מי שנפלה עליו מפולת והוא ספק חי ספק מת
”אוֹמְרִים לַשָּׁנָה הַבָּאָה בְּבֵית הַקְּבָרוֹת וְהַלְוַאי שֶׁלֹּא יִהְיֶה קַר כְּמוֹ הַשָּׁנָה. אֲנִי כְּבָר אֵינִי יוֹדֵעַ מֵהֵיכָן הָלַכְתְּ וּמֵהֵיכָן בָּאתִי“. אוסף שירים מיוחד מתוך הגיליון החדש של ”משיב הרוח“
"מי שנפלה עליו מפולת
ספק חי
ספק מת
ספק הוא ֹשָם
ספק אינו שָם
מפקחין עליו
אף-על-פי שיש בו כמה ספיקות"
(שולחן ערוך, אורח חיים, שכ"ט, ג)
וּמִי שֶׁלֹּא נָפְלָה עָלָיו מַפֹּלֶת
וְהוּא סָפֵק חַי סָפֵק מֵת
סָפֵק שָׁם סָפֵק לֹא שָׁם
מִי בִּכְלָל יוֹדֵעַ מִמֶּנּוּ.
וְכַמָּה סְפֵקוֹת שֶׁיֵּשׁ בּוֹ
וְכַמָּה רְעָדִים וּגְדֵרוֹת דָּם
שְׁחִיטוֹת קְטַנּוֹת בַּוְּרִיד
וְהַשִּׁטָּה פּוֹרַחַת
וְאֵין מִי שֶׁיְּפַקַּח עָלָיו
יִפְרֹשׂ אֵלָיו כַּפַּיִם בִּתְפִלָּה וְיֹאמַר לוֹ
בָּרוּךְ אַתָּה
יַבִּיט וְיֹאמַר לוֹ: אַתָּה נִרְאֶה טוֹב הַיּוֹם
אוּלַי תִּקְפֹּץ לְקָפֶה
מִי בִּכְלָל יוֹדֵעַ
מִמֶּנּוּ
אֲנִי נָבוֹךְ לְסַפֵּר לָךְ.
הִנֵּה אֲנִי שׁוֹלֵף אֶת כְּתַב הַהֲגָנָה
אֲבָל בֶּאֱמֶת, תָּבִינִי, עָבַר כְּבָר עָשׂוֹר
וְעֹל הַפַּרְנָסָה הָפַךְ לְרֵחַיִם בְּצַוַּאר הַגַּעְגּוּעַ.
הַמַּצָּב הוּא כָּזֶה: הַבַּיִת שֶׁהִלַּכְנוּ בּוֹ יַחַד אֶת הַסּוֹד נִמְכַּר לְזוּג מִפָּרִיז,
הַבְּגָדִים שֶׁלָּךְ, כּוֹלֵל הַשָּׁל הַיָּרֹק-כָּחֹל, נִתְרְמוּ לְדָרֵי-רְחוֹב.
אַתְּ יוֹדַעַת, נוֹלְדוּ יְלָדִים, לַבַּת קָרָאנוּ בִּשְׁמֵךְ
(כָּךְ אָנוּ מַמְשִׁיכִים לְקַבֵּל מִכְתָּבִים אֵלַיִךְ מִ'קֻּפַּת חוֹלִים'),
הַבֵּן אוֹמֵר שֶׁהָיִית הֲכִי צַדִּיקָה וְלָכֵן הָיִית צְרִיכָה לְהִפָּטֵר,
וּבָרְחוֹבוֹת שֶׁשִּׁוַּעְתִּי אֵלַיִךְ שֶׁתֵּרָפְאִי, שֶׁתַּעֲלִי אֵלַי מִן שְׁאוֹל נַפְשֵׁךְ
כְּבָר אֵינִי מְזַהֶה אוֹתָךְ
גַּם הָרֵיחַ כְּבָר לֹא עוֹצֵר בַּעֲדִי
וּמַבַּט הַחוּט שֶׁלָּךְ נָטַשׁ אוֹתִי וְשָׁב אֵלַי יָבֵשׁ רַק לִקְרַאת הָאַזְכָּרָה.
אֲבָל, אִם כְּבָר כֵּנוּת, גַּם בָּאַזְכָּרָה אֲנַחְנוּ לֹא מְדַבְּרִים עָלַיִךְ
אָנוּ רְפוּסִים עַל הַסַּפּוֹת הַיְשָׁנוֹת, רַק שֶׁלֹּא נָרִיב, רַק שֶׁיַּעֲבֹר בְּשָׁלוֹם
אוֹמְרִים מִשְׁנָיוֹת רֵיקוֹת
לִקְרַאת פִּזּוּר אָנוּ מְצַחְקְקִים בְּנוֹאָלוּת, מִשְׁפָּחָה קְשַׁת אַהֲבָה שֶׁכָּמוֹנוּ,
אוֹמְרִים לַשָּׁנָה הַבָּאָה
בְּבֵית הַקְּבָרוֹת וְהַלְוַאי שֶׁלֹּא יִהְיֶה קַר כְּמוֹ הַשָּׁנָה.
אֲנִי כְּבָר אֵינִי יוֹדֵעַ
מֵהֵיכָן הָלַכְתְּ
וּמֵהֵיכָן בָּאתִי
אֲנִי יוֹצֵאת
מִנְּקֻדַּת הַהֲנָחָה
שֶׁל הָאֶבֶן הַכְּבֵדָה
עַל פֶּתַח גְּרוֹנִי.
מִתַּחַת נְקֻדַּת הַהֲנָחָה
פִּיר שֶׁל גְּרוֹגָרוֹת:
אֶבֶן
תַּחַת
אֶבֶן
כָּל הַדֶּרֶךְ
מַטָּה
מִנְּקֻדַּת הַהֲנָחָה
אֶל נְקֻדַּת הַהִשָּׁמְטוּת
אֶל נְקֻדּוֹת הַמַּיִם
הָרוֹדְפוֹת אֶת הָאֲוִיר
מֵעַל לְרֹאשִׁי
חָגָה בְּאֵר
מְסוֹבֶבֶת אוֹתִי כְּמוֹ כַּפָּרוֹת
לְהַעֲלוֹת מִמֶּנִּי גֶּשֶׁם
אֲנִי שׁוֹמֵעַ כֹּהֵן מִתְנַגֵּן וּמַכֶּה
עַל דַּרְכֵי בְּדִידוּתֵנוּ שֶׁהִתְחַבְּרוּ וְאָבְדוּ
אֵי שָׁם בַּמְּסִלָּה הַמְטֻנֶּפֶת. בַּמַּחֲנוֹת הַצְּבָאִיִּים הַמַּסְרִיחִים מִזֵּעָה וְדָם וְשֶׁתֶן.
אֵירוֹפָּה. מַדְלִיק מִקְטֶרֶת. מַעֲלֶה עָשָׁן. אֲנִי חוֹשֵׁב:
הַמּוֹזֶגֶת בַּעֲלַת אוֹב. אוּלַי שֵׁד. לֹא יָדַעְתִּי לְהַחְלִיט. שְׁמֵנָה.
שֵׂעָר חָלוּד. עֵינֵי פֶּחָם. שָׁרָה. רוֹעֶשֶׁת. (הָיִיתִי מֵקִיא עָלֶיהָ לוּ יָכֹלְתִּי.) דַּרְכֵּנוּ שֶׁאָבְדָה לִפְנֵי שְׁנָתַיִם שָׁבָה וְעוֹלָה. לֹא יָכֹלְתִּי לִכְתֹּב לָךְ
(שִׁירָה).
לֹא הֵבַנְתְּ. הָעִיר הַזּוֹ עֵירֻמָּה יוֹתֵר מִכָּל עֵירֹם שֶׁהִכַּרְתִּי.
(עֵירֹם נְטוּל מִינִיּוּת.) עוֹד מְעַט יַעֲלֶה בֹּקֶר.
הַנְּיָר עָלָיו אֲנִי כּוֹתֵב אֶת מִלּוֹתַי מֻכְתָּם בְּבִּירָה. בְּזֵכֶר מַגַּע יָדַיִךְ. בְּקוֹלֵךְ,
עַל כָּל גְּוָנָיו. בְּכָל עֵת. הַלַּחוּת מַכְבִּידָה עַל הַנְּשִׁימָה. שְׂפָתַי יְבֵשׁוֹת.
חִדְלוּ עִם הַכֹּהֵן הַזֶּה, אֲנִי אוֹמֵר. דַּי.
אֲנִי מְדַבֵּר אֵלֶיךָ מִזְּמַנִּים שֶׁל גֶּשֶׁם,
כְּנֵסִיּוֹת הָעוֹלָם רוֹעֲדוֹת בָּאֵשׁ
וְאָנוּ עוֹד מוֹסִיפִים לָלֶכֶת בִּרְחוֹבוֹת אֲחוֹרִיִּים.
אַתָּה אָחִי לַמּוֹרָדוֹת, לַיַּסְמִין הַכָּמוּס
שֶׁל מְבוֹאוֹת הַקַּיִץ
לָאֵד הַכָּבֵד הָעוֹלֶה מֵהַטֶּרָסוֹת
בְּעוֹד הַמַּיִם מְבַקְּשִׁים אֶת הַנָּמוּךְ.
אָנוּ מַגִּישִׁים אֶחָד לַשֵּׁנִי אֶת הַזְּמַן הַכָּחֹל,
הַמַּפְתֵּחַ נוֹקֵשׁ עַל דֶּלֶת הֶחָזֶה
אַךְ הַדֶּלֶת לֹא תִּפָּתַח
רַחֲבַת הָאֶבֶן לֹא תִּשְׁמַע אֶת קוֹל הַיֶּלֶד
בּוֹכֶה אֶת כְּאֵבֵי הַיָּרֵחַ
אֶת קוֹלוֹ הַלּוֹמֵד לִגְבֹּר עָל מַצְבִּיאִים, קֵיסָרִים,
אֵיזֶה נִצָּחוֹן אָנוּ מְבַקְּשִׁים?
שְׁנֵי זָרִים הָעוֹמְדִים סָבִיב לֶחָבִיּוֹת,
מֶרֶד בְּכָל אֶחָד, יָדַיִם קָרוֹת.
אָנוּ שׁוֹמְעִים תָּמִיד אֶת אִמֵּנוּ
צוֹעֶדֶת מְאֻחָר אֶל הַחַלּוֹנוֹת,
בָּנֵינוּ לֹא שָׁבִים מֵאוֹתָם שָׂדוֹת,
הֵם נוֹקְשִׁים עַל הַדֶּלֶת בְּיָד קְטַנָּה
וּמוֹצְאִים אֶת רַחֲבַת הָאֶבֶן
אָנוּ מְכַבִּים אֶת הָאֵשׁ,
וּמַבִּיטִים בֶּהָמוֹן הַיּוֹצֵא מִבֵּית הַתְּפִלָּה,
הַאִם אוּכַל לְהִתְיַשֵּׁב לְצַד סוּס הַצַּעַר שֶׁלְּךָ,
לַעֲבֹר עַל גַּבּוֹ הַקַּר
בְּיָד אֲשֵׁמָה?
הַאִם יֵשׁ בַּעֲבוּרֵנוּ שְׁתִיקָה?
רַק עָשָׁן, מַשֶּׁהוּ יוֹתֵר כָּחֹל:
שָׁעָה שֶׁל הַגִּיטָרָה הַקְּטַנָּה שֶׁבְּלִבֵּנוּ.
הָעָם הַיְּהוּדִי הוּא כְּמוֹ מְחַזֵּר שֶׁאֵינוֹ מֵבִין סִימָנִים
וְהוּא מַשְׁכִּים כָּל יוֹם בַּבֹּקֶר וּבָא לָשִׁיר סֶרֶנָדָה
תַּחַת הַחַלּוֹן. כְּמוֹ חוֹלֵה אַהֲבָה הוּא אֵינוֹ מֵבִין מַדּוּעַ
הַחַלּוֹן סָגוּר וְאֵינוֹ יוֹדֵעַ בַּמֶּה חָטָא. וְהוּא אוֹמֵר
סְלִיחָה עַל כָּל הַחֲטָאִים וְעַל הַכַּוָּנָה וְאוֹמֵר
אֶת כָּל מִלּוֹת הַחִבָּה הַמְקֻבָּלוֹת וּמְבַקֵּשׁ בְּשׁוֹפָרוֹת
כְּמוֹ בִּכְלֵי נְגִינָה, כְּמוֹ בִּתְחִנָּה, וְלִפְעָמִים הוּא הוֹלֵךְ
וּמְחַפֵּשׂ וְחוֹזֵר עִם תְּשׁוּבָה אֲבָל כְּבָר אֵינוֹ זוֹכֵר
מָה הָיְתָה הַשְּׁאֵלָה וְהַאִם הָיְתָה. וְהוּא עוֹמֵד
תַּחַת הַחַלּוֹן וְשָׁר שִׁירֵי אַהֲבָה וּמַכֶּה עַל
מַפְתֵּחַ הַלֵּב כְּמוֹ עַל דֶּלֶת אֲהוּבָתוֹ: תְּחִלָּה
מִתּוֹךְ נִימוּס, אַחַר כָּךְ בְּתִקְוָה,
אַחַר כָּךְ בְּיֵאוּשׁ.
השירים נלקחו מתוך גיליון מ"ג של כתב העת 'משיב הרוח' לשירה יהודית-ישראלית, בערכית עמיחי חסון ושמואל קליין.
"משיב הרוח" הוא כתב עת שנוסד בקיץ תשנ"ד (1994) כדי למלא את החלל בתחום התרבותי והאומנותי בציבור הדתי-לאומי (אף שמתפרסמות בו גם יצירות של משוררים שאינם דתיים) בידיי כותבים צעירים מעולם הישיבות והמדרשות. כתב העת יוצא לאור שלוש פעמים בשנה.
בגיליון החדש בגיליון מתפרסמים שירים חדשים של אלי אליהו; אלחנן ניר; רות קרא-איוונוב קניאל; יוחאי-שלום חדד; יורם ניסונביץ'; יפעת הרסט שטיינמץ; נילי דגן; רון דהן; בכל סרלואי; דעאל רודריגז גארסיה; סיון הר-שפי; שמעון פוגל; אלחנן טויטו; מאיר עולמי; אוריה פיציון; הילה מלמד; יהודה גזבר; מיכל פרי; איתי עקירב; אליעז כהן; אורית גידלי; יאיר אסולין; יונתן ברג; יוסף עוזר; טניה הדר; נעמה שקד; אבישר הר-שפי; אלמוג בהר ורשמיה של גבריאלה אלישע על הספר "בית בחיק הלילה". את הגיליון הפיקה ועצבה כנרת בדחי ומלווים אותו רישומים של האמנית אוריין גלסטר.
רוצים לקבל בחינם שני גיליונות סוף שבוע של מקור ראשון? לחצו כאן היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg
נא להמתין לטעינת התגובות
