בלי להתבייש או לגמגם: תנו לצאת מהארון הדתי
אני רוצה להסתובב בתל אביב ולא להרגיש כמו חייזרית, רוצה שיפסיקו להרים גבה כשאני נכנסת להיריון. רוצה להביע את דעותיי הפוליטיות בלי להתבייש ולהודות בתמיכתי בחייל האומלל אזריה. תנו גם לי לחיות
לפעמים נמאס להתנצל כל הזמן. נמאס להיות נחמדה, לנסות למצוא חן ולהיות תמיד בסדר עם כל העולם ואחותו, והכל על חשבוני כמובן. אני תמיד אנסה לעגל איזו פינה, להצניע, להשקיט רק בשביל לא לעורר אי נוחות אצל האחר.לא מדובר על שפיכת הבוץ שלי על כולם סתם כך והשארת שובל של נפגעים אחרי, ממש לא. אני בסך הכל רוצה להרגיש חופשיה ולהתנהג כאשה דתייה בלי צורך להתנצל בפני אף אחד. לא בפני משפחתי, הלקוחות שלי, החברים והחברות מהעבר, הקולגות לעשייה המוזיקלית וכל מי שלא "בא לו טוב" הקטע הדתי הזה.
אני רוצה להסתובב בתל-אביב, עיר ילדותי ונעוריי, ולא להרגיש כמו חייזרית. רוצה לברך ברכת המזון ליד המשפחה שלי בקול רם ובכוונה, ולא להתפדח מהמבטים המזלזלים שלהם. אני רוצה לתת לילד שלי לעמוד בעגלה של הסופר בלי שכל העולם ואחותו יעירו לי ש"זה ממש מסוכן. הוא יכול ליפול!" וילחשו מאחורי גבי "הדתיים האלו. מרוב שיש להם ילדים הם לא מצליחים לשמור עליהם".
שרון רוטר
צילום: רחלי אנקרי
אני רוצה לנהוג ברכב שלי בלי שהחברות שלי יצחקו עלי שזה רכב של מתנחלים. אני רוצה שיפסיקו להרים גבה כל פעם שאני נכנסת להריון (צאו לי מהרחם, מה זה אתם מגדלים אותם?). אני רוצה להרגיש בנוח כשאני לא טועמת את האוכל שהכנת בבית (גם אם נדמה לך שזה סופר כשר כי את לא מכניסה בשר הביתה. ואל תתני לי להתחיל להסביר לך הלכות כשרות כי זה מסובך ואת לא באמת רוצה לשמוע).
אני רוצה להגיד מתי שבא לי, אפילו בכל מילה שנייה, את צמדי המילים "בעזרת השם, ברוך השם, ירחם השם והשם יעזור" בלי שתעקמו את האף או תגידו לי "רק שאלתי מה שלומך? את יכולה להגיד כמו כל בנאדם נורמלי – 'טוב, תודה'. מה קשור השם לזה?".
אני רוצה להביע את דעותיי הפוליטיות בלי להתבייש או לגמגם, להודות שאמונותיי כיום הפוכות לחלוטין מאלו שהיו פעם ומאלו שבהן מחזיקים הרבה מחברי ומבני משפחתי. אני רוצה להודות בקול רם בכך שהצבעתי במפלגה אליה הצבעתי בבחירות האחרונות ולא להתבייש בכך. לא רוצה להתבייש בחשיבות ובהערכה שיש לי למתנחלים, בתמיכתי בחייל האומלל אזריה, בזלזול שלי בהחלטת האו"ם או בהעדפה שלי לטראמפ לנשיאות. במילים אחרון – אני רוצה לצאת מהארון הדתי.
''רוצה להודות בתמיכתי בחייל האומלל אזריה''
צילום: גדעון מרקוביץ
כן, תאמינו או לא, גם לנו החוזרים בתשובה ה"מתנשאים" יש חששות רציניים מהתדמית החדשה שכביכול אימצנו. אז מה אם עשינו את הדרך ובחרנו להאמין בה' ולקיים כמה מצוות? הרי חזרה בתשובה זה דבר מאוד פרטי ואישי. זה לא שייך לכם ולא באמת משפיע על החיים שלכם. זו הבחירה שלי. אז למה אני מרגישה לפעמים שזה מאיים עליכם או מגעיל אתכם כל כך?
למה התדמית של התחברות לשורשים ולהיסטוריה קיבלה צד כל כך מכוער? אני לא אחראית למוסד הרבנות, לא לנפילות של רבנים גדולים ולא להתנהלות של החברה החרדית. אני בסך הכל רוצה להתקרב לעצמי ולמקור עליון ולנסות לקבל כלים כדי להיות קצת פחות מבולבלת, אולי.
''לא אחראית למוסד הרבנות, לא לנפילות של רבנים גדולים ולא להתנהלות של החברה החרדית''
צילום: הדס פרוש/פלאש 90
העובדה שאני דתיה לא הופכת אותי בהכרח לאדם יותר טוב מכל אלו שאינם כאלו. אני משתדלת, מנסה, אבל הרבה פעמים גם נכשלת ונופלת, על אף הכיסוי המכסה את ראשי. תאמינו או לא, אין לי שום כוונה להחזיר אף אחד בתשובה. לא שאני חושבת שזאת לא הדרך הטובה ביותר לחיים - אני כן, אבל קטונתי מלגרום לאדם לעשות דבר שהוא לא רוצה בו. בקושי את הילדים שלי אני מצליחה להפעיל, שירימו את הבגדים והתיקים שלהם מהרצפה. אז לגרום למישהו אחר לעשות כזה מהפך רציני בחייו? לא תודה. אפילו שידוכים אני מפחדת להציע.
אז בפעם הבאה שאתם נתקלים בחוזר בתשובה תנסו להבין שאנחנו, כמו כולם, מנסים לשרוד בתוהו של העולם הזה ובעצם רק רוצים שיהיה לנו טוב.
מקור ראשון במבצע היכרות. הרשמו לקבלת הצעה אטרקטיבית » היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg
אקו"ם