זה פריימריז לבית היהודי או פתיחת סניף איקאה?
כל כך הרבה מועמדים רצים בפריימריז של הבית היהודי שאפשר לקרוא למפלגה "האחוזה היהודית". הכל טוב ויפה, אבל מי לעזאזל יודע מה הם חושבים בנושאים שעל סדר היום הישראלי?
עוד ב-nrg:
• לקראת בחירות 2015: כל הסקרים מכל הערוצים
• ועכשיו לתגובה: סלח לי מר בנט, באמת מתנצל
• עוגה ויראלית קיבלה 150 אלף צפיות ולייקים
אינפלציית המתמודדים מציבה בפני המתפקד המצוי בעיה: עליו לסמן שבעה מועמדים. לא פחות. שבע הוא מספר טיפולוגי מצוין, אבל איך ניתן להכיר את כולם, את יפי הבלורית (סליחה, נפתלי) והתואר? ויש לציין: רובם מתמודדים ראויים ונמרצים שלא כהתה עינם ולא נס ליחם.
נו, בשביל זה יש פייסבוק ועיתונים מגזריים, לא? אז עשיתי עבורכם את העבודה וסקרתי את התעמולה. שורה תחתונה: גורנישט. לא תעמולה כי אם תעלומה. החבר'ה פשוט לא אומרים כלום. כלומר יש באמתחתם עמודי נחיתה מפוארים כיכין ובועז ומודעות פרינט כחול אשר על שפת הים, כולם מתאימים לצבעי המפלגה ושכולה אין בהם, וכולם, אגב, אינם מתנצלים - וראו זה פלא: כולם כן הספיקו להצטלם לוחצים את ידי בנט בעוז, בצד ציטוט על איחולי ההצלחה שהוא מאחל להם בתוך שאר מתמודדי ציון וירושלים. אבל רגע, מהן עמדותיהם המדיניות? וחשוב לא פחות: מהן עמדותיהם החברתיות, הכלכליות, מה הם חושבים בנושאי דת ומדינה, גיור, הגוף הבוחר את הרבנים?
מה שהצלחתי לדלות מתוך המודעות הן בעיקר סיסמאות שנשחקו כבר בימי בחרותו של זרח ורהפטיג ז"ל. האחד "בא לעבוד" (וואלה?), השני "חזק בעשייה", כי כולם חזקים במשהו, השלישי הוא לא פחות מ"הקול החברתי" והאחרון מסתפק להתפאר ברשימת אישים עלומים התומכים בו. מעניין לציין שרבים מהמתמודדים "חזקים בהסברה". מה עניין הסברה לבית המחוקקים? נשגב מבינתי, אבל אני בטוח שיש לכך סברה טובה במסכת יבמות.
רגע, עוד משהו: רוב המועמדים מתאפיינים ביד חזקה ובזרוע נטויה "נגד השמאל". כאילו דא. אולי תואילו לספר לנו בעד מה אתם? איך תצביעו בעניינים קצת יותר מורכבים מאשר הסכמי אוסלו בעד ונגד? גיוס בני ישיבות? פתרונות למחירי הדיור? לגליזציה של ינון מגל? הדמון השמאלני מכסה על הכל.
לעתים ניתן ללמוד על ההן דווקא מתוך הלאו. בינות לזעקות נגד השמאל, ניתן לשמוע קול דממה דקה צורמני במיוחד בכל הסוגיות הנוגעות לדת ומדינה. למה? כי זה מסובך. קל להיות חזק נגד השמאל – הרבה יותר קשה להיות חזק מול תקומה. חוק הגיור? זה מורכב. צביון השבת בתל אביב? עזבו אותי, באמא שלכם. הרכב הגוף הבוחר את הרבנות הראשית? מה זה שם, ציפור? סופרמן? ורצמן? ניכר שהמתמודדים מצייתים להמלצות הקמפיין הרדיופוני נגד כניסה לשדות מוקשים.
נכון, יש מתמודדים שכן מכניסים ראשם לשדות המוקשים האלה. כך, למשל, פרופ' אשר כהן (גילוי נאות: שכני במודיעין), הממקד את הקמפיין שלו דווקא בסוגיות האלה ושעמדותיו המתונות בדת ומדינה נפרשות מעל דפי העיתונות כבר שנים. זו הסיבה היחידה שאני אפילו מוכן לסלוח לו על הסלוגן התמוה "מרים את הקול" המשיב אותי לשנות האימה בבית הספר היסודי.
יש גם להבדיל בין מתמודדים חדשים לבין ח"כים מכהנים. על עמדותיו של אורי אורבך (גילוי נאות: שכן של פרופ' אשר כהן), אני יודע מתוך עשייתו והצבעותיו בפועל. כך גם לגבי איילת שקד (אינה שכנה שלי) והרב אלי בן-דהן (עדיין לא). אך מרביתם של המתמודדים החדשים בוחרים לשתוק בסוגיות הנפיצות האלה, ואפילו – כמה מפתיע – לא להתנצל על כך.
ובינינו? הם צודקים. הרי בפועל מתפקדי הבית היהודי ייכנסו אל הקלפי כדי לבחור את שלושת או ארבעת המועמדים החביבים עליהם. ומה לגבי שאר הסימונים? כאן מרגיש המתפקד כמצביע סמס בתכנית ריאליטי. יש ערבייה ישראלית? מגניב! נהפוך את הכרזתו של הרב עובדיה "בית של גויים" למציאות. יש ד"ר מהשמאל שטעמה מפרי עץ הדעת של ההתנתקות ונפקחו עיניה? גדול! נכניס לשמאלנים האלה אצבע בעין. ההוא מהשושו והשושה? מעולה – הוא חמוד. חבל רק שאין איזה דראג קווין ציוני עם כיסוי ראש מפואר שאפשר להכניס לרשימה כדי להתפייס סופית עם קהילת הלהט"ב שנפגעה עד עמקי נשמתה מאמילי עמרוסי הדראגקווינופובית החשוכה.
הגישה הטרנדית הזו היא לא פחות ממסוכנת, ויותר מכך, גרוטסקית. היא עשויה לדחוק דמות כאורי אורבך, למשל, אל מקום לא ריאלי. כן, עד כדי כך. בפריימריז הקודמים אורי הגיע למקום הרביעי אך ורק בגלל קו המחשבה של "אורי בטוח מקום ראשון, בואו נקדם אחרים". בזמנו התרעתי על כך, והמגזר שחק עלי. בבית היהודי של היום, המלא משוריינים יותר מבאב אל-ואד, דחיקה של מקומות ספורים אחורה בעשירייה הראשונה, עשויה להיות מקום לא ריאלי בעשירייה השלישית. אז אורי, האיש שליהק את בנט והנשים את המפלגה הגוססת, השר שהחיה גם את מעמד לובשי השלייעקס בישראל, עשוי להידרדר למקום לא ריאלי בגלל משחקי הריאליטי הסרוגים.
הסכיתו מתמודדים יקרים. לא בוערת בעצמותי תשוקה לחזות בנסי ההסברה הפלאית שלכם, גם אם אתם גלגול של המגיד מדובנא. אני גם פחות מתעניין בכמה אתם חזקים מול השמאל – צ'אק נוריס בוודאי יעשה את העבודה מהר ואלגנטי יותר. בכוונתי להצביע למי שאני יכול לדעת את עמדותיו במכלול סוגיות: מדיניות, אזרחיות וחברתיות. למה? כי אני מצביע מהראש, לא מהבטן, וזה לא שאין לי בטן.
אין זה חשוב בעיני מה תחליטו – כל עוד תחליטו זאת מראש ומהראש. אתם יכולים מצדי לשעות לעצתו החרד"לית של עמנואל שילה להכניס מועמדים חרד"לים כדי למתן את כניסתם הצפויה של חילונים למפלגה. אתם יכולים גם לבחור בעצתו המנוגדת של פרופ' אשר כהן, שדווקא בגלל משורייני תקומה מחד, וכניסת חילונים מאידך, צריכים להכניס כמה שיותר מועמדים מתונים, המהווים את הרוב הדומם של מצביעי המפלגה. הכריעו כך או אחרת, אך העיקר שתפעלו מתוך מחשבה. הגיעו מוכנים אל הקלפי.
ולראש השבט הבלתי מעורער שלנו אני אומר: מצוין שאינך מעוניין להתנצל, למרות שהתנצלות קטנה לרב סתיו ולכמה חיילים מעוכבי גיור בהחלט היתה עשויה להיות במקומה. אז כדי שלא תצטרך להתנצל על נבחרת פריק-שואו תמוהה במיוחד, אנא עודד את המתמודדים שלך לחשוף מה עמדותיהם במכלול של סוגיות. ובמחילה, לא רק ברמת הסלוגן. הדבר קריטי להצלחת המפלגה והוגן עבור הבוחרים. ואם אני טועה, יש אלפי מתמודדים שחזקים בהסברה כדי להסביר לי איפה טעיתי.
קבלו את מקור ראשון לשבועיים היכרות ללא תשלום » היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg
נא להמתין לטעינת התגובות
