אסור לנו לשכוח את הגיורת שנרצחה בירושלים
קארן ימימה שנרצחה בפיגוע הדריסה ברכבת הקלה, עלתה ארצה מאקוודור כדי להצטרף לעם היהודי, רק לפני חצי שנה. מותה צריך לעורר אותנו להבין את גודל המשמעות של תהליך הגיור
נרצחה כיהודייה. קארן ימימה ז''ל
הלוויתה של קארן ימימה, החודש בירושלים
יונתן זינדל, פלאש 90
דבריה של רות המואבייה מהדהדים בחייהם של הגרים. אבל אינה דומה מחשבה וידיעה לשעת למעשה. אינו דומה הלימוד של דבריה של נעמי לקבלת הבשורה שאישה בת עשרים ושלוש שסיימה גיור לא מזמן נהרגה.
כמנהלת אולפן גיור כשהגיעה הבשורה המרה על מותה של מוריה, מצאתי את עצמי יושבת בכיתה מוקפת בתלמידיי הגרים הכמהים להבין את הסיבות לטרגדיה ושואלים בקול: מדוע ולמה? מחפשים כיוון מחשבה שיסביר את פשר האסון. טעות היא לחשוב שהאדם המאמין אינו מחפש תשובות גם כשהוא מאמין שהמאורעות מכוונים מלמעלה, שההשגחה האלוקית מכוונת את דרכינו. יש לנו כמיהה להבין את הסיבות להתרחשותם של הדברים ואולי דווקא אנחנו, שמאמינם שריבונו של עולם מנהל את העולם ויודעים שיש תכלית גם למוות, אנחנו משתוקקים להבין אותו. הכאב חושף את העובדה שאנחנו חיים בעולם שאיננו מבינים בו כל דבר. גם כשאנחנו מנסים לתת משמעות למאורעות איננו מצליחים.
תלמידי הגרים לומדים על מחויבות לבורא עולם. על נאמנות מוחלטת לעבודת ה' אמונה במובן של לבטוח ולסמוך, אבל מה עובר על גר שלומד על ההשגחה האלוקית, שאלוקי עם ישראל הוא אלוקי הטוב והצדק, אלוקי הרחמים ולפתע חברה שהצטרפה לעם ישראל והתמסרה כל כולה לעבודת ה', עזבה את ביתה, משפחתה, ארצה והגיעה לארץ וסיימה גיור ונהרגה? בעוצמת הכאב הציפו את התלמידים רגשות של בדידות, נטישה, אולי אכזבה.
למתגיירים יש ציפייה תת מודעת של הגנה. האירוע של מוריה, מציף תחושה של פחד וחוסר בטחון. לא במקרה דייני בית הדין נוהגים לשאול את המתגיירים למה לך להצטרף לאומה סובלת זאת? הם מעלים את הנקודה שההצטרפות היא בטוב וברע. להיות יהודי פרושו
נראה לי שעלינו להחליף את השאלה מפני מה התרחש האסון במה ניתן להוליד וללמוד ממנו. איך אנחנו יכולים להפוך את אובדנה של מוריה לדבר בונה? אולי עלינו להתייחס לגרים כאל יהודים במעבר מיד עם תחילת התהליך ולא לחכות לסופו, בוודאי לא להתייחס אליהם כאל גויים. לא לכנות אותם ”גרים“ לאחר שהצטרפו לעם ישראל, מכיוון שאין בעם ישראל סטאטוס שנשאר לכל החיים של גר. לאחר הגיור הם יהודים לכל דבר. עלינו לקבל בכבוד את בני משפחותיהם שמגיעים ללוותם בשמחות ולמצוא את המקום המתאים להם להשתתף בשמחה. לשלם להם את השכר הראוי לעבודתם ולא לנצל את העובדה שאינם דוברי עברית ואינם מכירים את דרגות השכר בשוק העבודה. לאפשר להם להרגיש חלק מקהילה. לפתוח את בית הכנסת שלנו, בתינו וליבנו לקבלם.
באבל על מוריה אנחנו מתאבלים עליה כאחת מאבלי ציון על כל המצב של עם ישראל. אני מאמינה שהגרים הם נשמות שצריכות לחזור הביתה. מוריה היא נשמה שהתרחקה מהבית בנפתולי ההיסטוריה. עברה גלגולים על גבי גלגולים. הכח הזה שהיה לה לחזור הביתה אפילו שלא הייתה בו מעולם הוא כנראה מכח התוכנית האלוקית. נשמה שנותקה מעם ישראל והייתה צריכה לחזור. אין ספק שיד ההשגחה החזירה אותה הביתה.
רננה בירנבוים היא מנהלת אולפני גיור של "אור תורה סטון" ו"שבי ישראל".
קבלו את מקור ראשון לשבועיים היכרות ללא תשלום » היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg
נא להמתין לטעינת התגובות
