
חרדי: המאבקים בפוניבז' מביכים ומבישים
"המחלוקת לגיטימית, האנשים לגיטימיים, הדרך לא. זו לא דרכה של תורה. והתורה תובעת קוד אתי, מוסרי וערכי, גבוה יותר. מכולנו – ובפרט מאלו שלומדים אותה" / דעה
עוד כותרות ב-nrg:
- האם אפשר לגדל גראס בשנת שמיטה?
- ברי סחרוף הלחין שיר של הרב פרומן. האזינו
- כל התכנים הכי מעניינים - בעמוד הפייסבוק שלנו
רגעים שבהם היכל בית המדרש המשמש למחלוקות של בית הלל ובית שמאי או אביי ורבא, הופך לזירת מחלוקות מסוג אחר. המחלוקת לגיטימית, האנשים לגיטימיים, הדרך לא. זו לא דרכה של תורה. והתורה תובעת קוד אתי, מוסרי וערכי, גבוה יותר. מכולנו – ובפרט מאלו שלומדים אותה.

כן, הבושה היא למרות העובדה שגם בעת המהומות יכולת לראות בבתי המדרש השונים של הקמפוס הענק מאות תלמידים שהמשיכו ללמוד כאילו כלום לא קרה.
כן, הכלימה הזאת היא למרות העובדה שחצי מתלמידי הישיבה לא יודעים בכלל על מה שמתרחש כמה קומות למטה. הם שקועים בלימוד.
כן, המבוכה הזאת היא למרות שכפי שסיפר לי אתמול הורה לאחד התלמידים: "כן, אני ממשיך לשלוח את הבן שלי לשם, כי אני יודע שאין שם אגרופנים או סכינים, ואני יודע ששם לומדים ומצמיחים מוחות ושקדנים. לו הייתי חושב שיש שם אגרופנים וסכינים לא הייתי מעז לתת לו להתקרב לשם".
כן, יש שם גם תלמידים שלא מצייתים לרבותיהם. יש גם בחורים כאלו, הפועלים על דעת עצמם ובניגוד לדעתה של תורה. ועדיין קיימת בושה. גם אם לא זורקים אבנים אלא לֵבּנים (קופסאות לֵבּן). האם נוכל לומר "ידנו לא שפכו את הלבן הזה?" הציבור החרדי כולו, על פלגיו, מתקומם, מוקיע, ובעיקר נבוך ומתבייש. גם את המעידה הזאת צריך לראות בעיני המיקרוסקופ של דעת-התורה. ולא זו דרכה.
בקמפוס הענק, צריך לומר, חיים בחיכוך מתמיד שני פלגים. כיום מתנהלות באותו מתחם שתי ישיבות נפרדות עם הנהלה שונה, תקציב נפרד ותלמידים אחרים. אם תרדו למטה, להיכל "אוהל קדושים" תראו שם כ-800 אברכים בשטח של פחות מדונם, כמטר רבוע לאדם. בשטח הזה תכניסו בבקשה כסא, שולחן, ספריה, מעבר, מרחב וכולי. כל סנטימטר מנוצל. זהו מצע טבעי ליצירת מריבות וסכסוכים גם בתוך מרקם אנושי אחיד.
ולמרות כל הצפיפות הזאת (ולך תנסה למצוא שם מקום פנוי בין 9 בבוקר ל-9 בערב) וההתחככות התמידית וההדוקה הזאת בין הפלגים אין שם כל פיצוץ חברתי, בוודאי שלא אלימות. כך הדברים
וגם אם אלו מעטים, וגם אם אלו צעירים, וגם אם זה מינורי, זה מביש. בלתי מתקבל על הדעת שאנשים שהתחנכו בישיבות נוהגים כך. אחד מראשי הישיבה המיתולוגיים, הרב שמואל רוזובסקי ששיעוריו נלמדים עד היום בבתי המדרש, ישב פעם בסמוך לדלת הכניסה לישיבה. בחור שיצא משם במהירות טרק אחריו את הדלת. הרב התקומם: "כיצד לבחור שטורק כך דלת תהיה את הרגישות לקלוט סברא עדינה בגמרא?"
זו רמת העדינות הנדרשת מתלמידי חכמים. גם כלפי דלת דוממת. בוודאי כלפי אדם שחי ומרגיש. ולכן הציבור החרדי כולו עומד נבוך ונכלם אל מול אותם פוחזים. מחלוקות יש, הן לגיטימיות, אבל כאשר נרגמים מהן מעשים מעין אלו זהו ליקוי מאורות. אכן, יש להט יצרים ומעורבות רגשית גבוהה מאוד בוויכוח הזה. ובמה אנו היהודים מתמחים אם לא בליצור מחלוקות ולתחזק אותן?
המייסד האגדי של הישיבה, הרב יוסף שלמה כהנמן מפוניבז', שח פעם לתלמידו כי "שני דברים נותרו לנו מחורבן הבית השני: הכותל המערבי, ושנאת חינם". מי היה מאמין שאפילו האימפריה הכבירה שהוא הקים כאן תסבול ממש מאותה הבעיה.
מקור ראשון במבצע היכרות. הרשמו לקבלת הצעה אטרקטיבית » היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg