תגלית: ישי ריבו כובש את גלגלצ ואת לב המגזר
עם אלבום זהב ביד והלהיט "תוכו רצוף אהבה" שמככב בפלייליסט של גלגלצ, ישי ריבו הפך בתוך שנה לסיפור הצלחה מגזרי, אבל לא רק. עכשיו הוא מספר מי הקהל הנאמן ביותר שלו (רמז: הם היו בבני עקיבא), איך כותבים להיטים (מקדישים לזה את כל שנות הנעורים) ומה דעתו על מה שקורה בצרפת (לא משהו)
- כל התכנים הכי מעניינים - בעמוד הפייסבוק שלנו
סקירה זריזה מגלה זאפה מלא חובשי כיפות או חצאיות ארוכות, ומדי פעם קפוצ'ון של בני עקיבא ("שבט ציון כבוד"!). רוב הקהל לא אוכל, מקסימום מזמין בירה או ספרייט. אין תעודת כשרות — לא אוכלים. מבט מעמיק קצת יותר מגלה לצד הדוסים גם כמה יאפים תל אביביים ומעט היפסטרים חביבים, ממש כמו אלה שבנט התנצל בפניהם באחד מסרטוניו האחרונים.
ריבו מודה שהוא מתרגש. "לא חלמתי שזה יקרה לי כל כך מהר", הוא אומר בביישנות. "בשבילי מדובר בהגשמת חלום".
ישי ריבו שולטטט. אין דרך אחרת להגדיר את מה שקורה לזמר הצעיר הזה, רק בן 25, נשוי ואב לשני בנים. עולה ותיק מצרפת, צעיר חרדי שלא השתלב בקלות במסגרות הלימוד המקובלות, אך כשיצא עם שירו הראשון "תוכו רצוף אהבה" הפך מיד לסיפור הצלחה וליקיר המגזר הדתי והחרדי. לאחרונה, כמה חודשים בלבד לאחר שהשתחרר משירותו הצבאי, נכנס הלהיט שלו גם לפלייליסט של גלגלצ, ולפני כשבוע — באותה הופעה מדוברת בזאפה — קיבל ריבו (ב' דגושה, תודה ששאלתם) אלבום זהב בגין מכירת 15 אלף עותקים מאלבומו הראשון. יומן ההופעות שלו עמוס עד אפס מקום, והבקשות לשיתופי פעולה מאמנים מהשורה הראשונה לא מפסיקים להגיע.
ריבו נולד במרסיי שבצרפת, ובגיל תשע עלה עם הוריו לישראל. המשפחה התיישבה בכפר אדומים. "גרתי שם רוב הילדות שלי", הוא מספר. בתחילה למד בבית ספר ממלכתי–דתי, "אבל ההורים שלי התחזקו ולא אהבו את הכיתות המעורבות. בצרפת למדנו בבית ספר עם כיתות נפרדות לגמרי".
ריבו עבר ללמוד בישיבות חרדיות, אך התקשה למצוא לעצמו שקט. בתחילה למד בישיבה קטנה בקריית ספר, לאחר מכן בישיבה בשכונת גאולה, ומשם עבר למוסדות נוספים. "יש לי קוצים בישבן. אני אוהב ללמוד אבל לא מסתדר בכל מסגרת", הוא מסביר.
הישיבה האחרונה שבה למד לפני חתונתו הייתה בעלת רקע צרפתי. באופן כללי, למרות שהוא ישראלי רוב חייו, נשארו בו סממנים מארץ המוצא. "בעיקר בתחום הנימוסים", הוא מתנצל. "בארץ פחות חזקים בקטע הזה".
הפיגוע ב"היפר כשר" בפריז לפני שבוע, תפס את ריבו במקום רגיש ואישי. יש לו משפחה במרסיי ובפריז, "לא קרוב למקום הפיגוע, אבל זה עדיין מזעזע", הוא אומר. "זה נורא עצוב, בעיקר למשפחות ולאלה שיש להם שם קרובים. בכל זאת, זו הארץ שבאת ממנה".
איך אתה מרגיש עכשיו כלפי העלייה של המשפחה שלך?
"במשפחה שלי יש הבנה, שהתחזקה אחרי הפיגוע, שאחרי הכול הכי בטוח בישראל. ההורים שלי נמצאים בקשר עם המשפחה שלנו שם, והם מספרים על טראומה. היהודים שם הרגישו שמשהו כזה הולך להגיע".
במשפחה המורחבת חושבים עכשיו לעלות לארץ?
"חלק כבר רכשו בישראל דירות כהכנה להגעתם, ולאט לאט אני מאמין שהם יגיעו".
יש מצב שתופיע שם?
"צרפת לא מעניינת אותי, לא באופן אישי ולא בקטע מקצועי. אני לא מת לחזור לשם, אפילו לא לטיול. זה לא עושה לי את זה. יש לי עניין פה בארץ, אני מרגיש שייך וטוב לי. כאן אני לא צריך להתנצל כשאני הולך עם כובע, ואני יכול להסתובב ברחוב בכל שעה. אם אטייל בעולם זה יהיה במקום שהכל בו סבבה. אמריקה למשל יותר קורצת, יותר רגוע שם".
כשהיה בן 21 וחצי בחר להתגייס לצה"ל. "הבנתי שאם אני לא מספיק רציני בישיבה, אז אני צריך להתגייס לצבא", הוא מסביר. "התחלתי לעבוד על האלבום וזמן קצר לאחר מכן התגייסתי".
הוא שירת בחיל החימוש במשך שנה וארבעה חודשים, אך לקראת שחרורו פגש אותו החזן הצבאי הראשי, שי אברמסון, וביקש שיישאר ויצטרף ללהקת הרבנות הצבאית. "לא הייתי ממש קשור ללהקה אבל הופעתי איתם בכל מיני אירועים וכנסים", נזכר ריבו. "השירות שם עזר לי מאוד. אברמסון לקח אותי תחת חסותו וסייע לי מאוד".
במקביל המשיך לעבוד על האלבום הראשון שלו, "על אש קטנה מאוד", כהגדרתו. "היה לי מזל שפגשתי בדרך אנשים טובים שעזרו לי. למשל טכנאי הסאונד טלי כ"ץ, מומחה למאסטרינג, שהפך להיות היועץ האמנותי שלי, ליווה אותי לאורך הדרך והכיר לי אנשים שלא הייתי מכיר בשום צורה אחרת".
הודות לכ"ץ זכה ריבו לטיפול פירסט קלאס. נדב ביטון, שהפיק בין היתר את האלבומים של עמיר בניון ושלומי שבת, הסכים להפיק את האלבום הראשון שלו. דודו טסה מנגן אצלו בגיטרה. לא משהו שזמר מתחיל ואנונימי זוכה לו בדרך כלל.
עוד יוצר שעזר לו בדרך הוא עידן רייכל. "הופעתי אצלו בפרויקט, ובאחת ההופעות הוא הציג אותי בפני הקהל וביקש שאשיר את 'תוכו רצוף אהבה'. אני שרתי, והוא הצטרף בנגינה באקורדיון".
"הקשבתי ל'דמו' של השיר הזה", אמר רייכל לקהל במהלך אותה הופעה, "ואמרתי לעצמי 'יו, איזה שיר', זה לא בסדר שהוא כתב את השיר הזה לפניי".
בוא נלך רגע אחורה. איך בכלל מגיע בחור ישיבה למוזיקה?
"לא למדתי אף פעם מוזיקה בצורה רצינית. תמיד כתבתי למגירה וניסיתי לנגן על גיטרה. לא הייתי משהו בכלל. בקושי ידעתי כמה אקורדים, ולמרות זאת הקמתי להקה. הכרתי בכיכר החתולות בירושלים בחור בשם דוד איכלביץ', ומאז אנחנו צמד. הוא מנגן לי פסנתר באלבום ומופיע איתי בכל ההופעות. בהתחלה הקמנו להקת רוק–מטאל כבד. מאוד שונה מהסגנון שלי היום, אבל התכנים היו מאז ומעולם דתיים. הלהקה התפרקה כשכל החבר'ה התגייסו".
איך מתחילים לעבוד על אלבום?
"תמיד כתבתי. חלק מהשירים נכתבו כבר בשנות הנעורים, חלק אחר לפני שהתחלתי להקליט. אחרי החתונה החלטתי ללכת על כל הקופה והשקעתי את כל הכסף שקיבלנו, משהו כמו 100 אלף שקל, בהפקת האלבום. חוץ מזה גם לקחתי הלוואות".
וואו, זה המון כסף בשביל זוג צעיר שרק עכשיו התחתן. אשתך זרמה עם זה?
"כן, ייאמר לזכותה. מזל שהולך לי טוב, היינו יכולים גם להפסיד הכול".
איך עושים את זה?
"במקרה שלי היה לי חשוב לקיים הופעות עם 'פתיחת קופות' — באברם בר בירושלים או במועדון הגולה בפתח תקווה. זה מה שנתן לי אורך נשימה. צברתי קהל וקיבלתי כלים וביטחון. בהתחלה הייתי על הפנים. לאט לאט ההופעות האלו בנו אותי".
ובסופו של דבר ההימור השתלם?
"כן", הוא מחייך. "כיסינו, ועכשיו אנחנו חוגגים את קבלת אלבום הזהב".
קשה להגדיר בדיוק את סגנון המוזיקה של ריבו. יש שמשווים אותו ליונתן רזאל או לעידן רייכל, אחרים אומרים שהוא דומה מאוד לעידן חביב. הוא מעדיף כצפוי שלא ישוו אותו לאף אחד אחר וייתנו לו לסלול לבדו את הדרך.
למרות שריבו נעדר השכלה מוזיקלית פורמלית, בחלק מהשירים ניתן למצוא עיבודים מורכבים, עלייה של טונים ומודולציות לצד סלסולים עדינים. כל השירים מתכתבים עם המקורות — פסוק מפה ומשפט משם שחוברו להם יחדיו. "קיבלתי על עצמי שכל השירים יהיו כאלה", הוא מסביר. "זה נדיר בעיניי שהצלחתי, כי אני לא עומד בכל דבר שאני מציב לעצמי".
כמו מה?
"אני למשל אומר 'נעשה דיאטה', אבל וואלה, לא תמיד הולך לי".
מי קונה היום דיסקים?
"קונים. בהתחלה הרוב הגיעו מהציבור הדתי–לאומי. לאחר מכן קיבלנו פנייה מחברת NMC שהתעניינו והתחילו להפיץ את הדיסק. ככלל, אמן דתי שעובד נכון יכול להגיע לקהלים רבים ושונים. הציבור הדתי יילך איתו, ואם הוא מספיק טוב אז גם הציבור החילוני".
למה זה קורה לדעתך?
"בתור התחלה, כי לזמר הדתי יש יותר תחנות רדיו שבהן יכולים להשמיע אותו. רשת מורשת בקול ישראל, קול ברמה, רדיו קול חי ורדיו גלי ישראל, לצד הרשתות הכלליות. אצל החילונים מספר המקומות מוגבל מאוד. 'תוכו רצוף אהבה' יצא לפני כשנה והגיע רק עכשיו לגלגלצ. בדרך הוא צבר השמעות וקהל בתוך הציבור הדתי".
מי מהזמרים הישראלים כיום מוצא חן בעיניך?
"אני לא מבין גדול, אבל מי שפתח לי את המוח היה עמיר בניון. העניין שלי בכתיבה התחיל ללא ספק ממנו. אני אוהב גם את דודו טסה ואת הכתיבה של מאיר אריאל. אני לא בקי גדול ואין לי ארסנל גדול של השפעות".
בניון מוציא לאחרונה שיר או סטטוס מזמר כמעט כל יום. מה דעתך על כך?
"בוא לא נדבר על זה. לשירים החדשים אני בכלל לא מקשיב. מבחינתי הוא גיבור מהתקופה שאני זוכר אותו. אני לא מקשיב בכלל לשירים שלו מחמש השנים האחרונות. אני סולח לו, אבל לא מקשיב".
ריבו מקפיד שלא לתפוס צד ולא להתחבר ספציפית למגזר כזה או אחר. לראשו הוא חובש אמנם כיפה שחורה, אך לא מקטיפה כמו שתראו אצל המיינסטרים החרדי. מדובר בכיפת בד שחורה ובוהקת. "זה קטע קצת צרפתי–חוצניקי", הוא מנסה להסביר. "זה כמו הכיפה של החב"דניקים אבל בלי הכיתוב על המשיח. אני מרגיש נוח עם זה. דתיים–לאומיים פחות מכירים כיפות כאלה. בציבור החרדי זה נפוץ. אין לי עיקרון אידאולוגי".
לא תצליח להתחמק משאלת ההגדרה העצמית הזאת. לאיזה בית ספר תשלח את הילדים שלך?
"אוי, זו שאלה קשה. הם עוד קטנים, אבל אנחנו כבר חושבים על זה. תראה, אני לומד במקום שהוא לכאורה חרדי, במדרשת זיו בשכונת שערי חסד בירושלים. מתעסקים שם עם סטודנטים שרוצים להתקרב ליהדות. אני לומד שם עם אהרון רזאל, ודווקא בגלל שמדובר בישיבה של קירוב, בלי סטיגמות, זה גורם לי להרגיש טוב. אני ממש לא מתחבר להגדרות, ולא נכנס לשום תבנית של הגדרות. בסופו של דבר אני רק אני.
"לקח לי זמן, אבל היום אני מרגיש בנוח עם מי שאני ומה שאני. אני לא חייב דין וחשבון לאף אחד. מהמקום שבו גדלתי ושמשם הגיעו הוריי לישראל, לא היינו חייבים לבחור צד. בחו"ל רואים את הדברים אחרת. אמנם התחנכתי במוסדות חרדיים, אבל הקהל שלי ברובו הוא דתי–לאומי, ואני חייב לציין אותו לשבח".
איזה מובן?
"שואלים אותי איך אתה כזמר מתמודד עם כל הקטע הזה של הערצה. התשובה שלי פשוטה: אני חושב שבציבור הדתי–לאומי, יותר מאשר בציבור החרדי, יש מקום של דיסטנס, מקום נורא מכבד.
"פעם יונתן רזאל צחק איתי על זה. הוא אמר לי: 'כשאתה מגיע להופעה, איך אתה מבדיל בין חרדים לדתיים–לאומיים? מתחיל שיר ראשון, אתה מקבל פתק שכתוב בו 'יש מצב לחזור איתך טרמפ לירושלים?' - זה יהיה מישהו מהציבור הדתי–לאומי. החרדי ניגש אליך, דופק לך צ'פחה, ואומר 'מה העניינים ישי, מה קורה?' לא אכפת לו בכלל אם אתה מנגן או באמצע משהו אחר'. יש בזה משהו נכון. אנחנו באמת על הקרקע, אנחנו לא כוכבים". לדברי ריבו, כ–90 אחוז מהופעותיו מיועדות לציבור הדתי–לאומי.
מה השאיפות שלך לעתיד?
"אין לי את השאיפות האלה של הופעה בקיסריה. יותר מעניין אותי להישאר על הבמות גם בעוד עשרים שנה. סתם 'לפתוח קופות' זה דבר שכמעט לא קורה בציבור הדתי–לאומי. זה עלול להיות אמנם פחות משתלם כלכלית, אבל אמנים לא מבינים שאלה הפנים שלך ושבאים לשמוע את המוזיקה שלך. זה נחמד להיות חלק מטקס באיזו אולפנה, אבל פה זה האירוע שלך ואתה מכתיב את הדברים".
חשבת להשתתף בתוכנית ריאליטי?
"הציעו לי מכל התוכניות, אבל אני לא בנוי לזה. הגיעו אליי דרך הפייסבוק. הלכתי לאודישן ל'דה ווייס', עברתי שני אודישנים מאחורי הקלעים, אבל החלטתי שאני לא הולך על זה. זו האופציה האחרונה מבחינתי. אני מאוד אוהב להיות בשליטה. שם אתה לא שולט ולא מחליט".
איך אשתך מסתדרת עם כל ההופעות, יש לכם שני ילדים קטנים בבית.
"זה לא קל אבל אני לא זמר חתונות. יש תקופות של הופעות, ויש תקופות בלי הופעות".
טוב, כזמר דתי יש לך את שלושת השבועות ואת ספירת העומר.
"זה נכון, אבל היי, בספירת העומר לא יהיה לי הרבה זמן, כי אני מקווה לעבוד על הדיסק הבא".
אנחנו מדברים רגע לפני שריבו עולה לבמה בזאפה והוא מבקש לסיים את הריאיון כדי להספיק להתכונן נפשית ופיזית להופעה הקרובה. מאחורי הקלעים הוא יושב עם חברים, אחד מהם הוא יוצא הריאליטי עידן עמדי שהגיע כדי לתמוך. שאר חברי הלהקה משחקים סנוקר ולוגמים בירות.
את כל השירים באלבום הוא כתב והלחין בעצמו, חוץ מהשיר האחרון "יגדל", שמילותיו לקוחות מהפיוט המפורסם. במהלך ההופעה הוא מספר לקהל שהגיש את השיר לתחרות פיוטים. "הייתי בטוח שהשיר יהיה לפחות בשלישייה הראשונה", הוא צוחק. "בסופו של דבר אפילו לא נכנסתי לתחרות. למרות זאת החלטתי לשים אותו באלבום כי אני אוהב אותו. במושב של חמותי וחמי בדרום שמים את השיר הזה ברמקול לפני שבת, במקום צפירה, אז כנראה שהוא בכל זאת איכשהו בסדר".
מקור ראשון במבצע היכרות. הרשמו לקבלת הצעה אטרקטיבית » היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg
נא להמתין לטעינת התגובות
