איל כהן עשה את הדרך מכפר תפוח לדה וויס
הכוכב הכי דוס ומתנחל שיצא השנה מ"דה וויס" לא מתבייש לבכות בפריים טיים, לשיר לאשתו שיר אהבה נוקב, ולדבר פוליטיקה עם אביב גפן. איל כהן מכפר תפוח עדיין לא מאמין שאור הזרקורים באמת נדלק הפעם עליו, אבל הוא ממש לא מתכוון לוותר על כל הטוב הזה
הטלוויזיה יכולה לטשטש לאדם את הגבולות?
"בהחלט. אבל לשמחתי, לי אין את הפריבילגיה להישאר במיטה לאחר ביקורת רעה או לעוף על עצמי כי החמיאו לי. יש לי מחויבות משפחתית בריאה וכך אני לא משתגע".
בשנים האחרונות הפציעו דתיים רבים בתוכניות הריאליטי וגנבו את ההצגה. ענהאל ועקיבא שמואלי, אופיר בן שטרית, אלון טאוב והאחים גת הם רק דוגמאות אחרונות ומוצלחות לשיטפון הזה. איל כהן שייך גם הוא לז'אנר הזה, אבל מביא איתו אל המסך משהו שעוד לא ראינו בקרב דתיי הריאליטי. הוא ביישן באופן מיוחד, מזיל דמעות התרגשות בפריים טיים, ולא חושש לנסות כיוונים מוזיקליים חדשים, שמוציאים אותו מהמוכר והידוע. וחוץ מזה, הוא באמת מאוד מוכשר.
כששר בשלב האודישנים את השיר "אגדה יפנית" של אריאל זילבר, הסתובבו אליו כל ארבעת המנטורים ביחד. במפתיע, הוא אפילו לא קלט שזה קרה. "בדרך כלל כשאני שר, אני עוצם עיניים ולא מסתכל על הבעות הפנים של היושבים מולי", הוא מסביר. "בשלב מסוים שמתי לב שהסתובבו אליי אבל לא ראיתי מי הסתובב. רק כשהשיר הסתיים הבנתי שזה מה שקרה".
למה בכית כל כך?
"כי פתאום קלטתי שיש לכל מיני חלומות שלי אפשרות להתממש. זה לא היה בכי של 'וואו טלוויזיה', זו הייתה התרגשות, שהנה מצאתי דלת והיא מתחילה להיפתח. לא האמנתי שזה קורה".
לפי חוקי הפורמט, במצב שבו ארבעה מנטורים מסתובבים אל מועמד, עליו לבחור אחד מביניהם. באפשרות לבחור בין שרית חדד, מוש בן ארי, שלומי שבת ואביב גפן, כהן הפתיע ובחר דווקא בגפן.
האחרון שציפו שתבחר בו.
"לפני האודישן החלטתי שמי שישכנע אותי וידבר אליי בצורה שתגרום לי להרגיש שיש לו את הרצון, בו אבחר. היה לי חשוב לעבור בתוכנית חוויה משמעותית ואביב דיבר אליי. הרגשתי שהוא רוצה אותי אצלו בנבחרת".
הוא אמר שאם אתה מספיק אמיץ בכדי לגור בתפוח, תהיה גם אמיץ לבחור בו.
"כן, זה נכון" (צוחק).
את המתח בין המתנחל הדתי לבין, נו אתם יודעים, אביב גפן, אפשר אולי לחתוך עם עלה של זית, אבל מה באמת קורה שם מאחורי הקלעים? "בשלבים הראשונים לא היה לנו יותר מדי ממשק. היינו הרבה אנשים ואין יותר מדי זמן לעבוד ביחד. היום אנחנו במקום אחר לגמרי והקשר הוא הרבה יותר רציני ואישי: טלפונים, סמסים ופגישות במסדרונות. בשבוע שעבר כמעט בכל יום הייתה לנו שיחה די ארוכה".
על מה אתם מדברים?
"הדיבורים על פוליטיקה ודת הם יותר בשביל המצלמות. דווקא מאחורי הקלעים אנחנו מדברים על מה שכל אחד מאיתנו אוהב - מוזיקה, טקסטים, הדברים שמעניינים באמת".
באחת התוכניות הצהיר גפן כי הזמינו אותו להופיע בגוש עציון, ובזכות כהן הוא השיב בפעם הראשונה בחיוב. גם עכשיו כשמזכירים לו את האירוע הזה, כהן מתרגש. "זה היה חזק, התרגשתי. הרגשתי שזכיתי להיות במקום הנכון ובזמן הנכון, כשהוא פתוח במידה הנכונה, כך שכל אחד מאיתנו יוכל להתקדם האחד לעבר השני".
גם עליך הקשר ביניכם משפיע?
"בוודאי, קודם כל ברמת היצירה. אם יש לו הערות או ביקורת, אני שואף לתקן ולהשתפר. אני גם מרגיש שעכשיו אני יוצא מהבועה שלי. לא רק איתו, אלא גם עם שאר המתמודדים והתוכנית בכלל. ברור שכשאתה מכיר דברים חדשים זה מזיז בך דברים. כי זה או שאתה עסוק במגננות ורק רוצה להגיד למה הדרך שלך היא הכי נכונה וטובה, או שאתה מקבל את האחר. אני משתדל לבחור באופציה השנייה".
הדרך שלו כוללת גם הליכה בין הטיפות. כהן מבקש במהלך הראיון שלא לדבר על דברים שעלולים לפגוע במישהו, נזהר שלא לחשוף מעצמו יותר מדי, משתדל להלך על חבל דק ולהתמקד בעיקר במוזיקה. "יש לי דרך ליצירה, דרך אינסופית שתימשך כל החיים. לדרך הזו צריך שותפים ודינמיקה, ובשביל זה באתי לתוכנית כדי להתחיל את הדרך. לא באתי בשביל הפרסום אלא בשביל היצירה. אני משתדל לא לתת לפרסום יותר מדי מקום, ולרוב אני מסרב לראיונות (נדרשו לא מעט הפצרות כדי שתקראו אותו כאן, ת.פ). ברור לי שעוד כמה חודשים ההילה תדעך ותישאר העבודה לעשות. אני משתדל להתעסק בזה".
איל כהן (29) גדל ברעננה ("קצת מפריע לי שאנשים חושבים שכל חיי גרתי בשומרון"), ילד חמישי מתוך שישה אחים ואחיות לאם מנהלת בית ספר ויועצת ואב מזכיר המועצה הדתית בעיר. "הורים מקסימים, משפחה חמה ושמחה", כדבריו. המוזיקה הייתה שם מאז ומעולם. "לפני כמה שנים מצאתי פתק שכתבה לי הגננת בגיל שלוש על כך שאני מתופף על כל מה שזז, ושר. זה משהו שליווה אותי כל חיי. בתור ילד, במוצאי שבת, לאחר שבת ללא מוזיקה, כל ילד רץ למחשב או לטלוויזיה, אבל אני רצתי לשמוע שירים בפטיפון. גדלתי על זמרים שהם מקור השראה בשבילי כמו ארקדי דוכין, עמיר בניון, יהודה פוליקר, זוהר ארגוב וגם אביב גפן".
לדבריו, כבר בבית הספר היסודי הוא כתב שירים עם אקורדים, אולם למרות משיכתו הרבה למוזיקה והמיומנות שבה הוא פורט על הפסנתר, מעולם לא למד לנגן. "היה לנו בבית פסנתר בגלל שאחיותיי למדו, אבל הן לא התמידו, ואמא שלי כבר התייאשה כשהגיעו אליי. אולי זה לטובה. אולי אם הייתי לומד, הייתי מואס בזה".
את מאיה אשתו, מורה באולפנה, הכיר בתחילת שנות האלפיים, בהתכתבות שנבעה מטעות בזיהוי בתוכנת ה–ICQ ("זה היה בגלגול אחר"). בגיל 22 נישאו וכיום, כידוע, גרים בכפר תפוח שבשומרון. "זה יישוב עם אווירה פשוטה, מאוד הטרוגני, כיפי וקרוב למרכז", הוא מסביר. "ממש לא מפחיד לגור שם. מתל אביב עד כפר תפוח יש כביש אחד רציף". הם הורים לשלושה: שירה טל (6 וחצי), דוד חי (5 וחצי) ויסכה (4). בני המשפחה מגיעים לכל התוכניות, לצפות ולתמוך.
באודישנים שרת שיר לא פשוט על היחסים עם אשתך. שרת לה שאתה מבקש להניח בצד את המריבות ורק לאהוב. מה קרה שם?
"וואו, זה סיפור–סיפור. אני מאמין שמהסיפור הזה אפשר לצמוח ולהצמיח אבל עד היום התלבטתי אם לשתף בו אנשים. מצד אחד יש בו כוח ומצד שני הוא מאוד אישי".
נראה שחוויתם שם משהו עוצמתי מאוד.
"לפני שנה וחצי היינו בהריון ועברנו תקופה זוגית לא פשוטה. ערב אחד התווכחנו וכל אחד הלך למקום שלו. בשש וחצי בבוקר מאיה העירה אותי, היה לה
איך הילדים מגיבים לאורות הזרקורים?
"שירה טל יותר מתביישת וקשה לה. לפעמים היא אומרת שהיא לא רוצה לבוא יותר לאולפנים. דוד חי יותר אוהב את המצלמות, אבל בסך הכל הם סבבה. אנחנו כל הזמן מדגישים להם שהתוכנית היא זמנית ושגם אחריה אבא ימשיך להופיע וימשיך ביצירה".
תעשיית המוזיקה הישראלית היא לא מקום קל.
"לא בחרתי בתחום, התחום בחר בי. אני פשוט שייך לזה".
כמה רחוק אתה חושב שתגיע בתוכנית?
"אני ממש לא יודע. זה יכול להיגמר מחר, וזה יכול ללכת רחוק יותר. אני משתדל לא להתעסק בזה ומבחינתי זו לא אינדיקציה למה שיבוא אחרי. אפשר להיות מקום ראשון ולהפסיד, או להיות מקום שמיני ולנצח".
נא להמתין לטעינת התגובות
