שרה סילברמן: נגעלתי מהדרת הנשים בכותל
צביקה קליין חשב שהוא יכול לקיים ראיון רציני עם שרה סילברמן ואחותה סוזן, רבה רפורמית שחיה בישראל. הוא טעה
שרה מצטרפת מארצות הברית לשיחת סקייפ טרנס-אטלנטית, וכעבור רגע אני מרגיש כמעט מיותר בפינג-פונג המושחז שמתנהל בין השתיים. בעלה של סוזן מצלם אותנו יושבים מול המחשב, בעוד אשתו אומרת לאחותה, "הוא כזה דביל", "נררד (חנון - צ.ק)", מוסיפה שרה.
את הריאיון היינו אמורים לקיים לפני כמה שבועות, אך אמן של האחיות קיבלה שבץ, מה שאילץ את סוזן לנסוע לארה"ב. "למה אמא הייתה צריכה לקבל את הפאקינג שבץ הזה", תוהה סוזן. "ביץ'", משיבה שרה בלי למצמץ.
"תמיד משתמשים בשרה כדי להגיע אליי", אומרת סוזן, יודעת בהחלט שהמצב הפוך, בעוד אחותה מתפקעת מצחוק על המסך. "סוזי היא הקהל הטוב ביותר לסטנדאפ", טוענת שרה. במהלך הריאיון הן מוסיפות לפרצוף שלי שעל המסך אביזרים מאוירים דוגמת כתר על הראש, מרוצות לגמרי מהבדיחה. שרה מתקשטת באביזרי שודד ים.
בנות, בואו ננסה רגע לשוחח ברצינות. איך היה לגדול בבית סילברמן? האם הומור היה חלק מההווי המשפחתי?
שרה: "כולם היו מצחיקים, אבל אבא היה הכי מצחיק וברור שגם אני הייתי מאוד מצחיקה. אני הייתי הכי צעירה, הייתי הצעצוע של אחיותיי הגדולות".
סוזן: "היא הייתה דלישס".
היהדות הייתה נוכחת בבית?
שרה: "לא. אבל בכל ראש שנה הלכנו לסיור בהרים ואבא שלנו היה מצביע למטה לעיר שצעדנו מעליה ואומר: "כשאנחנו על ההר הזה אנחנו קרובים יותר לאלוהים מהשמוקים האלה בבית הכנסת".
סוזן: "אמא הייתה מורידה סט פמוטי כסף מדי פעם ואומרת: 'בואו נדליק נרות בליל שבת'. אבל זה לא קרה הרבה. אהבתי את זה, זה היה מיוחד, קסום. צריך להבין שבבית שלנו היה אסור להאמין באלוהים. פעם אמרתי לאבא שאני מאמינה באלוהים והוא אמר לי: 'מה את, שמוק? רק שמוקים מאמינים באלוהים'".
שרה, צעירה בשבע שנים וחצי מאחותה, לא זוכרת את נרות השבת. "הזמן היחיד שהרגשתי בו יהודייה היה כששמתי לב שהשיער שלי כהה יותר, ושיש לי שיער על הידיים. מה שהבדיל ביני לחברותיי הוא שלא הייתי בדת שלהם. האמת היא שהלכתי לכנסייה הרבה יותר מאשר לבית הכנסת, כי כשאתה ישן בבית של חברים במוצאי שבת, אתה הולך איתם לכנסייה ביום ראשון".
בבית הכנסת היית?
"כמה פעמים. אחותי ואני תמיד היינו מחפשות שם את המילה 'שיט' בתנ"ך".
איפה זה מופיע חוץ מאשר בפרשת ברא-שית?
שרה: "זה לא מספיק?".
הן נולדו בניו המפשייר וגדלו במשפחה בת ארבע אחיות. הוריהן התגרשו בצעירותן. שרה אינה נשואה, ולאף אחת מהאחיות, מלבד סוזן, אין ילדים. שלוש מהן מתגוררות בלוס אנג'לס, ואילו סוזן, בעלה וחמשת ילדיהם מתגוררים בירושלים, אחרי שעלו ארצה לפני שמונה שנים.
שרה, ילידת 1970, החלה להופיע בגיל 12 בתאטרון הקהילתי. כשהייתה בת 19 נשרה מהלימודים באוניברסיטת ניו יורק ופצחה בקריירה כקומיקאית,
בשנים שסילברמן הצעירה עשתה את צעדיה הראשונים בתעשיית הבידור, גילתה אחותה סוזן את הדת. זה קרה כשלמדה באוניברסיטת הרווארד, והבינה שהיא למעשה לא יודעת דבר על היהדות, הדת שלה. "רגע המפנה שלי התרחש כשפגשתי את יוסף, בעלי", מסבירה סוזן. "היו לו ערכים ליברליים כמו שלי, אבל שלו היו נטועים במשהו עמוק יותר. אני אמרתי שגזענות אינה טובה, והוא הסביר זאת דרך המושג 'צלם אלוקים'. קיבלתי החלטה שזה מתאים יותר לחינוך של הילדים שלי".
היא חזרה בתשובה והחליטה להיות רבה. "זה היה ממש קל", מתארת האחות הצעירה את הרגע שבו הודיעה סוזן למשפחתה על ההחלטה ללמוד יהדות לעומק. "המשפט המפורסם שאבא אמר לסוזי היה: 'לא ידעתי שאת יהודייה'".
סוזן: "הוא אמר לי 'כשגילינו שאת יהודייה ישבנו שבעה'".
שרה: "ההומור היהודי בהחלט הגדיר אותנו בילדות".
סוזן: "אני חשבתי שיהודים הם דמוקרטים וגויים הם רפובליקנים".
שרה, אחותך רבה ולך יש בדיחות יהודיות. זה מה שמגדיר אותך כקומיקאית?
"בדרכים מסוימות, אבל לא רק. אני לא מבינה למה תמיד קוראים לי 'הקומיקאית היהודייה שרה סילברמן'. למה לכריס רוק לא קוראים 'הקומיקאי האפרו-אמריקני'? זה קצת מוזר, אבל אין לי תלונות בנושא. אתנית אני יהודייה, אבל אין לי דת. אני מאמינה במדע ובאהבה".
אז את יהודייה תרבותית?
"לא גדלנו כיהודיות תרבותית. שני הוריי יהודים, אבל לא דתיים. ולמרות זאת הזהות היהודית מגיעה מעצם העובדה שאת שונה כשאת חיה בקהילה שהיא לא יהודית. כשעברתי לניו יורק לא האמנתי כמה יהודים יש שם. אתה מרגיש כל החיים כמו עז במדינה של כבשים ובניו יורק פתאום אתה רואה שיש מלא עזים".
סוזן, אחותך ידועה כאשה מצחיקה שאין לה פרות קדושות. נעלבת פעם ממשהו שהיא אמרה במהלך אחד המערכונים שלה?
"השאלה היא אם אי פעם לא נעלבתי", סוזן צוחקת. "פעם אחת שרה לבשה על צווארה צלב בהופעה, וביקשתי שלא תעשה זאת שוב. היא אמרה 'אוקיי'.
שרה: "לא, לא אמרתי אוקיי'".
סוזן: "בטח שכן".
שרה: "אני חושבת שכשענדתי צלב, זה לא ממש היה משהו שלקחתי ברצינות. כל מה שאני עושה זה לשחק עם סמלים, דברים שיש להם משמעות שונה לאנשים שונים. אנשים מתעצבנים עליי, ופעם אחת גם סוזי התעצבנה בגלל הצלב. לא חשבתי שזה יעשה כל כך הרבה עניין".
בכלל , שרה מבקשת לשים את כל עניין הנצרות בפרופורציה. "זה כל כך מוזר שהסמל של הדת שלהם זה יהודי על צלב", היא אומרת.
סוזן: "מזל שישו לא נהרג בכיסא חשמלי, אחרת במקום להצטלב כל הזמן, אנשים היו צריכים לעשות ככה (היא מחקה אדם המחושמל על כיסא חשמלי - צ.ק).
שרה: "ומה היה קורה אם ישו היה נהרג על ידי נחיל של דבורים? במקום להצטלב, הם היו מניפים את הידיים באוויר?" והיא מנופפת לכל עבר כאילו מנסה להניס נחיל דבורים.
בקומדיה אין שום דבר מקודש, ביהדות יש. איך מתמודדים עם זה, כאחיות?
סוזן: "לשרה יש דברים קדושים שהם קדושים גם לי. כבוד האדם, צדק, קדושת החיים, התנגדות לחיים של סבל. בנושאים האלה מלוות אותי המצוות של היהדות". כשהיא שמה לב שאחותה הקטנה בוהה במסך, אומרת סוזן שוב: "מצוות, מצוועס".
סילברמן הצעירה ידועה כתומכת מובהקת של המפלגה הדמוקרטית. בבחירות 2009 לנשיאות ארצות הברית העלתה קמפיין בשם "השלעפ הגדול (הנסיעה הגדולה)" ובו קראה ליהודי ארצות הברית לנסוע לסבא וסבתא שלהם המתגוררים בפלורידה (וכמעט לכל יהודי אמריקני יש סבא או סבתא בפלורידה החמימה) ולשכנע אותם להצביע לברק אובמה. אובמה אכן נבחר, וגם בבחירות האחרונות ב-2013 חזרה על אותו קמפיין משעשע.
את מרוצה מברק אובמה?
"בגדול כן. אני לא יכולה להגיד שכל מה שהוא עושה מושלם. למשל, הקמפיין של מישל אובמה היה לקדם אוכל בריא, ואני לא יכולה להגיד שהמצב השתפר פלאים. זה אבסורד שחוקי למכור זבל בארצות הברית".
מה הייתה מטרת הקמפיין שלך?
שרה: "שילכו לבקר את סבא וסבתא היהודים. עשו סקר שהעלה כי צעירים יהודים מתכוונים להצביע לאובמה, ומבוגרים לא. ולמי יש הכי הרבה השפעה על הסבים והסבתות היהודים? לנכדים שלהם".
סוזן: "אני מכירה אנשים שממש נסעו לפלורידה בעקבות הקמפיין. חלק נסעו לבקר את סבא וסבתא, אבל אחרים פשוט הלכו לבתי אבות או לדיור מוגן כדי לשכנע את המתגוררים שם להצביע".
בינתיים , עם התארכות השיחה, החלטתי להחליף את הכתר הווירטואלי שהונח שעל ראשי בקרני שטן. "ליהודים באמת יש קרניים?", זועקת בתגובה שרה.
בעוד כמה חודשים ייפגשו סוזן ושרה שוב לשיחה משותפת על במה אחת עם אופרה וינפרי, מריל סטריפ וטינה בראון בכנס Summit Women in the World שיתקיים בניו יורק. "אני מתרגשת כי אוכל לפגוש את סוזי", זועקת שרה ומניפה את ידיה באוויר לחיבוק וירטואלי. סוזן תנאם שם על נשות הכותל ועל המשבר העולמי של יתומים, נושא קרוב ללבה בתור אם שאימצה שני ילדים מאתיופיה.
האחות הבכורה בחרה ביהדות, אבל לא באורתודוקסיה. כיום היא רבה רפורמית, אחת ממובילות מאבק נשות הכותל. לפני כשנה הפתיעה סילברמן הצעירה כשהעלתה לטוויטר הפופולרי שלה ציוץ על אחותה ואחייניתה הלל, שנעצרו במסגרת מאבק נשות הכותל. הפוסט והתמונה של האם ובתה זכו לתפוצה ויראלית, מה שהפך את שרה סילברמן - בלי ממש להתכוון לכך - לאחת התומכות המובילות בנושא. "אני כל כך גאה באחותי המדהימה ובאחיינית שלי על המרי האזרחי שלהן. אתן מדהימות", כתבה.
"הייתי גאה בסוזי ובהלל אז החלטתי לצייץ", היא מסבירה היום. "כשהגעתי לכותל הייתי מופתעת. ראיתי שיש שם עזרה כל כך קטנה לנשים ושאר המקום נועד לגברים. נגעלתי. לא יכולתי להתגבר על הסקסיזם ולראות את היופי שיש במקום".
"שרה הפכה את נשות הכותל לקמפיין בינלאומי מוכר בעזרת ציוץ אחד, זאת אחרי 24 שנה של פעילות", מוסיפה סוזן.
שרה: "תחשבי מה היה קורה אם בריטני ספירס הייתה אחות שלך".
סוזן: "למה באמת היא לא אחות שלי?".
מה דעתך על נשות הכותל?
שרה: "רע. נשים צריכות לדעת את מקומן", היא צוחקת. "הגיע הזמן שיהיה שוויון בכותל ובכל מקום בעולם. מוזר שאנחנו בשנת 2014 וזה המצב".
היית מצטרפת?
שרה: "כן. בעצם...", היא עוצרת לרגע, "אני מסייעת בזה שצייצתי. כשהייתי לפני כשנתיים בכותל לא הרגשתי משהו מיוחד. אמרו לי 'את תרגישי מחוברת' וזה לא קרה. אבל אין ספק שזה היה באמת ביקור מיוחד. התאהבתי בישראל בהרבה דרכים. היה מדהים לראות את סוזי ומשפחתי משגשגים שם ברור שתמיד יש פחד מפצצה, אבל זה מקום מוגן שילדה צעירה יכולה ללכת בו לבדה לראות משחק כדורגל של אחיה בלי ליווי. אין פשע בישראל, נראה שאין כלום".
צר לי לאכזב אותך, אבל יש אלימות בישראל.
שרה: "פאק דאט".
את עוקבת בכלל אחרי פוליטיקה ישראלית? הרי יש לך דעה על כל דבר כמעט.
"אני שומעת פה ושם, אבל אני לא רוצה להישמע מטומטמת אז אני לא אגיד כלום. אני יכולה לדבר רק על דברים שאני מכירה טוב".
אוקיי , אז בואי ספרי מה את עושה בימים אלה.
"אני מאחרת למשחק כדורסל. אני משחקת כדורסל בכל שבת. אנחנו צריכים לקפוץ מעבר לגדר כי המגרש נמצא בבית ספר נעול, אבל מלא אנשים באים כך שזה בסדר. יש שלושה מגרשים מלאים ואני הדי-ג'יי. אני משחקת כדורסל עם מקסיקנים וקומיקאים צעירים שאני מכירה דרך המשחק".
"שואלים אותי תמיד איך אני מתקדמת כקומיקאית אישה בעולם של גברים. התשובה היא שאני תמיד אומרת לעצמי, 'אל תתלונני, תהיי טובה יותר מכולן'. גם כשאני משחקת כדורסל אני נהנית, ומדברת מלוכלך כמו שאבא היה עושה, מריצה בדיחות וצחוקים. אני גם מזיעה כמו חמור. לצערי יש צעירות שכשהן משחקות הן ממש בלחץ, כי להיות אישה שמשחקת כדורסל זה כאילו לא טבעי. כל סל שהן מפספסות - הן מרגישות כאילו פספסו מאה זריקות. גבר לא מרגיש את זה. נשים לחוצות מאוד מעניין ההצלחה. אני קיבלתי החלטה לחיות כמו הגברים, בחירה שבזכותה אני יכולה לזרוק את הכדור וגם להחטיא, ולחיות עם זה".
לפני כמה שבועות פרסם האתר היהודי "ג'ורוטיקה" רשימה של "עשרת הרבנים והרבות הסקסיים בעולם". זו לא הייתה רשימה ארוכה של רבנים או רבות שנראים טוב, אלא דמויות שאמורות להמחיש מהו ה"סקסי" החדש. בעשירייה הפותחת כיכבה הרבה סוזן סילברמן.
שרה: "הגיע הזמן".
סוזאן: "נו באמת. ראית מול מי התמודדתי?".
שרה: "הייתה תחרות ממש קשה".
סוזאן: "נכון. זה כמו להיבחר למיס אמריקה ב'קרלייל האוס'".
שרה צוחקת ומסבירה: "'קרלייל האוס' הוא המוסד שבו סבא וסבתא שלנו גרו בסוף ימיהם".
איך תרצו לסכם את שיח האחיות הזה?
שרה: "הרבה הסקסית ביותר, אחות מדהימה, הכי יפה בעולם והגיבורה שלי".
סוזן : "אותו הדבר בדיוק. או מיי גוד, אחותי היא פשוט נביאה. ויש לה אחלה שפם", היא מצביעה אל האיורים הפיראטיים שהשתלטו על פניה של שרה.
שרה: "האמת היא ששמתי את זה על הפרצוף כדי להסתיר את השפם האמיתי שלי".
שרה מבקשת מאחותה הגדולה לשוב ולהתקשר אליה כאשר "הכתב הישראלי" יצא סוף סוף מהבית. "רציתי לספר לך על כמה דייטים שהיו לי, ועם אותו גבר", היא אומרת בחיוך, "זה באמת ביג ניוז".
רוצים לקבל בחינם שני גיליונות סוף שבוע של מקור ראשון? לחצו כאן היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg
נא להמתין לטעינת התגובות
