יש סאטירה ימנית, בינתיים היא ברדיו
נעם יעקובסון וגדי ויסברט הפכו לטייכר־זרחוביץ‘ של המגזר הדתי עם תוכנית רדיו יומית בגלי ישראל. בראיון משותף הם מדברים על מקומה של סאטירה ימנית, הדאחקות נגד מבצעי תג מחיר והזוגיות האינטנסיבית
לבסוף אני מוצא את האולפנים ליד המתנ"ס המקומי, מאחורי המטווח. בריצה קלה ומתנשפת אני נכנס אל המתחם. רמקולים מנומסים יורים לי באוזניים את ויסברט ויעקובסון, שכבר יושבים שעה קלה באולפן ומשדרים. אני ניגש אל האולפן ומסמן להם שהגעתי, רגע לפני שמנכ"ל התחנה, ישראל פריד, נותן לי כאפה ולחיצת יד. חמימים פה ב"גלי ישראל". פריד מציע שאם כבר איחרתי, לפחות אכנס לאולפן - בתנאי שאשתיק את הסלולרי.
הצמד יעקובסון–ויסברט מגיש כאן תוכנית יומית בימים ראשון עד רביעי, בין השעות 13:00 ל–15:00 בצהריים. שעתיים של סאטירה אקטואלית שנכתבת שעה–שעתיים לפני השידור על ידי השניים, יחד עם אלעד קינסט. בקונטרול יושבים אורנית אור העורכת ורועי בן חמו המפיק. על השולחן מונח הליין–אפ. נראה כאילו הם עושים את זה שנים, אבל בפועל הכל התחיל לפני כשלושה חודשים, כשיעקובסון פנה אל ויסברט בצ‘ט בפייסבוק והציע לו לנסות להגיש איתו את התוכנית. ויסברט, שמגדיר עצמו חילוני, ניגש לפיילוט - ועבר אותו בהצלחה. השניים, שהכירו היכרות שטחית בעת שלמדו יחד בישיבת עתניאל, חששו מהדינמיקה המשותפת, שעליה למעשה מבוססת התוכנית. בילוי בן שעתיים באולפן מוכיח שהחשש התבדה.
יעקובסון יורה את הטקסטים אל המיקרופון כשהוא יחף, קסקט לראשו וגיטרה לצדו. מחצית מהתוכנית מנסה להיות כתובה מראש אבל האלתורים רבים - ותעיד על כך העובדה שהשניים בקושי מצליחים להחזיק את עצמם מלהתפרק על המיקרופון בצחוק מתגלגל. אני מגיע לאולפן יום אחרי פרישתו הדרמטית של פואד בן אליעזר מהמירוץ לנשיאות, מה שהביא את יעקובסון–ויסברט לגלגל מערכון סאטירי עם אלדד יניב על "השיטה" ועל השלדים שטרם נחשפו בארונותיהם של יתר המתמודדים. את יניב, כמו את כל החיקויים בתוכנית, מגלם יעקובסון כשהוא קורא את הטקסט בשיחה טלפונית המתנהלת עם הקונטרול בחדר צדדי. השידור שלו מתנהל בשיטת "הכיסא החם", כך נדמה לי, כשהוא יושב באולפן בעת גלגול שיחה עם ויסברט ובורח אל החדר הצדדי כשהוא מבצע עוד אחד מחיקוייו. השיחה בינינו מתנהלת בין קטעים שהם מעבירים בשידור חי, בזמן שמדלגים לפרסומות, לחדשות או לאות פתיחה.
אני לא מפריע לכם עם כל השאלות שלי, לאור העובדה שאתם עומדים בכל פעם רגעים ספורים לפני שידור חי?
יעקובסון מדפדף בטקסט שהוא אמור להציג בעוד רגע, הפעם כשהוא בתפקיד ראש הממשלה בנימין נתניהו. "ממש לא", הוא אומר, "הרדיו הוא מדיה סלחנית, גמישה. המיקרופון פתוח ואתה יכול לאלתר. כשיש לנו אורחים באולפן, יש יותר אנרגיה. הכל יותר זורם. אני מגיע מהרקע של עבודתי ב'לאטמה' שהתבססה כמובן על וידאו ועל עשרות 'טייקים' עד שמגיעים לטייק הנכון, המדויק. כאן אנחנו צריכים לאלתר, לזרום עם הטקסט ולהביא אותו אל המאזינים. כשאתה מתרגל לזה, אתה פשוט מתאהב בפורמט".
ויסברט מסכים עם עמיתו המלומד. "לשדר ברדיו זו הגשמת חלום ילדות בשבילי, זאת הסיבה האמיתית שאני כאן כל יום, בעבודה די אינטנסיבית, נוסע באוטובוסים מירושלים והולך ברגל מתחנת האוטובוס אל תחנת השידור ומתחנת השידור לאוטובוס. הרי לא עושים את זה בשביל הכסף, כי הכסף לא שווה את זה. עושים את זה כי אוהבים, וכי מתחברים למדיום הזה ומבינים שלמרות הכל - הוא עדיין כאן".
נעם יעקובסון (39), כאמור מוכר יותר לקהל הרחב מתפקידיו בחבורת "לאטמה", שניסתה לעשות סאטירה ימנית ברשת עד שגוועה מחוסר תקציב. הדמות הדומיננטית שמזוהה איתו מהימים היפים ביוטיוב היא זו של יריב גוגלהיימר - הלוא היא חיקוי של מזכ"ל "שלום עכשיו", יריב אופנהיימר. אבל יעקובסון הוא גם שחקן ובעיקר מוזיקאי - שם מצוי לבו. הוא גר בגבעתיים, נשוי ואב לשניים, מגדיר עצמו דתי ומאמין. הוא למד בהסדר וגם בבית הספר רימון. בשנה האחרונה הגיש פינה יומית בערוץ הראשון שעסקה בספירת העומר.
עמיתו, גדי ויסברט (36), פקד איתו את ספסלי ישיבת עתניאל - וחזר בשאלה. בשנים האחרונות הוא מקדיש את זמנו ומרצו למופעי "קלבת שבת" המוצגים בבית אבי חי בירושלים מדי שבוע, ובהם הוא מנסה להפגיש את המקורות היהודיים עם האקטואליה ועולם הבמה. זה קורה בשירים, במערכונים ובמשחק שעושה כבוד לתנ"ך, בלי להסתלבט על המקורות. התוכנית היומית של השניים מנסה לשלב בין תמהיל של אקטואליה וסאטירה לבין מערכונים שכל תכליתם היא להצחיק. "בעבודה שלנו אנחנו משתדלים לייצר תוכן ומערכונים שיש בהם אמירה", אומר ויסברט. "יש לנו מה להגיד. זה לא אומר שלא נעשה גם קטעים מגוחכים וחסרי ביקורת, רק כדי להנעים את זמנם של המאזינים בשעות הקשות של הצהריים. אבל לדעתי הדגש המרכזי הוא הסאטירה מימין".
אתה מדבר על סאטירה מימין, אבל בתוכנית שלכם מותחים ביקורת על ראש הממשלה בנימין נתניהו ואפילו על נוער הגבעות ופעילי "תג מחיר". אין לנו את זה מספיק ב"מצב האומה“ ו"ארץ נהדרת“?
"צריך לזכור שהימין הישראלי מורכב מקבוצות פנימיות שיש ביניהן ויכוח. הרי לא כולם בימין בעד המאחזים, למשל. וודאי שלא כולם בעד תג מחיר - האמת היא שהרוב המוחלט מתנגדים לו. כשאנחנו אומרים שאנחנו רוצים לעשות סאטירה אחרת, סאטירה ימנית, אנחנו לא מבקשים לשבור ימינה ולהוסיף חטא על פשע. אי אפשר לטעון שתוכניות אחרות מוטות שמאלה ואז להיות מוטים ימינה בעצמנו. חייבים לשלב".
יעקובסון מסכים. מבחינתו, "ממצב" היא המשך ישיר לעבודה של "לאטמה" ז"ל - גם בהיבט הסאטירה שמשתדלת להיות ציונית, לאומית, ימנית - אך לא מופרזת. "המון אנשים פונים אליי כי מכירים אותי מלאטמה ואומרים לי שהם מתגעגעים לזה. ומה שקורה כאן - לא ברמת ההפקה אלא ברמת הרעיון - זו סאטירה. בדיוק כמו לאטמה, כאן אנחנו מבקשים לעשות סאטירה ממקום אחר, יצירתי יותר. קצת שונה. אם כולם עושים את הסאטירה שמדברת על שרה וביבי, אנחנו נשתדל ללכת למקום אחר".
"אנחנו אוהבים קומדיה, אבל משתדלים להיות אקטואליים", מוסיף ויסברט, "בתוכנית יומית אנחנו משלבים מערכונים שאפשר לצחוק מהם גם חודשיים אחרי, לצד קטעים יומיים ואקטואליים. אבל ברור שהמטרה העיקרית היא להתעסק באירועי היום מהזווית שלנו".
כדי לעשות זאת, ויסברט ויעקובסון מגיעים לאולפני "גלי ישראל" מדי בוקר בשעה עשר ויושבים לכתיבה משותפת עם אלעד קינסט, שדר בתחנה. הם עוברים על כותרות העיתונים, חושבים יחד על הכיוונים המרכזיים ומתחילים לכתוב. כאן מתחיל מירוץ נגד הזמן, שבמסגרתו המקלדות מעלות עשן - עד לרגע השידור. אין להם זמן לעשות חזרות ואת הפאנצ‘ים הם בודקים על עובדי "גלי ישראל", שעסוקים בדרך כלל בתוכניות אחרות. אם לעובדים אין סבלנות, הם הולכים להטריד את פריד המנכ"ל או את הטאלנטים קלמן ליבסקינד ואראל סג"ל. אחרי רבע שעה של צחוקים במשרד, הם מרגישים מוכנים מספיק להתחיל - בדרך כלל עם לא פחות מארבעה–חמישה מערכונים, חידות יומיות ושיחות עם מאזינים.
ההתחלה הייתה קשה. "בשבועות הראשונים ששידרנו היינו בלחץ היסטרי", אומר יעקובסון, "היום אתה כבר פותח את המיקרופון וזורם, מדבר חופשי". ויסברט אומר כי "אחרי השבוע הראשון היינו בהרגשה שאין לנו כבר על מה לדבר ומה להגיד, סיימנו את הכל, כיסינו את כל הנושאים, אין לנו על מה לכתוב בלי למחזר. היינו צריכים להמציא את עצמנו מחדש, יום אחרי יום, שבוע אחרי שבוע. זה קשה, אבל זהו היתרון של שידור חי ותוכניות יומית. הלחץ מוציא ממך את המיטב, מגלה בך כוחות שלא ידעת שהם קיימים שם בפנים".
"המתח של השידור החי הרג אותי, חשבתי שאני מת", מגלה יעקובסון, "לא עבדתי כל כך קשה בחיים שלי. ולא רק בגלל שזו שעת צהריים שתקועה לכולנו באמצע היום, מסנדלת את הבוקר ואת אחר הצהריים ומחייבת אותנו לשיא של אינטנסיביות ואנרגיות, בזמן שלרוב עמיתינו יש איזו נפילת מתח בדיוק בזמן הזה של היום".
אחרי שהוא מרוקן כוס מים מהברז, יעקובסון מוציא את הגיטרה ומנגן שיר ערש למאזינים. כשוויסברט מזהיר אותו מסכנת נפשות מצד נהגים שעלולים להירדם על ההגה, יעקובסון פורץ במגוון רחב של צרחות, שמעוררות את גלי האתר. כן, אם עדיין לא הבנתם, ויסברט מחזיק בתפקיד המנחה המעונב, ה"אייל קיציס", ויעקובסון נותן בראש עם חיקויים. חלקם מדויקים להפליא, כמו זה של השר נפתלי בנט, אחרים מתבססים על הגזמה קלה שנועדה להעביר למאזינים, בלי תמונה, במי הדברים אמורים.
"גדי בא מהמקום של 'קלבת שבת', וזה עולם שלוקח המון חומר יהודי, הופך אותו לסאטירה יהודית, כדי להגיע ממנה למקום אחר", מספר יעקובסון. "הוא מעיין נובע של הדברים האלה, ואני ממש חושב שזכיתי לעבוד איתו. מדובר פה בסוס עבודה שכותב ברמות מדהימות. בכלל, שנינו כותבים כמו שלא כתבנו בחיים שלנו. אנחנו מגיעים לכאן וצוללים ישר לכתיבה, וכל יום מוציאים כמה מערכונים. יש ימים טובים יותר וטובים פחות, אבל מאחורינו יש כבר אסופת מערכונים שמעולם לא היינו כותבים אם לא היה דד–ליין של שידור חי, יומי".
כמו צמדי מגישים אחרים ברדיו ובטלוויזיה, גם אצל ויסברט ויעקובסון הזוגיות משחקת תפקיד עיקרי. "הגענו למצב שאם אני רוצה לחלוק משהו עם נעם, נניח ביום ראשון בערב, אני לא מתקשר לדבר איתו. אני אחכה עם זה לשידור החי למחרת כדי שנוכל לדבר על זה כמו שצריך“, מספר ויסברט. יעקובסון מעיד כי השניים כמעט שלא נפגשים מחוץ לכותלי הרדיו, כך שמדובר בזוגיות מקצועית לחלוטין. "אנחנו מדברים הרבה בטלפון", הוא מעיד, "ידענו מראש שהתוכנית כולה תקום או תיפול על הדינמיקה בינינו, על היכולת של שנינו לספר סיפור ביחד, לצחוק מהבדיחות אחד של השני".
קשה להתעלם מהדמיון ביניכם לבין "חותרים למגע". נראה כאילו אתם מנסים ללכת לאורם של ערן זרחוביץ‘ ושרון טייכר.
יעקובסון: "חותרים למגע היא תוכנית שבועית מושקעת ומעניינת ואנחנו לא מתיימרים להיות שם, כי הם הולכים לכיוון של פחות סאטירה ויותר בידור. מבחינתנו, המודל לחיקוי הוא שילוב שבין התוכנית של שי ודרור לבין התוכנית של סלוצקי ודומינגז". ויסברט מסכים, אך מדגיש כי הכיוון של "ממצב" הוא לגעת גם במגזרי: "אמנם אנחנו משתדלים שלא לעסוק יותר מדי בנושאים שרק דתיים יבינו, כי אנחנו מבקשים לכוון גם לקהל חילוני–ימני, אבל אפשר לומר שכ–15% מהתכנים הם לגמרי מגזריים".
בקטגוריה הזו ניתן למנות את הפארודיות שעושים השניים לפרסומות של אברהם פריד, את הצחוקים על קלמן ליבסקינד עם החיקוי של יעקובסון ואפילו "שיר ההלל" שכתבו השניים לכבוד התחקירן, שהפך לקאלט במסדרונות התחנה והתקבל בחיוך גם אצל ליבסקינד עצמו. כשביקרתי באולפן סיפרו השניים בדיחה על השיעורים שהעביר הרב בני לאו
זו גם הסיבה שמביאה את השניים לפינה חדשה בתוכנית, שבמסגרתה הם עוברים על עלוני השבת ומותחים עליהם ביקורת סאטירית. "גיליתי שהרב אבינר כותב בעצם בכל העלונים", אומר ויסברט בשידור, "הוא סלב, בעיקר סלב של שו"תים. צריכים להעריך אותו על כך שהוא עונה על כל שאלה ששולחים אליו, גם כאלו שאתה מזהה מיידית שמדובר בניסיון לאתגר אותו. רק השבוע חייל שאל את הרב אבינר כיצד לספור את פקודיו, אם אין לו זמן לספור אותם על ידי פסוק. הרב אבינר השיב לו שיספור אותם לפי הכובעים, ואני שואל: אם אחד מהחיילים יבוא אל המסדר בלי כובע, האם הוא נחשב נעדר?"
כמה דקות לאחר מכן עוסקים השניים ב"פינת הכיפה האבודה" בעלון "עולם קטן", בדרמטיות שמאפיינת איתור נעדרים ולא בכיפה סרוגה לבנה עם דוגמאות כחולות שאבדה בקו אגד לבאר שבע.
אנחנו יוצאים מהאולפן וממשיכים לסמול טוק מסכם בכניסה לתחנה. פריד חוזר עם סלט, ובין ביס לביס נותן לצמד המגישים ביקורת בונה. הביקורת מקבלת משנה תוקף כשלוקחים בחשבון שפריד היה במשך כמה שנים הכותב הראשי של תוכניתו של דידי הררי ברדיו האזורי. באוטובוס בדרך לירושלים אני שואל את ויסברט אם כבר התרגל לשידורים החיים ואיך מסתדרים מאחרים כרוניים (כמו עבדכם הנאמן) עם לו"ז–ברזל ברדיו, והאם הסאטירה, באופן טבעי, היא נחלת השמאל. לשנינו נדמה שכן, אבל גם שעדיין יש תקווה לסאטירה ימנית.
אנחנו מדברים על זה בדרך והוא מצחיק אותי שוב עם כמה בדיחות על רב–קו. במהלך הנסיעה הוא עונה לכמה טלפונים שקשורים לחזרות ל"קלבת שבת", אני מספר לו עד כמה נהניתי והוא מזמין אותי לשוב אל האולפן. כשאני אומר לו שאנסה להאזין לתוכנית באמצע השבוע, הוא מספר על הקושי של האזנה בלייב לרדיו, בעידן שבו כולם כבר רגילים ל–V.O.D ולצפייה או האזנה מתוזמנת. אני משיב לו, בעודנו יורדים מהאוטובוס בבנייני האומה, שאם הצלחת להצחיק עד דמעות בצהרי היום את העם הזה שטרוד בקוצר רוח בענייני דיומא ועבודה קשה - אתה את שלך כבר עשית.
רוצים לקבל בחינם שני גיליונות סוף שבוע של מקור ראשון? לחצו כאן היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg
נא להמתין לטעינת התגובות
