אני באה ממקום אחר לגמרי. אבא שלי רב צבאי, אמא שלי מחנכת. אני מתנחלת, דתייה. אם נצמדים לסטריאוטיפים, אנחנו באות מהעולמות רחוקים מאוד, ובכל זאת גילינו שהחיים שלנו מאוד דומים. אנחנו מתמודדות עם אותם דברים: עבודה, בית, ילדים וזוגיות".
את מרגישה שהמגזר הדתי לאומי עבר שינוי ביחס לשירת נשים?
"נתחיל מזה שיש המון כישרונות. יש בנות שלימדתי פיתוח קול ויש להן קול מדהים. בעבר התפיסה הייתה שאין מה להשקיע, כי ממילא אין מה לעשות עם הכישרון הזה. בשנים האחרונות כבר מבינים שאם אלוקים נתן כישרון במתנה, צריך להשתמש בו. וכשזה משהו שבוער בך, זה כמו חמצן לנשימה, אי אפשר להחניק את זה. ופתאום, במין תהליך שהתחיל לאט, אבל הלך וצבר תאוצה, נשים מופיעות. גם בשירה וגם במחול. אין סיבה שלא כי יש הרבה קהל. אני מאמינה שלכל סוג אמנות יש קהל. ואם מישהו אוהב משהו, אם יש לו חלום, אסור לו לוותר עליו. גם אם ייקח שנים להגשים אותו".
מורין נהדר מביאה קול אחר למוזיקה הישראלית, לאו דווקא הדתית. היא עלתה מאיראן עם משפחתה כשהייתה תינוקת, ולפרק הזה בחייה יש השפעה עזה גם על ההתפתחות המוזיקלית שלה. בגיל עשר כבר נטלה חלק במקהלת 'אנקור' הירושלמית ובהמשך לא הלכה עם שאר חברותיה לאולפנה, אלא המשיכה לתיכון של האקדמיה למוזיקה ומשם ללימודי תואר ראשון ושני באקדמיה למוזיקה. ההתמחות שלה הייתה במוזיקה קלאסית, פיתוח קול וניצוח מקהלות. "אני לא בוגרת אולפנה קלאסית של המגזר וטוב שכך. עברתי מסלול של אומן, עם עבודה סיזיפית וקשה", היא מסבירה.
הסגנון המוזיקלי שספגה בבית הוריה חלחל עמוק. "בבית שמעו מוזיקה פרסית קלאסית שהיא מאוד עמוקה, פילוסופית ודורשת הקשבה".
גם היא בחרה בקו המוזיקלי הזה. "בתחילה שרתי יצירות בשפת אמי, אבל באיזשהו שלב הרגשתי שמיציתי ושאני זקוקה לאמירה אישית". היא החליטה לעשות דוקטורט ואת עבודת המחקר עשתה בשטח. ראיינה את זקני העדה, נברה בארכיונים והגיעה לתוצאות ייחודיות. "עיבדתי מחדש את החומרים. זאת לא אמירה מוגזמת לומר שהוצאתי את הפיוטים של יהדות פרס מהחשכה. יש אומנם זמרים ששרים מוזיקה פרסית, אבל לא מוזיקה יהודית. ב-2008, בפסטיבל העוד בירושלים, הייתה בכורה עולמית שבה העליתי מופע שכלל חומרים מיהדות איראן. אני לוקחת טקסטים של ריה"ל ואבן גבירול ומלחינה אותם בסולמות פרסיים. המחקר הזה שביצעתי הוביל אותי לאינסוף לחנים חדשים". ב-2010 העלתה מופע נוסף של מוזיקה פרסית יהודית.
במקביל היא מלחינה שירי משוררים כמו זעירא, ארגוב ווילנסקי ושירים מתקופות מאוחרות יותר של עמיחי, לאה גולדברג ודוד אבידן; מנחה סדנאות לפיוט; מלמדת פיתוח קול ועובדת על תקליט פיוטים.
"לאורך כל הדרך הייתי צריכה לברור את הדרך האמונית והאמנותית שלי", היא אומרת.
"לא לכל דבר אמרתי כן. האמונה הדתית שלי דרשה ממני לחשוב, אבל אני גאה לומר שהקריירה שלי נראית בהתאם. יש לי קריירה משובחת ואני זוכה להערכה מאנשי מקצוע וקהל גדול ומגוון".
ההופעות שלה מתקיימות בבית הקונפדרציה ובבית אביחי במהלך השנה בנוכחות קהל רב ומגוון, לאו דווקא מהעולם הדתי. "אני שרה גם בפני גברים וגם בפני נשים. לא נכון ולא ראוי שזמרת בעלת יכולות כמו שלי תגביל את עצמה לשירה בפני נשים בלבד. מה אני אמורה לעשות עם כל האיסורים האלו שסוגרים את הדלת בפני נשים דתיות? כשנשים מקבלות על עצמן לשיר רק בפני נשים, הן גוזרות על עצמן גזירה לעבוד בתוך נישה מאוד מצומצמת והסיכוי להתפרנס מהשירה הוא מאוד קטן, וכך נוצר מעגל קסמים מרפה ידיים".
למרות שהן נראות כאחיות, הצמד חגית והילה כפיר הן אמא ובת. הראשונה בעולם המוזיקה הייתה כמובן חגית, האמא. היא בעלת תואר ראשון ושני במוזיקה מאוניברסיטת בר-אילן ומרכזת מגמת המוזיקה באולפנית ישורון. כשהוציאה את הדיסק הראשון שלה לפני כ-15 שנה, היא הייתה בין הזמרות הראשונות בחברה הדתית, ומהראשונות ששרו פרקי חזנות. כמעט טבעי היה שבתה הילה, שמנגנת בגיטרה, תשתלב בעולם המוזיקלי הזה.
"הייחוד שלנו הוא בשילוב", אומרת חגית. "הופעה של אמא ובת היא דבר מאוד מיוחד. מבחינתי זה נפלא להופיע עם הילה. היא מקצוענית לגמרי ואני עולה איתה על הבמה וסומכת עליה לחלוטין".
השירה שלהן, הן אומרות, היא סוג של תפילה, גם בטקסטים שאינם מהתפילה. "מבחינתי, כשאני עולה על הבמה, אני מתפללת. זה המקום שאני מתחברת לתפילה ברובד הכי הכי עמוק", אומרת חגית.
"אולי בגלל העולם שממנו אנחנו באות, הרבה שירים שאנחנו שרות באים ממקום רוחני", מוסיפה הילה.
מי הקהל שלכן?
"קהל מגוון", עונה הילה. "לאו דווקא דתי. הוא מורכב מאנשים ששמעו אותנו לאורך השנים וחיכו שנעלה את השירים לאלבום".
סוגיית 'קול באשה' מבחינתן כבר נידונה לעייפה. "אנחנו מתמקדות בעשיית מוזיקה ובאיכות המוזיקלית", אומרת הילה וחגית מוסיפה: "אנחנו משקפות את החברה שאנחנו חיות בתוכה. אנשים הולכים יחד לסרטים, הצגות ולמופעים, והופעה בפני הקהל הזה היא הכי טבעית לנו".
מלבד ההופעות המשותפות לשתיהן, יש להן מופע משותף עם הרבנית פנינה נויבירט שאיתו הן מגיעות לכל מקום בארץ. יש להן דף פייסבוק פעיל ובימים אלו הן מוציאות ביחד דיסק משותף, שכולל שירי משוררות וקטעי תפילה שהולחנו על ידיהן. האלבום נושא את השם 'לא ארחף בחלל' כשם אחד משיריה של זלדה. ההופעה הקרובה שלהן תתקיים ב-13 בפברואר בנמל תל אביב.
כל עניין ההופעות הגיע לאפרת אפטר (23) בהפתעה. "אני מנגנת מגיל צעיר על פסנתר וקצת על גיטרה וכינור. בתיכון, במשך ארבע השנים שלמדתי באולפנת עפרה, הייתי חלק מהרכב מוזיקלי. לפני כשנתיים וחצי, הגיס שלי ארז ניר, התחיל להופיע עם חומר שלו ובאחת הפעמים הפסנתרן שלו לא הגיע, אז התחלתי להופיע איתו".
מה שהתחיל כאירוע חד פעמי הלך והתפתח. אפטר מופיעה עם ניר אחת לחודש ועוד פעם בחודש לבדה עם חומרים שלה וקאברים לשירים מוכרים. אחיה שמואל מלווה אותה בצ'לו. בימים אלו אפשר לראות אותה בחאנל'ה, בר מסעדה של תיאטרון החאן, ובהופעות ביתיות שצוברות תאוצה בביצה הירושלמית".
שאלת שירת נשים היא לא נושא מבחינת אפטר. "לא נראה לי נכון להתעסק בזה. מעמד האשה השתנה מאוד וכך גם היחס לשירת נשים. אני לא מאמינה ולא מתחברת לקביעות הלכתיות שמנותקות מהמציאות, או שהן חד משמעיות. העיסוק ההלכתי צריך להיות מעבר לשאלות הללו".
ההופעות הראשונות של אורה ברנס היו בנמל הבית, היישוב היהודי בחברון. לפני כעשור החלה להופיע בהרכב משולש עם חברות מחברון בלהקה שנקראת, איך לא, 'ארץ חדשה'. עם הזמן התרחבה פעילותן גם לקריית ארבע, הר-חברון ויישובי יש"ע. הטקסטים בשירים קשורים כמובן לארץ ישראל.
היא מספרת שכבר בשירות הלאומי החלה לעבוד על דיסק משלה, ועם התפרקות הלהקה החלה גם להופיע לבד או עם אמנים שונים. בשנתיים האחרונות היא מופיעה באירועי תרבות לקהל שחלקו דתי וחלקו מתחבר לחומרים מהמקום הרוחני. "מפני שהטקסטים שלי רוחניים, יש לי קהל גדול במעגלי החוזרים בתשובה", היא אומרת. בימים אלו הפרויקט הגדול שלה הוא הלחנת שירי משוררים. היא מלחינה את שירי אברהם שטרן (יאיר), לבדה או בשיתוף פעולה עם אמנים כמו עמיר בניון ושלמה בר.
את מופיעה גם בפני גברים?
"כיום כן. הגעתי לזה תוך כדי עבודה עם כל מיני מוזיקאים. שחררתי את האיסור, אבל אני לא מרגישה שנפתח לי עולם שלא היה לי קודם. אני כל הזמן בדיאלוג עם הנושא ומתלבטת אם לחזור ולהופיע רק בפני נשים. יש בהופעות האלו משהו מאוד מיוחד, בלי קשר לעניין ההלכתי".
מרב ברנר מהר ברכה מנצחת על להקת 'הלל', להקה של 15 נשים ששרות שירים שלה לצד שירים מוכרים. הלהקה הוקמה ופועלת עם רוח גבית רחבה וטובה של מתנ"ס מועצה אזורית שומרון. "אנחנו מגיעות לכל מקום שמזמינים אותנו", מספרת ברנר. "ברוך ה', ההופעות הולכות טוב ואנחנו מגיעות לכל רחבי הארץ".
ההופעות הן לנשים בלבד. "על פי ההלכה, להופעה בפני נשים יש כוח אחר", היא מדגישה. "הנשים שעל הבמה משתפות את הנשים שבקהל ונוצרת פתיחות שקיימת רק בין נשים. הצופות יכולות לקום ולרקוד ולשיר איתנו ונוצרת אווירה מרוממת רוח. סוג של תפילה".
פעם בשבוע נפגשות בנות המקהלה ועובדות כקבוצה ובאופן פרטני. "אנחנו עובדות הרבה כדי שבמופע יהיה משהו שנוגע בקהל". בימים אלו הן מוציאות דיסק שני. במקביל, הוציאה ברנר אלבום שכלל שירים מקוריים שלה והיא גם מופיעה לבד.
את מרגישה שינוי בחברה הדתית ביחס לשירת נשים?
"אני מרגישה שיש שינוי בכל תחומי האמנות. כיום נותנים לאמנות הרבה יותר מקום מאשר בעבר. כיום כבר מבינים שיש מה לעשות עם הכישרון ומאפשרים לפתח אותו. ככל שיש יותר יוצרות דתיות, לבאות בעקבותיהן קל יותר. ההתלבטות אם להוציא דיסק או לא היא פחות קשה".
כשהוציאה את הדיסק שלה, היה בעלה הרב אבינוח, ר"מ בישיבת הר ברכה. הוא שאל את הרב זלמן מלמד לגבי שירת נשים, ונענה בין היתר כך: "טוב לאשה להוציא את כישרונותיה אל הפועל, ואם היא מייעדת את הדיסק לנשים, הרי שהיא נוהגת לפי כל הפוסקים, גם המחמירים. ואם בכל זאת ירצה גבר להאזין לדיסק לא עליה האחריות לכך, מה עוד שאם הוא רוצה להקל בזה, יש לו על מה לסמוך".
לקראת צאת האלבום הראשון שלה חזרה רוחמה בן יוסף לגור בעיר הולדתה דימונה. "ידעתי שהעיסוק שלי יהיה כרוך בהיעדרות מהבית למשך ערבים רבים ועזרה מהמשפחה היוותה שיקול מרכזי. חוץ מזה שאני אוהבת את המדבר".
גיל צעיר ניגנה ולמדה בקונסרבטוריון ובהמשך גם למדה לבגרות במוזיקה. למרות זאת, היא מרגישה שלא היא חיפשה את המוזיקה, אלא המוזיקה חיפשה אותה. "כתבתי שירים, אבל לא היה לי חלום להופיע". שנים של ציפייה לילד ראשון הולידו הרבה כמיהה וגעגוע. היא החלה להלחין טקסטים מהמקורות, ובהמשך כתבה גם מילים מקוריות.
ההופעה הראשונה שלה, היא נזכרת, התקיימה בירושלים בפאב קטן בנחלת שבעה. "למרות שהרמה המקצועית הייתה אז נמוכה, לא נשארה עין יבשה. כי השירים נחצבו מתוכי". בהמשך התחברה למפיקים שלה, שלומית וגבי פיינגולד מאולפני 'פלוטו', ויחד איתם היא עובדת על אלבומה השני.
במקביל היא מופיעה בכל הארץ במופע שנקרא 'יהיה לך עוד'. ההופעה הקרובה תתקיים ב-13 בינואר בנמל תל אביב ומופיעה גם עם מאיה אוחנה-מורנו, אלמנתו של סא"ל עמנואל מורנו. השתיים התראיינו על המפוע המצליח גם במגזין זה לפני כמה חודשים.
המופע שלך ושל מאיה מתקיים רק בפני נשים. למה בעצם? הרי דמותו של עמנואל מדברת לכל ישראלי
"יש הרבה גברים שרוצים לשמוע את הסיפור. באזכרה של עמנואל, למשל, מאיה הכירה לי את נפתלי בנט, חברו של עמנואל, וסיפרה לו על המופע המשותף. ונפתלי שאל אם הוא יוכל לבוא אחרי שיחבוש פאה. היה יכול להיות נחמד להופיע גם בפני גברים, אבל אנחנו מרגישות שהכי מדויק לנו להופיע בפני נשים בלבד. אני לא זמרת ששרה ממקום מרוחק. אני רואה את עצמי יותר כמו די-ג'יי שבא להפעיל את הקהל. אנשים שרוצים בידור יכולים לצרוך אותו דרך הטלוויזיה. המטרה שלי היא להפגיש את הנשים בהופעה עם עצמן. אני משתדלת להביא את המוזיקה ממעמקים ומהרגע הזה היא שלהן. נשים הן קהל נהדר, פעמים רבות אני פוגשת נשים שאני פשוט נפעמת מהן. אחרי הופעות הן באות ומחבקות ומפרגנות. אני מודה לה' שזה הקהל שלי. ומפני שההופעה היא כל כך אינטימית ויוצאת מהלב, אני מרגישה שהיא חודרת ללב".
נעמי טפלו, מחלוצות שירת הנשים בארץ ומנצחת על מקהלות נשים, החלה את הקריירה המוזיקלית שלה רק לאחר לידת בנה השני, אי שם בתחילת שנות ה-90. לפני כן עלתה לארץ מניו יורק עם שני תארים אקדמיים ועבדה בבנק, אך השירה הייתה תמיד חלום חייה.
"במקביל לעבודה בבנק, למדתי גם מוזיקה, פיתוח קול וכתיבת הרמוניה", היא מספרת. "אבל עד אז מדובר היה בתחביב בלבד". תחילה הופיעה עם מוזיקה קלאסית ושירי מחזות זמר והייתה סולנית במקהלות ותזמורות שונות. במקביל, החלה לנצח בעצמה על מקהלות.
כיום היא מופיעה כסולנית עם להקת נגניות בכל הארץ, הקימה את 'המרכז לשירת המקהלה' בקרני שומרון, הוציאה שני דיסקים שלה ודיסק שלישי עם מקהלת 'שיר-אל', שעובדת בניצוחה. "מה שמאחד את כל השירים שאיתם אני מופיעה הוא העומק הרוחני", היא אומרת. "אני שרה שירים שמרוממים את הרוח, שירי גאולה. אני מאמינה שהגאולה קרובה ואני אוהבת להגביר את האמונה גם בה' וגם את האמונה העצמית ביכולות".
לפני כשלוש שנים קיבלה החלטה להפסיק להופיע בפני גברים. "התחזקתי עם השנים ממקום מאוד פנימי", היא מסבירה. "אני תמיד בחיפושים ולימוד. תמיד הייתי דתייה. באתי ממשפחה עם זיקה ציונית חזקה וכילדה הייתי בבני עקיבא, אבל הלכתי עם ג'ינס וטי שירט. ב-2001 קיבלתי על עצמי כיסוי ראש וחצאיות ולפני שלוש שנים קיבלתי על עצמי שלא להופיע בפני גברים. אני עדיין מלמדת גברים פיתוח קול והפקה קולית, אבל זה לימוד. בהופעות אני עומדת מול נשים בלבד".
הכתבה המלאה פורסמה במגזין 'נשים'
רוצים לקבל בחינם שני גיליונות סוף שבוע של מקור ראשון? לחצו כאן היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg
נא להמתין לטעינת התגובות
