נפרדנו כך: הציונות הדתית מתפוררת לנו בידיים?
האם הציונות הדתית מתפלגת לשבטים קטנים? יש כאלה שמתעקשים בתוקף שלא, אבל הם אומרים זאת בשפות כל כך שונות. הרב חיים נבון מבשר לכם את הבשורות הרעות
"הציונות הדתית מתפוררת? חס ושלום. כל בני הציונות הדתית צועדים בעוז איתנים בדרך שלימדונו הרב זצ"ל ורבנו זצ"ל. קודש הקודשים של ציבורנו הוא האהבה לארצנו הקדושה. ומתוך השתכללות גאון הקודש בארץ חמדתנו, צומח לתפארה הציבור החותר לשלמות בכל דרכיו: שלמות התורה, הארץ והעם. עוד ועוד שואפים במחננו ללימוד תורה על טהרת הקודש, מוותרים על לימוד שפות זרות וחכמות נוכריות ומתמסרים בלהט נעורים לתורתנו הקדושה.
אמנם, בקצה המחנה אפשר לראות גם חלושי כוח שאיבדו את אחיזתם האיתנה בעוצמתה של תורת אמת. הם מחפשים פשרות למיניהן עם החילוניות והמודרניות, מתוך חולשה ורפיסות הדעת. כאלו נמצא ביישובים מעטים, רחוקים ונידחים, כמו פתח תקווה, תל אביב, גבעת שמואל, מודיעין, רעננה, נתניה. אך רוב–רובו של הציבור הדתי–לאומי, כפי שאני רואה סביבי בשכונתנו הקדושה, מתמסר בחשק ובלהט לתורה, כדרכם של רבותינו מימים ימימה".
"מתפוררת? לא נראה לי. אבל בהחלט משתנָה. אני חושב שכבר אין היום רבים שעדיין הולכים בפשטות בדרכו של הרב צבי יהודה. היום מתעניינים לא רק בארץ ישראל. הציונות הדתית יותר מגוונת, יותר פתוחה. הרבה מאוד אנשים מתמקדים מבחינה רוחנית דווקא בשאלות חברתיות ותרבותיות, כמו המתח הפורה בין הישיבה לאקדמיה, הרמנויטיקה תורנית, כאלה דברים.
אמנם, ישנם אחד או שניים שעדיין מתעקשים על הסיסמאות הישנות. כאילו לא עברו ארבעים שנה מאז העליות לסבסטיה. אבל אלו שרידים ארכיאולוגיים שאפשר למצוא בכמה שכונות בירושלים, לא יותר. רוב הציבור נמצא במקום אחר לגמרי. האנשים עוסקים בשאלות של תרבות ורוח, דת ודעת. לפחות בפנימייה שלי".
"מתפוררת? אני לא חושב. כל החבר'ה הדתיים שאני רואה סביבי הם באותו ראש. כולם בראש טוב, הולכים למסיבות, מבלים בכיף. בתכלס, אני חושב שזה אפילו קידוש השם. החבר'ה החילונים תמיד אומרים עלינו: הלוואי שכל הדתיים היו כמוכם. זה עושה טוב לשמוע את המשפט הזה.
אני יודע שיש גם כאלה יותר כבדים, שלומדים בישיבות. גם בין החבר'ה שלנו יש כמה שהיו בישיבה, ואפילו היו אז דוסים, אבל אחרי שיצאו מהישיבה הם עזבו את העניינים האלה. זאת ציונות דתית בשבילי: להיות דתי בסבבה. מה עם הבנות? חלק מהבנות הדתיות בקמפוס מתנהגות כאילו אני לא מספיק איכותי עבורן. בעיה שלהן".
"מתפוררת? אני לא בטוחה. אבל הכל נעשה יותר מסובך. אחי הבכור נהיה חצי ברסלב וכבר לא מסכים לאכול אצלנו בבית, בגלל הכשרות. אח אחר שלי למד במכינה, ועכשיו הוא מ"פ בגולני. כשאחי הבכור אומר שהוא מצטער על השנים שבזבז בצבא, הם צועקים אחד על השני עד שאמא משתגעת.
היינו בתיכון שלוש חברות טובות. אחת התחתנה בסוף השמינית עם בחור ישיבה. היום הילד הבכור שלהם לומד בתלמוד תורה שלא מלמדים בו אנגלית. השנייה למדה מגדר באוניברסיטה ומתפללת בבית כנסת שוויוני. הן מזמן הפסיקו לדבר אחת עם השנייה. הדבר היחיד שמשותף לשתיהן הוא המחשבה שאני סתם בינונית. מה עם בנים? יש איזה ר"ל אחד באוניברסיטה שמתחיל איתי באובססיביות, אבל אני בכלל לא בראש שלו. אז מה אם שנינו היינו בבני עקיבא. היום אנחנו בעולמות אחרים".
נדמה לי שהציונות הדתית הולכת ומתפלגת לתתי–שבטים. כפי שראינו בבחירות לרבנות הראשית, אנחנו הולכים ומאבדים את היכולת לפעול יחד, כציבור. אני חושש שעוד מעט נפסיק אפילו לריב. הרי מעטים מאיתנו טורחים להתווכח עם חסידי בעלז על משנתם. כשאין מגע — אין גם מריבות. השפה של כל פלג הופכת יותר ויותר אזוטרית, פרטית, לא מובנת לאחרים. כשאני קורא מניפסטים שמפרסמים אנשי הר המור למשל, אני לעתים קרובות פשוט לא מצליח להבין מה הם אומרים. ייתכן שגם הם לא מבינים אותי.
אך אולי אני טועה. לפני שבועיים אמרתי דברים ברוח זו והוצפתי במבול תגובות שהציגו סיפור אחר. לפי התמונה שתיארו המגיבים, יש בציונות הדתית שוליים ליברליים קטנים משמאל ושוליים חרד"לים קטנים מימין, ובאמצע 80% של רוב דומם, האוחז בערכי הציונות הדתית הקלאסית. אנשי הרוב נאמנים להלכה, פתוחים לתרבות כללית, רוצים את בית הכנסת בדמותו המסורתית הנושנה, אוהבים את המדינה, עובדים לפרנסתם וגאים במורשת המרכזית של "בני עקיבא".
הלוואי. אך אם אכן כך, למה הרוב הדומם כל כך דומם?
המאמר יתפרסם בסוף השבוע הקרוב במגזין 'מוצש'
רוצים לקבל בחינם שני גיליונות סוף שבוע של מקור ראשון? לחצו כאן היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg
נא להמתין לטעינת התגובות
