גד אלבז: מכשילים אותי כי אני הבן של בני מש"ס
גם עם אלבום חדש שרובו באנגלית, סיבוב הופעות בינלאומי וקליפים מושקעים, הזמר גד אלבז מרגיש החמצה. "אין לי ספק שאם הייתי מחליף את השם, הכול היה נראה אחרת"
עוד לפני שאני מספיק להשחיל שאלה, הזמר גד אלבז - בנו של הזמר בני אלבז, זמר החצר של ש"ס בשנות התשעים - כבר מתחיל לנהל את הריאיון: "אני אחסוך לך את השאלה 'איך זה לחיות בצל של אביך'". אם לומר את האמת, לא התכוונתי שזו תהיה שאלתי הראשונה.
עוד כותרות ב-nrg:
- משבר השבת בעיתונות החרדית: התקשורת אשמה
- הדוסים לא המציאו את ז'אנר המוזיקה היהודית
- כל התכנים הכי מעניינים - בעמוד הפייסבוק שלנו
אבל אלבז בשלו. "יש מי שחושבים שלהיות 'הבן של' זה משהו שלילי, אבל אני ממנף את זה למקומות שלי, ולא מתייחס למה שהסביבה חושבת. הצל הזה שימש בשבילי חממה מפני העולם, ראיתי איך רוקסטאר מתנהל, מה מותר ומה אסור. יוצא מזה שמהטעויות או מהניצחונות של אבא שלי למדתי המון. היה לי מורה טוב גם אם הוא לימד אותי רק חלק מהדרך, וגם אם הייתי רק צופה מהצד. האישיות שלי מאוד חזקה ברוך השם בכוחות עצמי".
מה אסור לרוקסטאר לעשות?
"תאוות ממון יכולה להוביל אותך למקומות לא רצויים, וכשהשאיפה להתפרסם גוברת על השליחות עצמה - זה יכול להביא אותך למקומות נמוכים גשמית ורוחנית. אני בסך הכול כלי, וזה אומר שאני עובר כל מיני דברים בחיים. צריך להבין שאלה כאפות של השם יתברך, הדיבור שלו אליך. אם אתה לוקח את זה למקומות הנכונים ונבנה מהנפילות, תגיע למטרה שלך. בלי מטרה אתה סתם רוקסטאר שהולך ובא, כוכב עולה או נופל. בגלל שאני 'הבן של' הכול מאוד מתוכנן אצלי, הכול מסודר, אבל מאידך גיסא אני גם יודע להעז בדברים מסוימים".
את אלבז אני פוגש בבית קפה ירושלמי, מלווה ב"פמליה" שלו - מנהלו האישי זה 12 שנה שלומי כהן ואחיו שביקש להצטרף. אלבז עצמו אכן נראה כמו כוכב: לבושו מחויט - חולצה מכופתרת לבנה עם צווארון, קצות השרוולים בצבעים שונים, שיער משוח בג'ל ושעון מעצבים ענק ויוקרתי. הוא פותח את השיחה במשפט "עברתי הרבה מאוד ריאיונות בחיים שלי" - והוא אכן מספק את הסחורה.
אלבז (34), נשוי למורן ואב לבנימין, שיר ונויה. "מורן אחראית להצלחה שלי, בלעדיה זה לא היה קורה", הוא מצהיר. "אלה לא סיסמאות כמו שכולם אומרים, במקרה שלנו זה מעשי: היא כתבה איתי כל האלבומים הראשונים. היא נתנה אישור לכך שאני אהיה שליח. אני לא בבית הרבה, לא אבא לתפארת מדינת ישראל, אבל אני עושה דברים שמחפים על זה".
כבר כשהיה בן ארבע החל גד אלבז להופיע עם אביו. אז עוד היו משפחה לא דתית. כשהיה בן תשע המשפחה חזרה בתשובה, והוא הופיע עם אביו בלהיט "לא קשה לחזור בתשובה". בשנת 1999 פצח בקריירת סולו, באלבום של גרסאות כיסוי יהודיות לשירים לועזיים. בשנת 2003 הוציא את האלבום "משמעויות" ובו שר לראשונה דואט עם זמר ההיפ הופ הישראלי אלון דה לוקו בשיר "הלילה זה הזמן". לשיר הופק גם קליפ ששודר בערוץ המוזיקה הישראלי. כמה שנים לאחר מכן הופיע השיר "אור", שוב בשיתוף פעולה עם דה לוקו, וכבש את כל המצעדים. בין השאר הוא שיתף פעולה גם עם האמנים עובדיה חממה, שלומי שבת, סאבלימינל ושלמה גרוניך.
במשך השנים קיבל הרבה ביקורת מצד אנשים בתעשייה ומחוצה לה. "אמרו לי: 'מה אתם עושים קיסריות?', או: 'למה אתם משקיעים בחו"ל? מי יתייחס אליכם?', ו'אתה בכלל ש"סניק, הבן של אלבז, למה שישמעו אותך בדתי־לאומי?'. עד היום יש לנו מלחמות כאלה", הוא אומר בבטן מלאה, "אבל אני לא מתייחס לאש. אני בוחר להשקיע בקהל בעולם שכבר אוהב אותי ומתרחב עם השנים".
איזו אש?
"נתחיל מהאש הראשונה: אני הזמר הראשון שעשה מוזיקה יהודית מודרנית עם קליפים וכל המסביב. לפני עשר שנים לא היה ראפ. אני הראשון שהכניס ראפ, וגם דואטים עם חילונים, שאז הסתכלו על העניין בעין מוזרה. אנשים שוכחים את זה שכל האש הופנתה אליי. אחר כך פתאום כולם עשו את זה. המוזיקה שלי הוחבאה מתחת למזרונים, היו רבנים שאמרו לא ללכת להופעות שלי, פשקווילים בכל ירושלים. זה בעבר. אני לא חווה את זה היום. אני החלוץ". לגבי הזהות המגזרית שלו הוא אומר: "היום אני לא מוגדר חרדי, אלא דתי מודרני".
לאילו מוסדות אתה שולח את הילדים שלך?
"הילדים שלי לומדים בבית ספר חרדי־ספרדי פרטי, אבל בשנה הבאה הגדול שלי בן ה־12 עובר לבית ספר ממלכתי־דתי. אני רוצה שירכוש מקצוע, שיהיה לו ידע נרחב, שידע אנגלית כמו שצריך, שיהיה איש העולם הגדול ועם יראת שמיים. ככה אני חי את חיי ורוצה שילדיי יחיו".
האנגלית המדוברת של אלבז מצוינת, וכשהוא מדבר אין לו מבטא כמעט. כשהוא שר לא תרגישו שהוא בכלל ישראלי. בכיתובים בחשבון האינסטגרם שלו, לעומת זאת, ניכר שהאנגלית אינה שפת אמו. "חייתי בארה"ב למשך תקופה בגיל 6 ושם ספגתי אנגלית. היא כמובן השתפרה פלאים בשנים האחרונות", הוא מסביר.
אלבז עצמו למד בבית ספר חילוני בצעירותו. לאחר מכן עבר לחינוך הממלכתי־דתי ואז לישיבה חרדית־ספרדית. "אני הכלאה של כל מה שקורה פה היום", הוא אומר. "לזה השם הכין אותי כל השנים. אני עדיין חושב שההורים שלי עשו טעויות רבות, אבל מעז יצא מתוק".
אתה לא ממש מתחבר למגזרים או להגדרות.
"זה לא מעניין אותי, אני יהודי. אני חושב שהדור שלנו לא רוצה תיוג, הכיפות כל כך השתנו עם הזמן. מנסים לקטלג אותי ולא יודעים איך לאכול את זה. אני לא במקום של הפוליטיקה. יש כאלה שלא רוצים לעקוב אחריי, בגלל אג'נדה מסוימת שאני לא יודע מהי. או שבעצם אני יודע ומעדיף לא להגיד. בשורה התחתונה, אני כבר לא נלחם. הקהל שלי הוא המנוע שלי".
התחושות הן לא רק של אלבז. גורמים בתעשיית המוזיקה היהודית מספרים שהוא עבר תקופות לא פשוטות, ושגורמים רבים ובהם גם רשויות מקומיות החליטו לבטל את הופעותיו בגלל הקשר לכאורה לתנועת ש"ס. "היו פעמים שאמרתי לעצמי: עזוב, אהיה זמר חתונות, נוותר על מופעים ודיסקים ונחזור אחורה", הוא מודה. "אבל מגוון הקהלים שאני רואה בהופעות שלי, דתיים וחילוניים, הרחיק אותי מהמחשבה הזאת. אפילו נחשפתי לעולם של נוצרים אוונגליסטים, זה התרחב כל כך עד שאני מבין שזה מה שהשם רוצה ממני".
כשאני שואל כמה אלבומים כבר הוציא, הוא מתקשה לזכור. "תשאל את ויקיפדיה", הוא אומר בקריצה. בדקתי: כעשרה, חלקם של הופעות חיות. השיא נרשם כמובן כשפתח קופות בקיסריה. במהלך השיחה אלבז חוזר ומספר שמשום מה הוא מוכר היטב בקהילות היהודיות ובעולם המוזיקה מחוץ לישראל, ודווקא בישראל הוא מתקשה לפרוץ אל המיינסטרים.
אז למה בעצם בישראל לא מכירים אותך?
"לא אמרתי שלא מכירים אותי. זה לא לגמרי נכון. אני אפלח לך את זה: בעולם הדתי אני מוכר, במיוחד בעולם הספרדי־דתי ובעולם החוזרים בתשובה. אצל חילונים, אם תשאל ברחוב את הדור של היום, חמישים אחוז יגידו שמכירים אותי, מתוכם עשרים אחוז או עשרה אחוזים שומעים, שמעו או נתקלו במוזיקה שלי. לעומתם, יש חמישים אחוז שבשבילם אני רק 'הבן של'. במגזר הדתי־לאומי אני מוכר, אבל עדיין לא הושרשתי שם כי אני...",
הוא מהסס, מתעכב לרגע, "אני מקוטלג כבן של בני אלבז, ש"ס. אני אתן לך סקופ חזק וצהוב: הרבה מהאנשים בברנז'ה הדתית־לאומית ניסו לעשות הכול כדי שלא אכנס לשם, אפילו שכל מי שיקשיב למוזיקה של האלבום האחרון, 'מילים של רוח', יראה שזה הארד קור דתי־לאומי. בלי פרקי תהלים, עם מילים ברמה הכי גבוהה, של מיטב הכותבים".
אלבז משוכנע שזה עניין אישי. זמרים אחרים שייעץ להם, לדבריו, דווקא הצליחו לחדור לעולם המוזיקה הדתי־לאומי: "את ישי ריבו אני חשפתי לעולם. לקחתי אותו כפרויקט תחת טיפוחי, הכנסתי אותו עם כל הקשרים שלי וברוך השם הוא נכנס. זה מדהים, מה שעשיתי בשבילו ולא הצלחתי בשביל עצמי. אם הייתי קורא לעצמי בשם אחר זה היה קורה מזמן".
שלומי, מנהלו האישי, מוסיף: "אמרתי לגד: נוציא שיר לרדיו ונקרא לך בשם אחר, מאה אחוז שהוא יעבור את הפלייליסט של גלגלצ. אם התקשורת בעולם מקבלת אותו כ'וואו', והמפיקים הכי גדולים בעולם רואים הופעות שלו וכולם רוצים להיות חלק מאיתנו - לא ברור למה בישראל זה לא קורה".
אלבז: "נכנסנו לפלייליסט לילה באחד התקליטים שלי עם שיר מדהים. היחצ"ן שלי עופר מנחם התאבד כדי שזה יקרה. איים ברמות קשות. יש לנו דברים כתובים, מיילים קשים מגורמים משמעותיים בתעשייה שכותבים במפורש: 'זה להיט מטורף, אבל הוא עם כיפה ולא מתאים לסטייל של התחנה, לכן לא נוכל לשדר'. יומיים לאחר מכן חנן בן ארי עובר פלייליסט.
"לא פשוט לשבור מגזרים, אבל פה בישראל הכי קשה לעשות את זה. הראיה לכך שאני מצליח היא שלהופעה שלי מגיעים מכל קצוות הקשת של העולם היהודי והלא יהודי. דרום־אמריקנים לא יהודים טסים כדי להשתתף בהופעות שלי. אני לא בא לפאר את עצמי, אלא מנסה להבהיר נקודה".
שיר אחר שיר שאלבז מוציא בשנים האחרונות עובר בקלות את רף מיליון הצפיות ביוטיוב, מה שלחלוטין לא מובן מאליו לאמן שפועל בז'אנר המוזיקה היהודית. חשבון האינסטגרם שלו, בעל עשרות אלפי עוקבים, מגלה שכמעט בכל שבוע הוא מופיע במדינה אחרת. אז נכון שרוב הזמן הוא מופיע בקהילות יהודיות ולא באיצטדיוני ענק מול הקהל הכללי (אף שמדי פעם גם זה קורה), אבל נראה שמשהו שם עובד. "לפני שנתיים אמרנו 'סטופ'. זהו זה. אני לא מבזבז כסף ואנרגיות בארץ, אני משקיע בחו"ל", הוא מסביר.
השאיפה שלך היא להגיע לגלגלצ?
"השאיפה היא שמה שקורה איתי שם יוצף כאן. התקשורת שם מפרגנת, אז אני מקווה שזה יחזור בבומרנג לישראל. באלבום שאני עובד עליו, 'לחיים', שמונים אחוז מהשירים באנגלית, והשאר בספרדית וברוסית. זה אלבום הארד קור אנגלית, כדי לפתוח את עצמי לכל הקהילות היהודיות. זו קפיצה נועזת ומודרנית לעומת מה שעשיתי עד היום".
האלבום "לחיים" צפוי לצאת בשבועות הקרובים. יש בו כמה שירי פופ מוצלחים, ולעתים לא הייתם מנחשים שמדובר בשיר יהודי או באמן ישראלי. שיר הנושא מקפיץ וקליט, ואין ספק שיתפוס בקהילות היהודיות, בוודאי בקרב הקהל הצעיר. מצד שני, יש בו גם בלדות שבהן אלבז מפגין את היכולות הווקאליות המרשימות שלו. אין עוררין על כך שיש לו קול גדול, ממש כמו לאביו. אולי אף יותר.
בחודשים האחרונים אלבז ואנשיו עובדים גם על קליפים לחומרים החדשים. בקליפ לשיר "השם מלך", שהפיץ השנה יחד עם הראפר היהודי האפרו־אמריקני נסים בלאק, הם נראים רוקדים על גורדי שחקים בניו־יורק ועל גגות מוניות צהובות, וברקע להקת רקדנים מקצועית. "בניו־יורק הוא הכוכב היהודי הגדול היחיד", אומר שלומי, "כשהוא הולך במנהטן קופצים עליו מכל כיוון".
בקליפ אחר, שצולם בקייב שבאוקראינה, שוחזרה העיירה היהודית אנטבקה (העיירה שבה חי טוביה החולב מ"כנר על הגג") משנת 1860. "חצי שנה בנינו את הסט", מספר שלומי, "היו לנו מאה שחקנים ניצבים, ובסך הכול מאתיים אנשי צוות".
בסבב ההופעות הקרוב, אלבז ולהקתו צפויים להופיע בפנמה, במקסיקו, בניו־יורק, בריו דה־ז'ניירו, בסאו־פאולו, במיאמי, בבואנוס־איירס, בשיקגו, בלוס־אנג'לס ובלונדון. "העם היהודי זקוק לחלופות תרבותיות, ואם לא יהיו לו אפשרויות כשרות הוא ילך ויתמוטט", אומר אלבז. "אני החלוץ של זה, מתאבד על זה, מגייס אנשים, מרים מופעים בכוחות עצמי, עושים 'טורים' (סבבי הופעות) שלא נעשו. לא כי הזמינו אותי, אלא כי יזמנו 'טור' מאפס".
בשנה האחרונה מירי רגב הפכה לנושאת האג'נדה של קידום המוזיקה המזרחית, והפנתה תקציבים לפריפריה ולמגזרים שלא נהנו ממימון עד כה. מה דעתך עליה?
"מה שהיא עשתה מבורך, מדהים. לכל אמני המוזיקה הים־תיכונית עושים קשיים, וברוך השם מצליחים. צריך איזון בסגנון המוזיקלי. זה חוק בינלאומי בעיניי, ולא קשור לפוליטיקה. בעבר העולם המערבי לא סבל את המוזיקה השחורה, והיום היא שולטת. אי אפשר להילחם בזה.
"כשהאלבום הבא שלי בעברית יצא, בעוד כחצי שנה, אני אשתמש בכל כלי הנשק האפשריים: יחסי ציבור, כתבות, כל מה שעשיתי בחו"ל. בסוף לא יוכלו להתעלם מכל מה שקורה איתי. זה יהיה לא מוסרי מצדי להתעלם".
אולי זה לא עניין אישי, ופשוט קשה לציבור לעכל זמר שגם רוקד, גם מזרחי וגם חרדי.
"הקהל כבר מעכל, וזה רק הולך וגדל. האינסטגרם והפייסבוק שלי מצליחים מאוד, חילונים אומרים לי ברחוב: 'וואו, המוזיקה שלך מחזקת אותי'. אבל מי שצריך להשתנות זה התקשורת, זו לא איזו תורה מסיני: קצת טלוויזיה, קצת שישמיעו אותי ברדיו, ואני זמר מן המניין, כי המוזיקה שלי מתאימה לכולם היום".
איזו מוזיקה אתה אוהב לשמוע?
"אין לי זמן להקשיב למוזיקה, גם לא של עצמי, רק כדי להשתפר. אני מקשיב לרדיו רק כשאני לא נוהג והנהג רוצה לשמוע, אחרת זה הזמן שלי לחשוב. אני לא צורך, אני יוצר".
אבל בטח יש זמר שאתה מתחבר אליו יותר.
"בטח: ג'יפסי קינגס, בייביפייס, סטיבי וונדר. בתקופה שלהקות הבנים היו חזקות אהבתי גם אותן. כשאני מתגעגע לקב"ה אני מקשיב לאברהם פריד. אין לי חוקים. אני אוהב כל מה שיפה. יותר סול, פופ, אר'אנ'בי, על זה גדלתי. מצד שני, אבות אבותיי חיו במרוקו ואני מחובר לשורשים האלה, אוהב מוזיקה ערבית. מחובר, אבל לא מקשיב לזה. יש למרוקו נגיעות בכל דבר שאני עושה, אבל בקטע עדין, לא סטייל יניב בן־משיח או עומר אדם".
במהלך השיחה זורק אלבז כמה פעמים הערות על תוכניות גדולות וסודיות שהוא עובד עליהן. כשאני מקשה ומנסה להבין מה החבר'ה זוממים, לבסוף הוא חושף שהוא מתכנן להקים חברת תקליטים ולייצג אמנים יהודים בשוק הבינלאומי. "היום אין מטרייה אחת שמאגדת את כולם, אין חברת בוקינג רצינית, אין סוכנות אמנים יהודית", הוא מסביר. "אנחנו הולכים לעשות מהפך ולהיות הראשונים שמקימים חברת תקליטים יהודית בסדר גודל עולמי".
אלבז מדגים את הרעיון באמצעות חנן בן־ארי, שכבש לאחרונה את הפלייליסט הישראלי: "יבוא חנן בן־ארי וירצה להיות בינלאומי - זו עבודה. צריך לתרגם אותו, לדאוג למבנה נכון מוזיקלית, תדמית. זה ייקח שנתיים, אבל אני מאמין שהוא יצליח. יש לי פגישה איתו על הנושא".
לפני כעשור פורסם שאלבז מנהל משא ומתן מתקדם עם חברת התקליטים העולמית סוני להפקת אלבום בינלאומי באנגלית. בריאיון במקור ראשון ב־2006 נכתב: "הרעיון שמתגבש הוא לשווק את אלבז כמעין ריקי מרטין ליהודים". בין השורות אפשר להבין שאלבז נמצא כיום במשא ומתן עם חברה אחרת, וימים יגידו אם הדבר יבשיל. "בעזרת השם יש מגעים. הכי גדול שיש. מכוונים גבוה והגבוה יגיע", הוא אומר.
מה הייתה פסגת הקריירה מבחינתך?
"לשיר את ההמנון האמריקני במשחק הכי מרכזי של ליגת ההוקי האמריקנית באולם הברקליס סנטר בברוקלין מול עשרים ומשהו אלף צופים, הופעה בטיימס סקוור מול שמונת אלפים איש דרך חב"ד ובפארק של אולפני יוניברסל. הופעתי גם לפני כמה שנים בקאן. את קיסריה כבר שכחתי. הייתי הראשון שהופיע בקיסריה ב־2008, מי שיאמר לך אחרת טועה".
אבל אף הופעה לא סיפקה את אלבז כמו תחרות הכישרונות "הקול הבא" שערך רדיו קול חי בבנייני האומה לפני כשנה. "אתה הולך לצחוק, אבל השיא היה כשבחרו בי לשפוט שם. בקהל כולם חרדים, אשכנזים, בשחור־לבן בחליפות וכובעים. ואני אמרתי להשם: מה שקורה פה לא אמיתי. אלבז, ספרדי מש"ס, שעושה מוזיקה לפרענקים - הפך להיות שופט בכיר. כשקראו בשמי לעלות לבמה, והתשואות ששמעתי בקהל היו כאילו נכנס עכשיו ג'סטין ביבר להבדיל, לא האמנתי שזה קורה. זה היה בשבילי הישג גדול יותר משישימו אותי שנה שלמה בגלגלצ, כי שברתי את כל המוסכמות".
לקראת סוף הריאיון אלבז מודה שהוא חושש: "נכוויתי כל כך קשה בראיונות קודמים. אני כל חיי שוחר שלום, מנסה לבטל את המגזרים. זו מטרת הכתבה מבחינתי. ניסיתי להופיע בבמות גדולות של המגזר הדתי־לאומי ושמו לי רגליים. המוזיקה הזאת מתאימה לכולם. אני לא פוליטי, אין לי שום קשר לפוליטיקה. אני יהודי שמנסה בסך הכול להכניס לדור החדש מוזיקה אלטרנטיבית כאפשרות הכשרה והמחוברת ביותר.
"אני שליח של הרבי מלובביץ', זה מה שאני. אני חב"דניק פשוט, אף פעם לא אמרתי את זה. חב"דניק גאה. למדתי בחב"ד ארבע שנים, כל חיי אני מתפלל שם. אני יודע להתפלל נוסח ספרדי פשוט כי התחתנתי עם אישה מרוקאית שחייבה אותי להתפלל קרוב לבית אצל ספרדים".
כשאלבז מדבר על כך שהוא נכווה בראיונות בעבר, הוא כנראה מתכוון לריאיון עמו שפורסם בעיתון הארץ בשנת 2005 תחת הכותרת "אלביס אלבז", ובו נכתב בין השאר שהוא "אליל לאלפי נערות חרדיות שמגיעות בהופעות שלו להיסטריה חסרת תקדים. לא כולם מברכים על זה, למשל הרב יהודה דרעי, אח של אריה דרעי, שטוען שאלבז מעביר את בנות ישראל על דעתן". הכתבה כולה עסקה בהערצה חסרת הגבולות של צעירות דתיות־חרדיות לאלבז, ובמתקפה של רבנים חרדיים על הופעותיו.
מעריצות - זו בעיה?
שלומי: "אנחנו לא קוראים להן מעריצות, אלא מעריכות. זה שונה. יש מעריצים, אי אפשר להגיד שלא. יש הערצה מטורפת, אבל ברגע שהוא מביא ומגיש להן משהו חינוכי עם מסר, זה שווה את זה".
אלבז: "אנחנו לא מוכרים את עולם השקר, אנחנו מוכרים מסרים על הטוהר. גם אם יעריצו אותי גויים, זה לא בקנה מידה של משהו שמיימי, אלא אור לגויים, שבא להגיד שישראל היא מקור רוחני להשפיע על עולם המוזיקה באחדות".
לפני כמה שנים השתתף אביו של אלבז, בני, בתוכנית הריאליטי "היכל התהילה" בערוץ 24, מעין אח גדול מוזיקלי לזמרי עבר שמבקשים לחזור לתודעת הקהל. האב זכה והצליח, ולו לזמן קצר, להחיות את הקריירה
המפוארת מפעם. גם הבן גד לא שולל את האפשרות להשתתף בריאליטי. "הציעו לי ומציעים לי בלי סוף. אני רוצה כל הזמן אבל אשתי והוא" - הוא מצביע על שלומי - "עוצרים אותי. אני בנאדם עצבני כמו אש במוזיקה וגם בחיים. הייתי מעדיף לא לחשוף את הצד הזה שלי בריש גלי. זה השיקול כל הזמן. אם אשתי הייתה בעניין, גם המנהל שלי לא היה עוצר אותי".
איזו תוכנית מעניינת אותך?
"המרוץ למיליון זה הפאשן שלי. זה הכי כשר. רציתי ללכת עם אשתי, כמעט עשינו את זה. גם סאבלימינל הציע לי ללכת איתו למרוץ למיליון. אשתי תשתתף בריאליטי, בקרוב יהיו הרבה הפתעות עם אשתי. היא הולכת לפתוח את אתר המכירות הדתי הצנוע הגדול ביותר שהיה אי פעם בעולם היהודי. מכירות אונליין של בגדים צנועים".
אתה לא שר עם נשים.
"גם אם יש נשים בקליפים שאנחנו מפיקים זה רק כי הן חלק מהסיפור, יש להן משמעות".
אבל הן לא ישירו?
"מה פתאום. נעשה רק מה שכשר מבחינת היהדות. יותר מזה, הציעו לי לפתוח את אחת ההופעות של ביונסה בתפילת 'עושה שלום במרומיו'. פנה אליי מפיק בינלאומי וסירבתי, רק בגלל ההווה אמינא של מה שיגידו. סירבנו כדי שלא יהיה חס ושלום חילול השם".
שמע, זה פספוס, בכל זאת ביונסה.
שלומי: "קיבלנו בעבר הצעה מחברת התקליטים סוני. חמישה מיליון דולר מקדמה רק כדי להיכנס לפרויקט לכמה שנים, ופעם בשנה־שנתיים עם יציאת אלבום עוד סכום מטורף של כמה מיליונים. כל זה נפל. הם קיבלו את כל האיסורים הדתיים - אבל מה שהפיל את החוזה זה שיהיו נשים בקליפ, סיפורי אהבה. אמרנו: זה לא שלנו".
אלבז: "אצליח בצורה אחרת, אהיה אור לגויים, 'הוויס אוף ישראל' - מה שהיה אמור לקרות אז, יקרה היום".
ואז הוא דורש ממני: "תענה אמן".
אמן.
הכתבה פורסמה במגזין מוצש
מקור ראשון במבצע היכרות. הרשמו לקבלת הצעה אטרקטיבית » היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg
אקו"ם