הכירו את "לירן חולצה אפורה": הגרסה החרדית
אם תשאלו את שלמה ויזמן, כוכב ההפגנות החרדיות, הפרסום האישי לא ממש מעניין אותו: הפצת האמונה היא שליחות שקיבל על עצמו כשניצל מניסיון נוראי במלון ברומניה, ותמונה מוצלחת היא הדרך הטובה ביותר לעמוד במשימה
השנים האחרונות היו אידיאליות לפרסונה הציבורית שלו. ויזמן טוען שהממשלה שסיימה את דרכה הייתה רעה, אבל גם אם לא יודה בכך, אין ספק שלו אישית היא עשתה רק טוב. היוזמות של יאיר לפיד והליכי החקיקה לגיוס בני הישיבות הובילו לעשרות הפגנות, כשעל פי המסורת ירושלים מארחת את רובן ושאר ערי ישראל נאלצות להסתפק בשאריות המחאה. ויזמן בן ה־20 הקפיד להתייצב בכולן.
ובשעה שאחרים השקיעו, הבעירו פחים ומשכו בזנבות הסוסים המשטרתיים, הוא גנב בקלות את כל ההצגה. בעזרת טלית ותפילין, שק על הגוף, עיניים עצומות וידיים פרושות לשמיים, הוא השאיר אבק למתחרים. כוכבו החל לדרוך כשתמונתו התפרסמה בשער השבועון החרדי “משפחה“. מאז הצליח לצאת את גבולות המגזר ולהתפרסם בתקשורת הישראלית הכללית, ואפילו לככב בכמה עיתונים בחו“ל. חובב פרסום? אתם בעצמכם. ויזמן, אם תשאלו אותו, רק רוצה לקדש שם שמיים ולהפיץ אור בעולם. שבועות לקח לי עד שהצלחתי לתפוס איתו שיחה. הבחור המתוקשר, מתברר, לא נושא איתו טלפון נייד. כששאלתי עליו, סיפרו לי שהוא לומד בישיבה ברסלבית סמוך לשכונת מאה־שערים בירושלים, ושאפשר לאתר אותו דרך חברים. בסופו של דבר הלכתי על בטוח וחיכיתי לעצרת התפילה הבאה, שבה הוא בטח יופיע.
זו הגיעה בנסיבות טרגיות, בעקבות הפיגוע בבית הכנסת בשכונת הר־נוף. בתום ימי השבעה התקיים במקום כינוס התעוררות, והנה – ויזמן מולי. לא היה קשה במיוחד לשכנע אותו לשתף פעולה. “הכתבה תקדש את השם?“ שאל אותי. ודאי, השבתי. “יש לתקשורת נטייה לעשות צחוק“, המשיך להסתייג. גם אני לא עשיתי לו חיים קלים: “מאיפה אתה יודע, אתה קורא עיתונים?“. “לא, לא, אבל ככה אמרו לי“, השיב. הבטתי לו בעיניים והבטחתי: “שלמה, לא יודע למה לכלכו לך על התקשורת, הכול יהיה בסדר“. הוא לקח ממני את מספר הטלפון והבטיח לחזור אליי. כשהתקשר, קבענו להיפגש סמוך לתחנת מוניות גאולה. הבהרתי לו שבלי השק הוא יכול להישאר בבית, והוא אפילו לא ניסה להתנגד. בתקשורת הוא מבין.
יונתן הצלם לקח אותו לסדרת צילומים בהר הזיתים, והוא דגמן כוותיק ורגיל. כשחזר התיישבנו על מדרגות צדדיות באחת מסמטאות השכונה, ושם יכולתי לשאול אותו למה, לעזאזל, הוא עושה את כל זה. “אני מפרסם את השם בעולם. אתה יודע מה זה עושה לאנשים? במקום שיראו בעיתון תמונות טמאות, הם רואים יהודי עם תפילין קורא תהילים ומרים ידיים לבורא עולם. פגשתי בתחנת דלק אדם חילוני שזיהה אותי ואמר לי שהתמונה שלי גרמה לו לבכות. הוא התחזק ממנה. ולא רק הוא. זה הוכיח לי שאני צריך להמשיך בזה. אני לא סלב, אני מחדיר ככה אמונה בהשם“.
וההפגנות עצמן מסייעות לקרב יהודים? אתה לא חושב שהן גורמות דווקא את ההפך?
“בחיים לא תראה אותי רב עם שוטרים, שורף פחים או חלילה צועק על חיילים. אני עומד שם ומתפלל, וזה מחזק אנשים. אם אתה רואה אותי באירוע, בדרך כלל הוא מאושר על ידי המשטרה. אני לא מרביץ לאף אחד, רק בא להגיד את הדעה של התורה הקדושה. תגיד, את העיתון שלכם קוראים גם חילונים?“
ודאי.
“או, איזה יופי. איזה קידוש השם יהיה. ברוך השם“.
הוא עוף מוזר, אין ספק, אך גם אינטליגנטי ומלא כריזמה. לא קורא עיתונים, אבל מעודכן שהקדנציה האחרונה של הממשלה הייתה רעועה מכיוון שראש הממשלה לא הסתדר עם שר האוצר. כשליוויתי אותו בשבילי שכונת בית־ישראל, נגרר אחריו וסוחב את השק שלו, לא היה קשה לגלות שוויזמן הוא דמות פופולרית בסביבה הזו. נערי רחוב בני־עשרה ניגשים אליו, והוא זורק להם כמה מילים ומשפט מדויק שמרים להם את מצב הרוח. לדבריו, יש שבאים אליו להתייעץ ולקיים שיחות נפש. אם בעוד עשור תמצאו אותו מסובב בעדת מעריצים, זה לא יהיה מפתיע. כבר כעת מספרים שהרב דוד אבוחצירא, אחד הבולטים במשפחת האצולה הרבנית, מדבר בשבחו. חייבים להודות שיש משהו מעורר הערכה בהתמקדות שלו, בנכונות לחיות על הקצה, בדרכו שלו. הוא נראה שונה? נו שוין, יש כמה כאלה שעשו קריירה רבנית לא רעה. הגבול בין צדיקות לחריגות לעתים דק מאוד, ומי אמר שחריג זה רע.
בהיעדר טלפון נייד וחיבור לאינטרנט, ערוץ המידע שדרכו מתעדכן ויזמן על שלל העצרות הם לוחות המודעות העמוסים. במאה־שערים לא חסרים כאלה, והוא מקפיד לעבור על
“הייתי בדרך לאומן לראש השנה, ועצרנו לחניית ביניים של לילה אחד בבוקרשט שברומניה. כשעליתי לחדר במלון, פתאום אני רואה שהחדרנית נכנסת איתי וסוגרת את הדלת. ביקשתי ממנה שתיתן לי לצאת, אבל היא חסמה את המעבר. היא ניסתה להכשיל אותי! אתה מבין? פרצתי בבכי, התחננתי לקדוש ברוך הוא שיציל אותי ממנה. אבל היא עמדה שם ולא זזה. גם ניסתה לגעת בי. ברור שהיא רצתה להפיל אותי בניסיון. ואז החלטתי למסור את הנפש על קידוש השם. היינו בקומה רביעית, והיה עדיף לי לקפוץ למטה ולא לעבור עבירה. אמרתי וידוי וקפצתי. “התעוררתי אחרי חצי שעה, מלא דם וכאבים. רצו לקחת אותי לבית חולים, אבל התעקשתי להמשיך ולהגיע לאומן לראש השנה. הבנתי שקיבלתי את החיים שלי במתנה, ולכן החלטתי לקבל על עצמי לקדש את שמו של הבורא בעולם. מאז אני משתדל להשתתף בכל עצרת“. כשאני תוהה על אמיתותו של הסיפור הזה, ויזמן שולף תמונות מהשקית שבידו ומציג אותן בפניי. אכן, רואים בהן דם, ומי שירצה ימצא בכך הוכחה מספיקה.
גם לפני האפיזודה הזו, סיפור חייו של ויזמן לא היה שגרתי. הוא נולד למשפחה חרדית־ספרדית באשדוד, למד במוסדות ליטאיים והיה חלק מן המיינסטרים החרדי, עד שברסלב כבשה אותו. כתלמיד ישיבת "פורת יוסף" בשכונת גאולה בירושלים הוא התחיל להכיר את הברסלבים בסביבה. השיעורים, הדרשות, השפה החדשה והסגנון החסידי, נתנו לו משהו שתמיד חיפש. מחליפה קצרה וכובע קלאסיים הוא עבר למעיל ארוך ולפאות ארוכות.
"היו לי דיכאונות בצעירותי", מסביר ויזמן את השינוי. "למדתי תורה, דיברו איתי כל הזמן על התורה, אבל לא על הקדוש ברוך הוא. התורה היא הכי חשובה, אבל התורה היא של השם. צריך לדבר גם עליו, ללמד איך לדבר איתו. זה חסר מאוד היום אצל החרדים. חסר גם לב, ורואים את זה אצל הרבה מהנוער. לא רוצה להכליל, יש ויש, אבל כשרק לומדים ולא מתבודדים או מדברים עם השם, נוצרות הרבה בעיות. יש חסר באהבת ישראל, אנשים אוהבים רק את מי שנראה כמוהם, ולא את כל השאר. מה זה קשור? יהודי הוא יהודי, צריך לאהוב כל אחד. אתה רואה שאנשים, חרדים וחילונים מכל הסוגים, מחפשים משהו. יש הרבה תורה היום, ברוך השם. אבל צריך להכניס יותר את האור של החסידות". הביקורת שלו נוגעת גם להנהגת הציבור החרדי. “רבי נחמן אמר שיש מפורסמים של שקר. יש רבנים שהם לא אמיתיים. חרדים, עם פאות והכול. צריך תפילה גדולה מאוד להשם שיעזור לא להתבלבל בין גדולי ישראל האמיתיים לבין רבנים לא אמיתיים“.
בין הפגנה לעצרת תפילה, שלמה מנסה להפיץ את הלב החסר. כמה שעות ביום הוא לומד, בשאר הזמן הוא מקפץ בתזזיתיות בסמטאות מאה־שערים וגאולה ומספר לכולם על השם. לא רק לחילונים, גם לחרדים. בעלי בתי הדפוס בסביבה מכירים אותו כמי שמדפיס אצלם מנשרים בנושאי צניעות והתחזקות בביטחון. הוא אוהב מאוד את החיים השוקקים באזור, מכיר היטב את מגוון החוגים והקהילות המתגוררים אלה לצד אלה. שום בית מדרש לא זר לו. שחרית שם, מנחה פה.
“אסור לדבר בתקיפות, ב‘דינים‘“, הוא אומר. “אם צריך להעביר מסר רוחני, רק בנועם. עכשיו התפשט ניגון למילים של רבי נחמן, ‘ואפילו בהסתרה שבתוך ההסתרה בוודאי גם שם נמצא השם יתברך‘. אדם נמצא בחושך, בהסתרה, מרגיש נתק מרוחניות. הוא רוצה קרבת אלוקים, מרגיש שצריך לחבק ולנשק אותו. אני מכיר הרבה בחורים, גם בחורי ישיבות, שבורים ורצוצים מבפנים. מבחוץ הם נראים מחייכים, אבל אתה רק אומר להם מילה טובה, והם מתחילים לשפוך את הלב. ברוך השם, זכיתי לפעול ולסייע ליהודים“.
יש לך כוחות מיוחדים שמאפשרים לך לתת עצות?
“לי לא. הכול מהספרים הקדושים. לומדים ספרי מוסר ותורת רבי נחמן, ואיתם עוזרים לכולם. יש הורים שטועים בחינוך ומרחיקים את הילדים שלהם. אסור להרחיק אף אחד, צריך להגיד ‘אתה הבן שלי‘ ומדי פעם להשחיל לו עוד חיבוק רוחני. זו המטרה ששמתי לנגד עיניי“.
ויזמן מתגלה כבחור שלא חושש להציג עמדות אמיצות בשלל נושאים. מכעיסה אותו האפליה שחווים תלמידים ספרדים המבקשים להתקבל למוסדות חינוך אשכנזיים. "זה עיוות, הדבר הזה", הוא אומר. מכעיסים אותו גם העסקנים, "אנשי החצרות", שמוסיפים הרבה שמן למדורת הפילוגים בין הרבנים. בסוגיה בוערת אחרת, הוא סבור שלבחורי ישיבה מותר לצאת ולעבוד: "העיקר זה תורה, אבל מי שמרגיש שצריך קצת לעבוד, למה לא. היו הרבה צדיקים שעבדו".
בתקופת סערת חוק הגיוס התפתח בפורום באתר "בחדרי חרדים", כיכר העיר של המגזר, דיון על טיבו של ויזמן. המשתתפים בו היו כולם אנונימיים, וכתבו תחת שמות בדויים. "תסתכלו טוב בכל התמונות מהעצרות ומההפגנות, בכולן מככב צעיר שיודע להפיק את המרב ולעשות את ההצגה הכי טובה בעיר. נראה לכם אותנטי?" שאל אחד מהם. "סתם חולה פרסום", הצהיר אחר. היה גם מי שהתלהב וקבע ש"מיד רואים שהוא צדיק נסתר". חובב קונספירציות הרחיק לכת: "תפקידו של ה'שמפניה' היה לעשות פרובוקציות רציניות איכותיות ועל ידי כך להשניא את המתנחלים, כעין תג מחיר של היום. מה תפקידו של מטורלל זה?"
שלמה, יש בציבור החרדי מי שאומרים שאתה מוזר.
“שיגידו. לא צריך לחשוב מה אומר עליך פלוני או אלמוני. זה בגלל שהם מכירים רק את מה שהם התרגלו אליו. לא התרגלו שאפשר לדבר עם השם גם ככה סתם באמצע היום, תוך כדי עצרת. אני יודע שמה שאני עושה זה טוב. השם מרוצה מזה. אנשים מתקרבים, וזה הכי חשוב“.
תהיה אמיתי: אתה נהנה מכל ההפגנות האלה?
“אני אוהב להכניס את עצמי יחד עם הציבור. אם לציבור כואב, גם לי צריך לכאוב. אם יש בחור שעצרו אותו כי הוא למד תורה, אני חייב ללכת ללכת לעצרת“.
ועל הדרך אתה גם נהנה לראות את עצמך בכל העיתונים.
“לא, באמת שלא“.
אפילו לא קצת?
“ליהנות מפרסום זה טבעי, אבל למדתי בתורתו של רבי נחמן שהאדם זה כלום. העיקר זה העולם הבא, אז מה יעזור לי להיות מפורסם. מתבוננים בזה עוד פעם ועוד פעם, והתאווה הזו עוברת. אני נהנה מלהפיץ יידישקייט“.
איך ההורים שלך מגיבים לתפקיד שבחרת לעצמך?
“לא אכפת להם, רווים ממני נחת“.
והאחים?
“אה... זה תלוי“. לקראת סיום, אי אפשר להתחמק משאלת השידוך. צדיק או חובב פרסום, להתחתן צריך. התדמית, שחשובה בכל מגזר, הופכת לקריטית במערכת השידוכים החרדית, ונראה שוויזמן מודע למורכבות של המקרה שלו. “הרבה שאלו אותי איך אני לא מפחד מבעיות בשידוכים, כי מי תרצה אחד שמופיע בכל מקום. נכון, יכולות להיות בנות שזה יפריע להן, אבל אני רוצה אחת שתקבל אותי כמו שאני, שתבין. אני מתפלל להשם שהיא תגיע“.
ואם תיפגש עם בחורה שתתאים לך, אבל היא תדרוש שתפסיק עם המנהג הזה?
“אז נחשוב על זה. אני רוצה להמשיך עם קידוש השם, אבל לא יכול להגיד לך עכשיו עד מתי זה יימשך. יהיו ילדים ומשפחה, וצריך לראות איך לשלב את הכול. כשנגיע לזמן ההוא נתמודד“.
קבלו את מקור ראשון לשבועיים היכרות ללא תשלום » היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg
נא להמתין לטעינת התגובות
