חייבים לעצור את ההקצנה החילונית
ההקצנה החרדית היא תגובה מבוהלת להקצנה החילונית. בין שני הקצוות הללו, כל כך קשה לשמור על חיים מאוזנים
הם ישבו בסלון, צופים בתוכנית ריאליטי מפורסמת, ולצדם הילדים. הפרסומת שריצדה על המסך הייתה כל כך בוטה, והילדים הסתכלו בעיניים פעורות.
"כשאנחנו היינו ילדים", הוסיפה ולחשה באוזנו, "אף אחד לא היה מעז להקרין דברים כאלו בטלוויזיה. ועוד בתשע בערב".
הוא זפּזפּ. הערוץ הבא הקרין גם הוא פרסומות; ליתר ביטחון לחץ שוב על השלט. בערוץ השלישי הייתה תוכנית תעודה של ה-BBC על תולדות הפורנוגרפיה. הלאה. בערוץ הרביעי הייתה תוכנית ריאליטי אחרת, ובדיוק אחד המשתתפים קילל בגסות, וכולם צחקו. בערוץ החמישי הייתה מהדורת חדשות. הקריין הביט במצלמה בעיניים רציניות ("תישאר על הערוץ הזה", היא ביקשה בשקט). בקול חמור אמר הקריין: "מקרה נוסף של הדרת נשים בחברה החרדית. פעילה מתנועת "המדינה שלנו ולא של הדוסים" ניסתה לעלות על אוטובוס הנוסע בשכונה חרדית, והופנתה לירכתי הרכב. כתבנו שמע אותה". ואז הפְּעילה צעקה בכעס לתוך המיקרופון: "חייבים לעצור את ההקצנה החרדית!"
"אולי יש לך בובה יותר... ילדותית?"
"את מתכוונת יותר צנועה?" שאלה המוכרת.
"לא, לא", נבהלה הקונה המבוגרת. "אני לא דתייה או משהו. אני פשוט רוצה לקנות בובה לנכדה שלי, והיא רק בת עשר. והבובות הללו שאת מראה לי - הן נראות ולבושות כמו דוגמניות, לא כמו ילדות".
"אני מצטערת", אמרה המוכרת. "זה מה שיש לנו".
"זה גם הגיל של הדוגמניות היום", צחקקה המוכרת השנייה. "ראית את מודעת הפרסומת החדשה שתלו מעל נתיבי איילון?"
"אין בובה שנראית כמו ילדה רגילה?" שאלה הקונה הנבוכה.
המוכרת משכה בכתפיה.
"טוב", נאנחה הקונה. "אקח את זאת".
ובזמן שהמוכרת עטפה את הבובה הקנויה, היא פטפטה בעליצות עם חברתה: "שמעת שבבני ברק יש משוגע שמתיז דיו על בגדי נשים שבעיניו אינם צנועים? מה את אומרת על ההקצנה החרדית? השתגעו לגמרי, הא?"
"לא זכרתי שהיום המצעד", הוא אמר בייאוש לאשתו. "עכשיו ניתקע כאן לשעתיים".
"אולי נוכל עוד לנסוע מסביב?"
"אין סיכוי", אמר, "חסמו את כל הכבישים באזור".
"טוב," אמרה, "בוא נהפוך את הלימון ללימונדה: נשב ונסתכל על המצעד. אומרים שזה ממש מגניב, מצעד הגאווה".
הם הסתכלו בדממה. אבל רק הם דממו, כי הצעדה לוותה במטחים מתמשכים של מוזיקה מחרישת אוזניים. שני גברים לבושים למחצה נעמדו לידם והתנשקו ממושכות.
"את יודעת מה", אמר לה בשקט, "אולי נלך למקום אחר. כנראה אני עדיין קצת שמרן מדי. כשהייתי ילד אנשים לא עשו את זה ברחוב".
"כן", אמרה באנחת רווחה, "בוא נלך להסתובב קצת ליד הים". וכשצעדו בשקט בשדרה הרחבה, הוסיפה ואמרה: "שמעת שאצל החרדים אסור להחזיק סמארטפון? פשוט נורא, ההקצנה החרדית!"
"אתה יודע מה", אמר הנער לחברו, "אולי נישאר קצת בבית היום. לא נעים להסתובב ברחוב".
"מה לא נעים?! כולם מחופשים בחוץ! זה כיף! פורים היום!"
"כן", הוא אמר, "אבל אתה זוכר מהשנה שעברה איך נראות התחפושות של כל הבנות ברחוב? עזוב, בוא נישאר בבית".
"תראה איזה מאמר קיבלתי מפרופסור פוקוליוטר", אמר סגן העורך של אתר האינטרנט הפופולרי. "הוא מדבר על תהליכים בחברה החרדית". ואז הקריא בקול רם כמה משפטים: "בהקצנה החרדית של משטור המיניות אפשר למצוא היפוך בינארי פתלתל של יחסי הכוח-עונג. הפירוק של המיניות הוא למעשה העצמתה. שיח הצניעותנות הוא שדה שבו מסתחררים שליט ונשלט, כובש ונכבש. ההפרדה המגדרית היא למעשה פירוק וגם הנכחה של קרנבל השגרה האנטי-דיוניסי..."
"אני מעדיף לפרסם מאמרים בעברית", אמר העורך העייף.
"אבל כתוב כאן חרדים וגם הקצנה וגם מיניות. הקוראים יאהבו את זה".
אחד העובדים בדסק, חבוש כיפה סרוגה, התפרץ במפתיע: "ההקצנה החרדית?! זו רק תגובה - היסטרית ומוגזמת - להקצנה המטורפת שלכם! תראו איזה חומר גס עולה לאתר שלנו!"
הנוכחים דממו לשנייה, ואז כמו החליטו יחדיו להתעלם מהטיעון המשונה.
"בסדר", אמר העורך, "שים את המאמר בדף הבית, מתחת לכתבה על הדוגמניות בבריכה".
המאמר מתפרסם היום במגזין מוצש מבית "מקור ראשון"
רוצים לקבל בחינם שני גיליונות סוף שבוע של מקור ראשון? לחצו כאן היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg
נא להמתין לטעינת התגובות
