במה שונה השואה מרצח העם שבוצע בעמלקים?
היהדות עצמה מטיפה לרצח עם, שגם בוצע לפחות פעם אחת בהיסטוריה בעם העמלקי. מה אנו רוצים מהגרמנים? מדוע אנו מציינים את השואה כאירוע נורא כל כך? מדוע האסון הפרטי שלנו שונה ממה שאנו חוללנו לעמלקים?
שואת יהודי אירופה מזעזעת אותנו עד היום. המחשבה על ההשמדה, ההשפלה והרדיפה של הגרמנים מעוררת בכולנו חלחלה מוצדקת. אלא שדווקא על הרקע הזה חשוב לשאול כמה שאלות עקרוניות בנוגע לתחום האיום הזה של השמדת עמים. שהרי, איך נגיד את זה בעדינות, כל הדתות המונותאיסטיות (במעשי הרצח של האימפריות הפגאניות לא נעסוק כרגע, אבל גם הם קיימים גם קיימים) מטיפות להשמדה סיטונית של עמים וקבוצות רחבות הרבה יותר מכך.עוד כותרות ב-nrg:
- חדש: שדכנים להומואים ולסביות רפורמים
- הצעירים החרדים מחפשים אלטרנטיבה תורנית
- כל התכנים הכי מעניינים - בעמוד הפייסבוק שלנו
הנצרות הטיפה וגם ביצעה כ-2000 שנה רצח עם ביהודים, בעובדי האלילים האירופיים, במאמיני הכת הקתרית ובמוסלמים. האסלאם מטיף לרצח יהודים ולרצח כל מי שלא מקבל את דת האמת אלא אם כן חלים לגביו כמה תנאים מיוחדים. אבל למה להרחיק, היהדות עצמה מטיפה לרצח עם, שגם בוצע לפחות פעם אחת בהיסטוריה.
הכוונה לרצח העם העמלקי: הצו האלוהי היה להשמיד לא רק את כל העם אלא גם את כל הרכוש של בני העם הזה. אגב גם ההוראה להשמיד את שבעת עממי כנען לא הייתה צמחונית במיוחד, וגם הקביעה שבעתיד כל מי שלא יקבל את מלכות המשיח ייפגע.
יש כמובן שיקפצו ויטענו שמדובר במעשה שקרה בעבר הרחוק. אלא שעיון מוסרי אין לו גבולות היסטוריים, ויש לו רלוונטיות לכל סוג של מעשים בכל זמן. בנוסף לכך, עצם מצוות מחיית שם עמלק קיימת גם בימינו, ומחייבת כל יהודי דתי באשר הוא שם. כלומר, מדובר במצווה מתוך קורפוס המצוות היהודי, והיא נוכחת ובעלת משמעות כמו המצווה לעשות חסד עם עני וחלש.
כאן יש שמחלנים את הדת וטוענים כי ציווים כאלו יצאו החוצה מתוך האמונה הדתית ואינם מהווים יותר חלק מהיהדות, כפי שהצו עין תחת עין רוכך והפך למושג ערטילאי שממומש בתשלום כספי. אלא שביחס למחיית עמלק מדובר במצווה שלא רוככה והיא נתבעת כפשוטה עד היום מכל יהודי ומצוינת לקראת פורים בפרשת זכור.
אם כן, עולה השאלה: מה אנו רוצים מהגרמנים? מדוע אנו מציינים את השואה כאירוע נורא כל כך? מדוע האסון הפרטי שלנו שונה ממה שאנו חוללנו לעמלקים או מה שחוללו הנוצרים והמוסלמים ומחולל דאעש כיום? אני כבר לא מדבר על רצח העם בקמבודיה, מעשי הג'נוסייד באפריקה, שואת הארמנים ומעשי הטבח ההדדיים בהודו בין הינדים למוסלמים.
כמובן, אפשר לומר שאנו מצרים על מה שקרה לנו כי דם אחינו ואחיותינו קרוב אלינו יותר מדמם של אחרים. מדובר בטענה אמיתית וממשית, אלא שאין לה תוקף מוסרי שיכול לתבוע יחס דומה משאר העולם. אם כן, למה אנו מציינים את יום השואה? למה אנו דורשים מהעולם להכיר דווקא בפעולה הגרמנית כמשהו יוצא דופן, כזה שחורג מסתם עוד מעשה רצח?
נדמה שלשאלה הזו אין תשובה קלה כיוון שמבחינה רבה כל אמונה בעלת בסיס מוחלט כוללת בתוכה גם קוטב של רוע מוחלט להתמודד עימו. אולם פטור בלא כלום אי אפשר. לכן נצטט טענות שנטענו בעבר לא פעם לפיהן הבסיס לתשובה ולכעס על הגרמנים הוא המעשים שקדמו לעצם מעשה הרצח.
כלומר, בניגוד לפעולות ההרג המקובלות בעולם, הגרמנים שאפו לבצע דה-הומניזציה של העם היהודי. לא היה מדובר כאן בהשמדה פיזית על רקע של מחלוקת רעיונית, דתית ולאומית רגילה, אלא על השמדה של עצם צלם האנוש. לשם כך פעל מפעל שלם שתכליתו האחרונה הייתה המוות, אבל לפני כן תכליתו הייתה חילול עצם מהות האדם.
הנורא בפעולה הגרמנית היה הדרך, הרבה יותר מעצם הרצח. ההתעללות והמחיקה הפסיכולוגית והפיזית של צלם האנוש ביטאו רוע אחר. לא היה מדובר כאן בתפיסת היהודי כאויב פשוט, יריב שיש לחסלו. זו הייתה האדרת הרשע לשמו. אדולף היטלר יצר אנטי תרבות שמטרתה לא היהודי אלא כלל ערכי העולם.
היטלר רצה עולם של טורפים ללא חמלה וללא מתן מקום לחולשה. החייתיות הזו, היציאה מהמסגרת האנושית אל עולם אחר, היא מה שנורא בהשקפה הנאצית. זאת כי מדובר בעצם השמדת האדם כפי שאנו תופסים אותו, שאמנם יש בו צללים ולא רק אורות, והוא עדיין בנו של א-לוהים.
מקור ראשון במבצע היכרות. הרשמו לקבלת הצעה אטרקטיבית » היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם