ראשי » יהדות » תרבות

המחזמר של אנדרדוס: הומור גבוה לילדים קטנים

הצגות ילדים לחנוכה הם סיוט ידוע להורים, אבל שליח nrg הלך להצגת הילדים של רביעיית "אנדרדוס" – ואפילו נהנה מזה. שלא לדבר על הילדים שהצטרפו

יש לא מעט סיבות לעובדה שחנוכה הפך לחג של הצגות הילדים. הקור והגשם בחוץ, בשילוב השקיעה המוקדמת והעובדה שלהורים יש עבודה, מאלצים למצוא פתרונות יצירתיים בתוך מרחבים סגורים. הבעיה היא שהצגות ילדים זה סיוט להורים, ועל אחת כמה וכמה להורה הדתי.
 
קודם כל עצם ההימצאות בחלל עם כל כך הרבה ילדים שחלקם צורחים, בוכים או סתם דופקים לך בגב כי הם לא מסוגלים לשבת חמש דקות בשקט, זו כבר נקודת פתיחה לא מבטיחה. וזה כמובן בהנחה שהילדים הפרטיים שלך מתנהגים למופת. נקודת הסבל השנייה מגיעה מכיוון הבמה, כשאתה נאלץ לצפות במופעי טמטום מוחלטים שמנוונים לילדים שלך את המוח, ומאיימים להוריד גם את רמת האינטליגנציה האישית שלך.

להורה הדתי יש התלבטות נוספת והיא החשיפה של הילדים לתכנים שאם לומר בלשון המעטה, לא ממש מבטאים את רוח החג, או בכלל את רוח היהדות, וזה עוד במקרה הטוב. ועדיין תוכלו לראות לא מעט משפחות דתיות שמגיעות לאותם מופעים. לכן לא מפתיע שכמו כל תופעה שמגיעה למגזר באיחור, גם הז'אנר של הצגות חנוכה לילדים בשנים האחרונות הולך וגדל, תוך התאמה לרוח המגזר.
  
מי שהצטרפו השנה למעגל המציגים הם לא אחרים מרביעיית אנדרדוס - יאיר יעקובי, מתן צור, אשר בן-אבו ונדב נווה. הארבעה מעלים את המופע "חלומות במגירה" שהם כתבו בעצמם בבימויו של אורי אומנותי, כוריאוגרפיה של קלוד דדיה, ומוזיקה של חגי דוידוף.

ההשקעה שנעשתה במופע מורגשת. החל מרמת התפאורה שהוכנה להצגה, ושלל התלבושות שנתפרו במיוחד לאירוע, ודרך הלחנים, השירים, וכמובן הטקסטים. זו אמנם לא הצגה בליווי תזמורת וארבעים רקדנים, אבל אפשר להרגיש בהחלט שארבעת חברי אנדרדוס עשו עבודה רצינית.

לדברי חברי ההרכב ההצגה מיועדת לילדים מגיל ארבע והלאה, ויש בזה לא מעט אמת. נציג שכבת הטרום-חובה בהחלט נהנה וצחק, גם אם ברור שחלק לא קטן מהבדיחות וחידודי הלשון עברו מעליו. ילדת כיתה א' הבינה יותר וגם דיווחה ש"היה ממש כיף", אולם לפחות אצלי החוויה המרכזית הייתה לראות את הבכור בכיתה ה' והחבר שלו פשוט מתגלגלים מצחוק כמעט בכל מערכה.
 
וזה בא לנו בול בזמן. "אבא, אני יכול לספר לך בדיחה?", זה אחד המשפטים שחוזר על עצמו לא אחת בבית שלנו לאחרונה. הבכור הגיע לשלב בו אחד התחביבים שלו זה לקרוא בדיחות ולספר אותן. למי? למי שאפשר. לחברים, לאחים הצעירים שלו, לסבא וסבתא, וכמובן לי ולאשתי. לכן לא מפתיע שלילד יש חיבה לא קטנה לסרטוני השירים של אנדרדוס, ובכלל לרביעייה המשעשעת.

אפשר לאהוב את אנדרדוס יותר או פחות, ורוב המגזר אוהב אותם יותר, אבל מה שברור הוא שההומור שלהם מתוחכם ולא נמוך. וזה עוד יתרון במופע שלהם, חשיפה של הילדים להומור קצת יותר איכותי, כזה שמאמץ קצת את המוח, דורש ממנו לשים לב לתחכום ואמירות דו-משמעיות. כך שגם אם מההצגה הזו הילדים לא יצאו עם איזה מסר עמוק לחיים, הם כן צברו התנסות בהומור קצת יותר משובח, ובוודאי לא נחשפו לעוד מופע שיטמטם להם את מוח. ויודעים מה? בחלק לא קטן מהפאנצ'ים אפילו אני צחקתי.


מקור ראשון במבצע היכרות. הרשמו לקבלת הצעה אטרקטיבית » היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg