מאבקים בין רבנים? תאוות פרסום פתטית

הכפייתיות הזו בריצה לספר לחברה מעוררת את המחשבה שהרבנים ואנשי הרוח הפכו את כיכר השוק למקום ההתמודדות שלהם וזנחו את בית המדרש לטובת זירת הגלדיאטורים של עולם התקשורת השקרי

תגיות: רבנים,

כמעט כל שבוע בשנים האחרונות אני עד למאבקים רוחניים בתוך הציונות הדתית בין ארגונים רבניים שונים. לעיתים הלחימה היא ממש בין ישיבות שונות ולעיתים הלחימה היא ברבנות הראשית או בעולם החרדי. בדרך כלל מדובר במחלוקות עומק בנושאים שבהם לרוב הציבור אין יכולת הכרעה או קביעה מה נכון ומה מוטעה.

עוד כותרות ב-nrg:
- הדתיים מדברים על "זה": כנס ציבורי על מין
- אסמלם לריסקין: ברוך הבא למועדון נרדפי הדיקטטורה החרדית
- כל התכנים הכי מעניינים - בעמוד הפייסבוק שלנו

לדוגמה, שאלת ההחמרות או ההקלות בגיור היא שאלה הלכתית רוחנית שלרובנו אין יכולת להתחיל בכלל לעסוק בה. באותה צורה גם בשאלות הקשורות להפקעת קידושין, דיני עגינות, כשרות וגם צניעות לרובנו אין יכולת לברר את הסוגיה עד סופה ממקורותיה הראשוניים ועד ההלכה למעשה.

''במילא עולה השאלה מדוע ארגוני רבנים שונים מערבים את הציבור בהחלטות שלהם''. כיפה צילום: פלאש 90

אז נכון, כולנו למדנו בישיבות הסדר, מכינות קדם צבאיות, פקולטות ליהדות וישיבות גבוהות. הלימוד הזה למרות החשיבות שיש בו לא מוריד או מעלה את ההבנה שלנו בתחומים המורכבים האלו שבהם ההלכה אינה רק שורה בשולחן ערוך אלא היא חלק ממכלול חיים שלם בעל הקשרים והשלכות לאומיות.

במילא עולה השאלה מדוע כל פעם מחדש ארגוני רבנים שונים מערבים את הציבור בהחלטות שלהם. הכפייתיות הזו בריצה לספר לחברה מעוררת את המחשבה שהרבנים ואנשי הרוח הפכו את כיכר השוק למקום ההתמודדות שלהם וזנחו את בית המדרש לטובת זירת הגלדיאטורים של עולם התקשורת השקרי.

התמיהה הזו גדלה ככל שהנושא בו משתפים את הציבור הוא בעל השלכות חריפות וקשות יותר. לדוגמה, מה יש לרובנו להגיד בשאלות יוחסין וממזרות? האם התמונה כולה לנגד עינינו? האם אנו באמת יודעים מתי חל דין ממזר ומתי לא וכיצד לסייע במציאות כזו? למרות זאת לא פעם גורמים שונים, מתוך הציונות הדתית, סוחבים את השאלה הכואבת הזו אל הפרהסיה. כך הדבר בדיני גירושים וגיור.

תורה כפופה לאופנה?

צורת הפעילות הזו מלמדת על בעיית יסוד בעולמם הפנימי של הרבנים שגוררים את כולנו אל המחלוקת שלהם. החשיבה כי הציבור הוא זה שיקבע מהווה מהלך מסוכן של הכפפת העולם הרוחני לרוחות אופנה זמניות שמשתנות בקצב מסחרר.

גדולי ישראל תמיד נמדדו על פי היכולת שלהם לעמוד כנגד עמדות הציבור והיו מוכנים לשלם מחיר יקר כדי שלא לוותר על האמת הפנימית והרוחנית שלהם. לכן הפנייה הזו אל הציבור והרצון להתנחמד ולקבל סיוע מהדיוטות הוא בעייתי ועלול לייצר בפועל עולם רוחני חדש שבו ההמון קובע את הסטנדרטים ולא התורה.

נכון, ראוי ורצוי לקרב את עם ישראל כולו אל התורה. אבל הדרך לעשות זאת כלל אינה עוברת דרך הקלות והליכה לקראת פשרות אלא דווקא בהצגת סטנדרט רוחני עליון של התנהגות. רב שיהיה מלאך אלוה-ים יזכה להערצה רבה גם אם יחבוט בציבור בשוטים ובעקרבים. לעומת זאת רב מרוקן מתוכן לעולם יזכה לבוז גם אם יסביר פנים לכל עובר ושב.

אמת זו מחייבת את אנשי הרוח בתוכנו לחזור אל בית המדרש ולחיות מתוכו. במילים אחרות תפסיקו לנסות לקרב אותנו דרך התקשורת, אתם רק מרחיקים אותנו ומבזים את התורה שבשמה אתם מדברים.