מחאת האולטרה סגול: לפעמים צריך לעבור דירה

בפייסבוק התארגנה מחאה נגד ”בני עקיבא“ בשל העובדה כי חלק מסניפיה, בעיקר ביישובים קהילתיים-תורניים, מגבילים את הופעת החניכות בחודש הארגון. אבל התנועה לא אשמה, ורוב סניפיה אינם כאלה. נוח יותר להורים לתקוף את התנועה מאשר את רבני היישובים

יונתן אוריך | 17/11/2014 14:21 הוסף תגובה הדפס כתבה כתוב לעורך שלח לחבר
תגיות: בני עקיבא
זה קורה מדי שנה לקראת חודש הארגון של תנועת הנוער ”בני עקיבא“, עם התעוררותם של הורים לחניכים המוחים על ”תקנוני צניעות“ שאינם מאפשרים לחניכות להופיע, אלא בביגוד לבן ובאולם חשוך, כשדמויותיהן נראות לקהל רק באמצעות תאורת אולטרה-סגול. השנה התארגנה המחאה לכדי עמוד פייסבוק, שזכה לכ-400 לייקים, תחת הכותרת ”אומרים לא לאולטרה סגול“.

מאחורי העמוד עומדת תושבת פדואל שביקשה לצאת נגד התופעה ולקבוע כי חניכות ”בני עקיבא“ ראויות להופיע על הבמה ללא שום הגבלה והדרה. ואולם, רגע לפני שהתקשורת מזנקת לסיקור ”המחאה החדשה“ והצבעונית, ראוי לבחון את מימדיה מקרוב. האם ברוב סניפי בני עקיבא קיים אותו נוהל, המדיר את רגלי החניכות מהבמה?
 
צילום: מרים צחי
מזכ''ל בני עקיבא דני הירשברג בשיחה עם קומונריות צילום: מרים צחי

בדיקה זריזה מוכיחה אחרת: ברוב סניפי תנועת הנוער ”בני עקיבא“ מופיעות בנות ללא שום הגבלה או הפרעה. זה נכון לכפר סבא, בה גדלתי, ולרעננה, גבעתיים, תל אביב, רמת גן וירושלים. אולטרה סגול לא זורח בחגיגות חודש הארגון של התנועה בדרום הארץ או בצפונה. היכן מחשיכים את האולמות בהופעות הנשים? בעיקר בישובים קהילתיים-תורניים, שם מתגורר ציבור תורני יותר, מקפיד או מחמיר יותר בענייני צניעות, שרבותיו החליטו כי הופעות מסוג זה אינן עולות בקנה אחד עם מערכת השיקולים ההלכתית. לגיטימי, למה לנו להתערב בהחלטותיהם של אחרים?

מובילי המחאה הזדרזו לתקוף את מזכ“ל התנועה, דני הירשברג. הם קראו לו לצאת אל התקשורת בהצהרה חד משמעית שאומרת כי תופעת האולטרה-סגול פסולה מעיקרה. אולם הירשברג איננו האשם ומדיניותה של ”בני עקיבא“, מאז ומעולם, לא פסלה ולא שללה הצגות שעולות על ידי חניכות. מי ששינה את התמונה היו רבני יישובים תורניים שהחליטו לאמץ את הנוהל ולהורות, ברוב המקרים בעצה אחת עם הקומונריות, על הגבלת הופעת החניכות.

אם כך, מדוע דורשים מובילי המחאה את התנצלותו את מזכ“ל התנועה? מפני שנוח יותר להקים עמוד פייסבוק ולתקוף תנועת נוער ארצית, מאשר לקום בבוקר ולהפגין מול רב היישוב. מי שמתגורר ביישוב קהילתי מבין זאת. הוא גם יודע שספק אם שכניו יסכימו
איתו, שכן ביישובים תורניים יותר - מן הסתם - ישנו בדרך כלל רוב מוצק בעד הפרדת הפעולות בין חניכים לחניכות ובעד הגבלת הופעת החניכות מעל הבמה. מה לעשות, זו עמדתם וזו תפיסת עולמם. אפשר לכבד את זה, ואפשר - כן, אפשר! - לעבור דירה. מי שרוצה לראות את בנותיו מופיעות על הבמה בשרוולים קצרים ובתאורה מלאה, יכול לעבור לכפר סבא. בעיניי זה פלורליזם: לא לכפות את דעתך על אחרים, בטח לא על הרוב, שבחר לגור במקום מסויים ועם אנשים מסויימים שמזדהים עם תפיסת עולמו.

יופיה וכוחה של תנועת הנוער בני עקיבא היא בקונצנזוס שיש לה בציונות הדתית, חרף הפיצולים והפילוגים הפנימיים שמאפיינים את המגזר הדתי יותר ויותר בשנים האחרונות, בין הליברלים לבין החרדים-הלאומיים. בני עקיבא צלחה, בינתיים, את קרבות הרבנים והמחלוקות הפוליטיות. שכנים שאינם מסכימים זה עם זה בשום נושא תורני או הלכתי, שלחו את בניהם ובנותיהם לסניפיה - ביחד.

כעת, כמה הורים שעשו טעות בבחירת מקום מגוריהם, מבקשים לרסק את ההישג ולפלג את התנועה, כי זו המשמעות היחידה של קביעת מדיניות ברורה ל“בני עקיבא“ בנושא. הצלחתה נזקפת לכך שבכל יישוב מתקיימות הופעות בהתאם לרוח המקום ולהחלטת תושביו. מי שרוצה לשנות את המציאות צריך לבדוק קודם כל מה חושבים שכניו על הנושא. אם הם מסכימים איתו, הרי שעליהם להתעמת עם רב היישוב ולהביא אותו לשינוי עמדתו. ואם אחרת, אולי כדאי פשוט לעבור דירה.


קבלו את מקור ראשון לשבועיים היכרות ללא תשלום » היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg

תגובות

טוען תגובות... נא להמתין לטעינת התגובות
מעדכן תגובות...

יונתן אוריך

צילום:

עורך nrg יהדות ועיתונאי ב"מקור ראשון"

לכל הטורים של יונתן אוריך

פייסבוק