לא כמו פעם: גם אני מקיימת מצוות "על אוטומט"
עם השנים, כשהחיים נהיים מורכבים יותר ויש עומס בלתי נדלה על כל המערכות, נזנחות, בין השאר, גם הכוונות והרצונות לדיוק במצוות והן נכנסות לתיקייה גדולה ומנופחת תחת הכותרת "עיגול פינות"
לפעמים נדמה מבחוץ שחזרה בתשובה זה סוף פסוק. זהו. נגמרו החיים. הלך הבנאדם. נמחק לו השכל, הרצון, הבחירה. מעכשיו הכול זה "ביי דה בוק".עוד כותרות ב-nrg יהדות:
- קהילה מעורבת חדשה: בית כנסת לצד בריכה בשבת
- רב בציונות הדתית: רבני הר המור מגנים על עבריין מין
- האפליה העדתית: "מוסדות לא יונחו ע"י הרשויות"
פעם קרובת משפחה לקחה אותי הצידה והעירה לי בשקט: "את לא חייבת תמיד לקבל אותי במאור פנים ובקול גדול. את יכולה פשוט לנהוג כפי שאת מרגישה באותו הרגע", היא סיימה בנימה פסיכולוגית מכילה, ואני לא הבנתי מה היא רוצה מחיי. "אני שמחה לראות אותך, לכן אני מחייכת ומאירה", הוספתי בגמגום קל. "חשבתי שאת רק רוצה למלא אחר ההוראות של הדברים שאת מצווה להם", היא ניצלה את המבוכה שלי כדי לאשש את חשדותיה.
''הפחד מלחיות על אוטומט ולקיים את המצוות על הדרך הוא ממשי''
צילום: פלאש 90
"את יודעת מה?" שיחקתי את המשחק שלה, "זה נכון שלפעמים לא בא לי לחייך ולקבל כל אחד בסבר פנים יפות, ובאמת אני מכריחה את עצמי כי כך צוויתי, אבל כמו שאומרים: עם האוכל בא התיאבון. ברגע שאני מעלה את הבעת השמחה על פניי, היא משפיעה אוטומטית על הנפש שלי, אני נהיית באמת שמחה, וכל הסביבה שלי מרוויחה מכך". הבטתי בעיניה וראיתי את הסדקים נפערים בחומת האנטי-דת.
זו לא הייתה השיחה האחרונה שלנו סביב הנושא, ובכל פעם מחדש מצאתי את עצמי מסבירה לה שמאחורי הציוויים יש חוכמה עתיקה, שאותה אנחנו מבקשים לדעת ולפעמים גם להבין. מאחורי ה"נעשה" יש גם "נשמע", וברגע שאתה מונח בכוונה של הדברים המעשה בוודאי מושפע מכך.
בתחילת התשובה יש נטייה לתת משקל רב לכל הדיוק בכוונות הלב ובעומק הנלווה לכל ציווי ומעשה. כל ברכה על המזון מקבלת את תשומת הלב המרבית, כל מילה נהגית בבירור ובכוונה, והקדוש ברוך הוא זוכה לפרגון אמיתי. אבל, עם השנים, כשהחיים נהיים מורכבים יותר ויותר ויש עומס בלתי נדלה על כל המערכות, נזנחות, בין השאר, גם הכוונות והרצונות לדיוק במצוות והן נכנסות לתיקייה אחת גדולה ומנופחת תחת הכותרת "עיגול פינות".
לטורים הקודמים של שרון:
- לפחד מהשבת: המצווה שהכי קשה לשמור
- לגדל את ילדיי רחוק מהעולם החילוני, או לצידו?
- לעשות מוזיקה יהודית: לצנזר, להאמין ולא לסבול
וכך אותה ברכת מזון שנאמרה בהתחלה לאט ובהיגוי ברור של כל הברה והברה נאמרת כעת במלמול חרישי ושקט, בבליעת המילים ותוך כדי הרמת התינוק, או ניסיון לסמן לילד רק עם נפנוף פרוע של הזרועות שיסגור את הדלת בבהילות. אז כן, זה נכון, תפסתם אותנו. הרבה פעמים אנחנו מחפפים, שמים את ידית ההילוכים על דרייב ומכוונים את המוח למינימום - רק לשים גז או ברקס כשצריך.
אבל הרצון להיות מחוברים לא עובר. הוא רק מכוסה לפעמים בכל מיני רשימות של מטלות שדוחקות אותו לפינה. הרצון נשאר תמיד בעינו, ממש כמו בתחילת התשובה ואף יותר. הפחד מלחיות על אוטומט ולקיים את המצוות על הדרך הוא ממשי, הוא זה שבסופו של דבר מנער אותנו מדי פעם מהתנומה שנפלנו אליה, וגורם לנו לתפוס איזה ספר של תורה ועצה של רבנו נחמן מברסלב ולחבר את הכוונה למעשה.
דרך הלימוד אנחנו מזכירים לעצמנו את מה שחשוב באמת. אנחנו זוכים לבחור שוב, כמו בהתחלה, מחדשים ומרעננים את כל מה שהפך להרגל, ומתחברים לעיקר שממנו אפשר לינוק את הכוח, לצאת מהאוטומט בחזרה אל המרכז, אל הלב. וכשאנחנו מתחברים אז כל הסביבה שלנו מושפעת.
חודש אלול זה זמן טוב לצאת מהאוטומט. האוויר מלא בכוונות והמבט מופנה פנימה. אפשר כבר לעצום את העיניים, להרים את הידיים ולנסות לתפוס כמה שרק נוכל.
מקור ראשון במבצע היכרות. הרשמו לקבלת הצעה אטרקטיבית » היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg
אקו"ם