מה עם זמן כמות?
הרמב“ם מכנה את הוורקוהוליקים ”משוגעים“. אולי כדאי שנאמץ את הגישה הזו ונקדיש קצת פחות זמן לקריירה וקצת יותר זמן לטובת המשפחה
במקביל להמלצה של נשיאנו, התפרסם מחקר של ה-OECD, ברוח שונה מעט. המחקר ההשוואתי קבע שהישראלים עובדים יותר מדי, ומקדישים פחות מדי זמן למשפחתם ולחייהם הפרטיים. בייחוד הגברים הישראלים. אפשר לחלק את עובדי-היתר הללו לשתי קבוצות: אלו שאין להם ברירה ואלו שיש להם ברירה. אין הרבה מה לומר לאלו שנאלצים לעבוד לפרנסתם יומם ולילה, שהרי ההכרח לא יגונה. אפשר רק לקוות שמצבם ישתפר. אך בהחלט יש מה לומר לקבוצה השנייה: לאלו שבוחרים מרצונם להישאר שעות נוספות במשרד, לקחת עבודה הביתה, לעבור למשרה עוד יותר תובענית.
המכורים לעבודה מספרים לעתים על זמן האיכות הנפלא שהם מבלים עם ילדיהם, בכמה משבצות זמן נדירות במשך השבוע. אבל הילדים צריכים זמן כמות יותר מאשר זמן איכות. גם האבות הוורקוהוליקים מבינים את זה, אבל רק אחרי הגירושין. אז הם יוציאו את הילד מהגן בזמן, אפילו אם ביל גייטס ומלכת אנגליה יחכו שניהם על הקו לשיחת ועידה (אגב, גם כאשר שעות העבודה ארוכות אפשר לעתים לחזור לילדים בשעות האור, אם מוכנים להתחיל לעבוד השכם בבוקר).
אני מציע שבכל מחקר השוואתי המודד את גובה המשכורת במקצועות או במגזרים שונים, יציינו בהערה גם את מספר שעות העבודה. לדוגמה, פרופ' סוזן
הרמב"ם, בהקדמתו למשנה, הגדיר זאת באופן בוטה, כאשר קרא לוורקוהוליקים "משוגעים". נדמה להם שהם עובדים עבור עצמם, אמר הרמב"ם, אך למעשה הם עובדים בשביל כל האחרים. העולם מרוויח מכך שהם עובדים ומייצרים, בזמן שהם עצמם מכלים את חייהם ברדיפה אינסופית אחרי משכורת וקריירה.
אשים נפשי בכפי ואודה שגם בינינו הרבנים יש לא מעט המכורים לעבודתם. עבור רבנים, הפיתוי הזה קשה במיוחד. שהרי כאשר פוגשים ברב הנוסע בכל ערב ללמד שיעור לזקני מניין הצעירים ביטבתה-תחתית, ומשפחתו רואה אותו רק בזמן סעודות השבת, לא קל להבחין האם הוא צדיק יסוד עולם, או פשוט וורקוהוליק. אני יכול להעיד שגם במבט מבפנים, לא תמיד ברור לרב עצמו מהו היצר הטוב ומהו היצר הרע. האם הרצון להפיץ תורה הוא תירוץ לא להיות בבית בשעת השכבת הילדים, או שמא להפך - הרצון להיות עם ילדיי הוא בריחה מאחריותי הרבנית? כיוון שאת הדילמה הזו קשה לפתור, אני מנסה לשמור על איזון, וכאשר יש ספק - אני מקפיד על דברי חכמינו: "עניי עירך קודמין", אבל: "ענייך (= קרוביך) קודמין לעניי עירך".
הסנאטור האמריקני פול צונגאס אובחן בזמנו כחולה בסרטן. הוא הודיע בשנת 1984 על פרישה מהפוליטיקה, כדי להתמודד עם מחלתו כראוי. ידיד עודד את רוחו בטיעון הבא: "מעולם לא אמר אדם על ערש דווי: אני מצטער שלא השקעתי יותר זמן בעבודה שלי".
רוצים לקבל בחינם שני גיליונות סוף שבוע של מקור ראשון? לחצו כאן היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg
נא להמתין לטעינת התגובות
