חברתו של אלדד גל-עד שולפת על יהדות ואהבה
קארין זלאיט לא שמעה קידוש עד ליום שישי הראשון בבית ”האח הגדול“. חברתו של אלדד גל-עד, שאולי יישאר אחרון בבית, חושבת שהציבור הישראלי לא מבין את משבר ההתנתקות. שליפות
שולחן שבת
המקום הראשון בו שמעתי את הקידוש הוא בית "האח הגדול“. אמנם גדלתי בארץ אך לא היה אצלנו קידוש. מעניין שאת המזמור "אשת חייל" הכרתי מהעבר, כשקראתי אותו באיזו הזדמנות, אך לא ידעתי שהוא מושר בשולחן שבת. פתאום אלדד התחיל לשיר את המזמור והבנתי שלמעשה זה המקום הכי נכון לומר את המזמור. מילים יפיפיות.
איך הגעת לאח הגדול
שהיתי באיטליה לתקופה ארוכה ולאחר שנים של לימודים ובניית קריירה כמעצבת אופנה קיבלתי הצעה לעצב ליין ביגוד ב-sacks בישראל. בארץ התקשרו אליי מההפקה של ”האח הגדול“ ורצו שאגיע. התוכנית הזו הייתה למעשה קפיצת הראש שלי אל הישראליות. זה היה הלם, חוויתי את התמהיל הישראלי הכי קיצוני שיש. נחשפתי לסוגים שונים של אנשים.
עיצוב אופנה
בארץ אין לטעמי חוש אופנה מפותח. אין תרבות אופנה. עזבתי את הצבא באמצע השירות ונסעתי באופן עצמאי למילאנו, איטליה. התכנון שלי היה לעבור בכל שנה מבירת אופנה אחת לשנייה וכך לכסות את אירופה. שהיתי שם כחודש ואז אמי הבינה שאני רצינית, נסעה איתי לשם וסידרה את כל הסידורים החיוניים כך שאוכל להישאר וללמוד שם.
אהבה
הקשר הרומנטי הראשון שלי היה באיטליה, קשר שנמשך שנתיים וחצי. קוראים לו פיאטרו. משפחתו קיבלה אותי מאוד יפה והרגשתי תחושת בית. זה היה נחוץ לי כדי להיטמע במקום. לאחר תקופה זו עזבתי לכפר קטן קרוב למילאנו והכרתי את סטפן אורוסו, הבן של בעלי המותג "דיזל". כיום הוא מנהל את החברה. דרכו הכרתי את עולם ה"עושר" והזוהר: מסוקים, השקות, מסיבות, התוודעתי לכל דבר שיש.
לאחר תקופה של כמה שנים גיליתי שהוא לא ישר כלפיי כמו שהצהיר והחלטתי שמקומי לא איתו. אני מתקשה לבטא רגשות ורק בבית האח הגדול כשהכרתי את אלדד התוודעתי לצד רך יותר. אלדד יודע לבכות, להתרגש. למדתי לבטא רגשות ולהביע אותן.
עיצוב אופנה
כבר בגיל צעיר נהגתי לקחת חצאית ולהפוך אותה למכנס. אהבתי ליצור. גם אימא שלי מכרה ביגוד בצעירותה ועוסקת במשך כל השנים בתחום הרופאה הפלסטית. אנחנו מלאות מודעות לתחום. עיצוב אופנה הוא אמנות לכל דבר. אני אמנית במהותי, כשיש לי זמן אני מפסלת, מציירת, לומדת על אמנות. אני נהנית מאוד מעיצוב אופנה.
בסיום הלימודים הגשתי תזה שנושאה היה כיצד הנצרות נפגשת עם היהדות בתחום האופנה. העבודה הייתה שערורייתית - הלבשתי דמות של ישו בבגדי חסיד אורתודוקסי. בל נשכח שכולם יודעים שאני ישראלית והשילוב של העבודה עם הלאום שלי היה ייחודי. התפעלו ממני מאוד וחטפו אותי לעבוד.
עבדתי כמעצבת ב“דיזל“ באיטליה מייד לאחר שסיימתי את לימודיי. קודם עיצבתי ליין לגברים, לאחר מכן של נשים, גם בארץ ב"סאקס". מייד אחרי שהודחתי מבית האח הגדול פתחתי עסק לעיצוב שמלות כלה ושמלות ערב יחד עם שותפה.
צבא
שירתתי בגלילות אך מהר מאוד התחלתי להתמרד, הייתי סופר מרדנית: עגילים באף, שיער צבוע, כל מה שמיוחד ושונה. הוריי תמיד תמכו בי ונתנו לי את הזמן להתבגר. כשאיימתי לעזוב את הצבא הם יצאו מגדרם ואיימו להתכחש אליי. הייתי המומה. לבסוף הם הבינו שאני אינני מסוגלת להיות נשלטת על ידי ממסד כל כך נוקשה ונתנו לי לעזוב.
אני גאה בצבא שלנו. אם הייתי יכולה, היום בגילי הייתי מתגייסת כיוון שאני מרגישה בשלה לכך. מצער אותי שחיילות בטירונות בגיל 18 ישנות עם רובה. מצער אותי שזה הקיום שלנו כאן אבל אני גאה במדינה. באיטליה כולם ייחסו לי ישראליות ולא יהדות. הפכתי למסבירה לאומית בלי שהתכוונתי והיה לי נהדר בכל רגע.
מפת המדינה
אלדד, שהפך לבן זוג במהלך העונה, קיעקע את זרועו בתמונת מפת המדינה. למען האמת לא הייתי בארץ כשהגירוש מגוש קטיף התרחש. שמעתי עליו בחדשות, אך איש לא סיפר לי איך הגירוש השפיע על המפונים - איך הם פונו לקראוונים ונותרו כמעט חסרי כל. אלדד סיפר לי מעדות אישית איך האירוע הותיר חותם וטראומה איומה על כל התושבים המפונים, ביניהם גם עליו. אני חושבת שמנעו את המידע הזה מהציבור.
מפת המדינה שלנו קטנה מדיי, לעיתים לא מוצאים אותה על הגלובוס. ולמרות זאת חלקים ממנה נלקחים לנו. זה נורא בעיניי.
ילדות
הורים מפנקים, לא שמעתי את המילה "לא". ילדות נהדרת, טיולים לכינרת ולטבריה, בתור ילדה אהבתי להושיב את אחיי (אחות ואח) ולהיות רקדנית או מורה שלהם. מסכנים. היינו תמיד יחד כמשפחה. אולי בשל כך התמרדתי בצבא. הייתי מפונקת ועשיתי מה שרציתי.
דרך ארץ
דרך ארץ זו טבעונות. טבעונות לא ברמה הלוחמנית אלא ברמה האישית. לצרוך תזונה בריאה ושמקורה לא בהרג, לכלוך ואלימות כלפי הסביבה. במדינה שלנו המודעות לאקולוגיה נמוכה מאוד וזה לא מתאים לתהליכים העולמיים. אנשים לא ממחזרים מספיק, אין מודעות לסביבה. למעשה בהתחלה הייתי טבעונית: אוכלתי רק פירות וירקות. המניע היה בריאותי אך אני מאמינה שהוא גורם לשינוי תודעתי והופך אנשים למנומסים ועדינים יותר. כיום אני אוכלת אוכל טבעוני מבושל בסופ"ש.
נישואין כדת משה
אני אמביוולנטית כלפי הממסד. מצד אחד אין יפה כחתונה יהודית מסורתית ומצד שני כשזה מגיע לסכסוכים וגירושין זה הופך למכוער בחסות הדת. אני מאמינה ברוחניות אבל לא בממסד האדוק. לומדת קבלה.
אימא
החברה הכי טובה לצד אחותי. אישה מדהימה, אוהבת יופי אבל איכותית. אני כל כך פתוחה איתה עד שהיא צריכה לעצור אותי כשאני מספרת יותר מדיי והיא עוצרת אותי.
הכותל
בכל ביקור שלי בארץ הלכתי, כיום אני פוקדת אותו פעמים רבות. אין מילה אחרת שמתארת את תחושתי שם פרט ל"דמעות". ברגע שאני מתחילה את הירידה ברחוב לכיוון הכותל המערבי אני מתחילה לדמוע. לא אוכל לספר לך אילו בקשות אני כותבת על הפתקים. אחת מהן היתה לגבי אבא שלי: "אלוהים, תעשה שלאבא שלי לא יהיו פצעים ברגל".
אנטישמיות
למזלי בכל תשע השנים בהן שהיתי בחו"ל לא הרגשתי בכלל. אנשים זיהו אותי כ"ישראלית" ודווקא התעניינו מאוד. שתי חברות שלי עלו לארץ
שאיפות
אני חולמת להיות בעלת מוזיאון קטן משלי. גלריה מעניינת. בכל יום פנוי אני מפסלת, מציירת, כותבת. כשאתה מעצב אתה חושב על האחר. כשאתה יוצר באמנות אתה חושב על עצמך.
צניעות
בעיניי לבוש יותר צנוע הוא יותר מושך. אני לעולם לא חושפת יותר מדיי וזה דווקא עובד לא רע.
שקר החל והבל היופי
לפחות אני אמיתית לומר שאני יפה, מודעת ליופי. אכן הוא פותח דלתות ואפשר להשתמש בו. מצד שני הוא לא העיקר. צריך לדעת לעשות גבולות ולא לתת ליופי לעלות לראש.
משהו יהודי שלא יודעים עליי
באיטליה פתחתי כל בוקר בהאזנה לשיעור של הרב אשרוב, וכיום אני הולכת לשיעורים שלו בתל אביב. רבים מאושיות התרבות שם הולכים אליו ללמוד.
מקור ראשון במבצע היכרות. הרשמו לקבלת הצעה אטרקטיבית » היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg
נא להמתין לטעינת התגובות
