הצצה אל העולם החדש של דייטים במגזר החרדי
המיזם החדש 'שידוכיישן' אמור לפתור לסטודנטים במגזר החרדי את הבעיה הגדולה ביותר: השדכניות מתייחסות אליהם כמו לסחורה סוג ב'. ועדיין, לא מדובר באתר היכרויות: החיבור בין המועמדים לשידוך עדיין ייערך בתיווכה של שדכנית, השומרת על חיסיון וצניעות
הפורמט הוא אינטרנטי, אבל אל תתרגשו, לא מדובר באתר היכרויות פרוץ לכול. המועמד ממלא טופס זיהוי מקוון, וזה מועבר לידיה של רכזת המיזם – השדכנית, בשבילכם – המנסה לערוך התאמות ולתווך בין המועמדים. נשמע בדיוק כמו שידוכים? צודקים. אלו חרדים, וגם אם הם לומדים באקדמיה הם מעוניינים להינשא בשיטה המסורתית.
עם זאת, מתברר שמוסד השדכנית הוותיק לא ממש הצליח להכיל את הקהילה החדשה שצמחה במרחב החרדי, והשדכניות מתקשות להבין את צרכיהם ומעדיפות להתמקד בבני ישיבה ובבנות סמינר, ולא בסטודנטים. המיזם הנוכחי אמור לייצר מאגר נרחב של אקדמאים חרדים, והשדכנית שהופקדה עליו מכירה את הזרם הזה. התקווה היא שתוכל לזכות בכמה וכמה שלישי גן עדן דרך הזוגות שתביא לחופה.
"מבחינת השדכניות, כל מי שלא בישיבה או בסמינר הוא אותו הדבר", מסביר רוני גלזר, בן עשרים. "בשבילן אני נקרא בחור עובד, והן היו מציעות לי בחורות שנפלטו מסמינר בגלל בעיות. זה לא זה. יש הבדל בין בחור או בחורה מודרניים לנוער בעייתי. השדכניות לא הבינו את הצרכים".
גם מיכל טלאור בת ה-24 מחיפה מעידה: "כששוחחתי עם שדכניות או חברות וסיפרתי מי אני ומה אני מחפשת, הייתי מקבלת פרצופים עקומים. היה מחסור ענק עד המיזם הוקם, והוא נותן מענה לבעיה מורגשת".
אף שהפעילות מתמקדת ברשת, יוזמי 'שידוכיישן' מדגישים כל העת כי לא מדובר באתר הכרויות. המבקרים בו לא יכולים לראות את הטפסים שמילאו הגולשים האחרים אלא רק לשלוח את פרטיהם ולהמתין לשיחה מהשדכנית. ההדגשה הזאת, שלפיה הם לא משנים את כללי המשחק החרדיים, חשובה להם: רובם ככולם מרגישים שייכות לחברה החרדית, ולא מעוניינים לשנות זאת אלא רק למצוא את מקומם.
"קהילת הסטודנטים החרדים מגוונת. קיים בתוכה שיח ער על מי אנחנו בדיוק, אבל אין ספק שאנחנו חרדים", קובעת טלאור. "לי אישית ההגדרה הזו חשובה מאוד, והיא באה אחרי מאמץ גדול להבין מי אני. מבחינה חברתית המטרה היא להתקבל כשווים בתוך הציבור החרדי, ולא להתנתק ממנו".
גם גלזר מסכים עם החשיבות של ההגדרה העצמית כחרדים. "כולנו רוצים לבנות בתים חרדיים לכל דבר ורוצים לעשות את זה בדרך השידוכים, שהיא הכי טהורה ונקייה", הוא מבהיר, "אם החרדים האקדמאים או העובדים פותחים מסגרות לעצמם זה רק מחוסר ברירה, כי לא מקבלים אותם במסגרות הקיימות, אבל כולנו חרדים".
כמו פייסבוק, גם 'שידוכיישן' החל את דרכו במכללה ומשם הפיץ את הבשורה. אלי פוסטבסקי, תלמיד בקמפוס החרדי 'אונו', גילה שעולם השידוכים לא עונה על הצורך של בחור מסוגו והחליט לנצל את מאגר הבחורים והבחורות הלומדים במקום, בנפרד
במהרה פרשה השמועה כנפיים, וכיום המיזם פועל באופן כלל-ארצי. "קהילת האקדמאים החרדית הולכת וגדלה כל הזמן, ועד עכשיו היא לא ממש קיבלה מענה מהשדכניות הקיימות", מספר פוסטבסקי. "סטודנט חרדי מעוניין לעתים קרובות דווקא בסטודנטית חרדית ולא בבת סמינר. מבחינתו לא מדובר בפשרה אלא להפך: יש תרבות דומה, ולכן גם סבירות גבוהה להתאמה. לא סגרנו את עצמנו דווקא לאקדמאים, אבל זה התחיל משם ובפועל האקדמאים הם מרבית הפונים אלינו".
אף ש'שידוכיישן' פועל למעשה בשיטת השידוכים הקלאסית, יש הבדלי סגנון בין המיזם ובין מערכות השידוכים של תלמידי הישיבה ובנות הסמינר. מכיוון שהמיזם פועל ברשת הוא מתאים במיוחד לסטודנטים, שמחוברים לרשת ומחזיקים בטלפונים חכמים – ואולי רק אליהם. זמן ההיכרות של סטודנט וסטודנטית חרדים, מהפגישה המבוישת הראשונה ועד למסיבת האירוסין בבית הכלה, נע בין חודשיים לשלושה, לעומת חודש לכל היותר שייקח לבן ישיבה ובת סמינר להגיע להחלטה לבנות בית משותף. הסטודנטים משתדכים בגילאים מבוגרים יחסית למקביליהם במוסדות החינוך החרדיים, והם ברורים יותר בדרישותיהם מבני הזוג.
עם זאת, למרות פתיחותם של הסטודנטים החרדים, האינטראקציה בין המינים מזערית: קשרים שלא באמצעות שידוך כמעט לא מתפתחים בקמפוסים הנפרדים של המכללות.
נא להמתין לטעינת התגובות
