בעל החלומות: אין שום דבר טוב במלחמה
פעם אבינועם הרש היה כועס על חמאס המנצל את האוכלוסייה האזרחית ברצועת עזה. היום הוא בעיקר עצוב, גם על הילדים הפלסטינים שנאלצים לגדול במרכז של טרור
הלל, עפוץ כולו, מסתכל עליי מבוהל ועייף ואני רק מנסה בכוח לסחוט שאריות של בדלי חיוך מסוג ה'עסקים כרגיל' או איך שלא קוראים לניסיון להזיז את שרירי הפה בשעות שהדבר היחיד שראוי לזוז בהם הוא עדר של כבשים והחלומות שלך.
אבל הלל מבין וסופג, כמו שאני הבנתי וספגתי כשהוזמנתי בעל כרחי לדייט הראשון שלי עם הטילים של 'מלחמת המפרץ'.ואז, ברגע מזוקק אחד בו פגשתי את עיניו של הלל, הבנתי באחת את סיפור חיינו במזרח התיכון כמו גם את סיפור האומה היהודית בכלל.
מהתמונה המפורסמת של הילד היהודי המפוחד שמרים ידיים בשואה לנוכח כוונות של רובה שמכוונות אליו מקלגסים נאצים ועד לפחד שלי ושל הילד שלי. רק שעכשיו תודה לאל במקום להמשיך ולהחזיק את הידיים למעלה ולחכות לרעש הגיהינום של הירייה, הידיים שלנו עסוקות בלחיצות על ג'וייסטיקים שמשחררים טילים חכמים של טון.
באחת מהפעמים ששוטטתי על הפיד שלי, יצא לי לראות תמונה של פעוט ערבי בן חמש שנהרג באחת ההפצצות. כשאתה רווק, התמונה הזו גורמת לך להעביר את
אבל כשאתה הורה בעצמך, התמונה הזו גורמת לך לעצב ענק ושחור שמתפשט לו על המסך לכדי סימן שאלה גדול: מדוע הילדים המסכנים האלו צריכים לסיים את החיים שלהם בצורה נוראה כזו?
ואז אחרי שאני צופה בפרלמנט המלהגים אני מבין שזה רק אני שלא מצליח להשתחרר מהחלום הקמאי והילדותי שלי שאולי יום אחד אנחנו והשכנים שלנו נשליך אחד על השני שקיות מים או גבינות ושוקולד בעטיפות של דובני אכפת -לי, א-לה שוויץ ובלגיה, אחרי הכול עוד יש תקווה: הבן אדם שהפך את הפנטזיות שלו על 'מזרח תיכון חדש' לאומנות של ממש, גמר בסופו של דבר במשכן הנשיא.
וכמה נכונים עכשיו דברי אברהם לינקולן: "אין דרך מכובדת להרוג, אין דרך עדינה להרוס. אין שום דבר טוב במלחמה - חוץ מזה שהיא מסתיימת".
נא להמתין לטעינת התגובות
