ראשי » יהדות » חדשות

סטודנט חופשי

מפגש עם סטודנטים ופרופסורים באוניברסיטת לוס אנג'לס בקליפורניה מגלה שה-BDS נחלש, אך כך גם הקשר עם ישראל ועם היהדות. תוכנית חדשה של ממשלת ישראל יחד עם ארגוני זהות יהודיים הפועלים בקמפוסים האמריקאיים, מבקשת לעשות שינוי במצב

היציאה מהטרמינל של שדה התעופה בלוס-אנג'לס שונה בתכלית מהכניסה אל מקבילו בניו-יורק. את מקומו של הקור העז שאופף בתקופה זו של השנה את התפוח הגדול החליפה שמש שקרנית היוצאת מפעם לפעם מבין העננים, את מקומן של המוניות הצהובות החליפה נקודת האיסוף למכוניות ה"אובר", האפליקציה שמאפשרת לכל אחד כמעט להסיע נוסעים במכוניתו ולקבל על כך כמה דולרים. את הרחובות גורדי השחקים האימתניים מחליפים, לפחות בחלק הזה של העיר, רחובות שטוחים ובתים נמוכי קומה.

ברוכים הבאים ללוס-אנג'לס או בקיצור אל-איי, מקומה של הקהילה היהודית השנייה בגודלה בעולם מחוץ לישראל, כמעט מיליון איש. הנתונים מדברים על כ-650 אלף יהודים ועוד כ-350 אלף ישראלים שמתגוררים באל-איי רבתי, אבל רבים מהם לא מחוברים, לא לישראל ולא ליהדות. "אנאפילייטד ג'וז" לפי המונח המקצועי, "שאינו שייך". אם בעבר הרחוק לכל יהודי היה בית כנסת שבו הוא מתפלל, ובית כנסת נוסף שבו כף רגלו לא תדרוך, היום יש כאלה שלא מכירים אפילו אחד. אם עד לא מזמן יהודים בגולה היו מגדירים את עצמם כאורתודוקסים, רפורמים, קונסרבטיבים, מודרן או אולטרה-אורתודוקס, רבים היום כבר מעדיפים את ההגדרה "ג'סט ג'ו", פשוט יהודי. ויש כאלה שגם את זה לא.
 
כשנכנסים למספרים מגלים שבשכבת הגיל הצעירה - בגילאי תיכון ואוניברסיטה - חוסר השיוך גדול אפילו יותר. אם ההורים היו חברים בקהילה, הרי שרבים מילדיהם מתנערים ממנה; אם בדור המבוגר ברבים מהזוגות הנשואים שני הצדדים יהודים, הרי שבדור הצעיר אחוז ההתבוללות ונישואי התערבות במגמת זינוק מדאיגה. בעצם, תלוי את מי שואלים. במפגש עם סטודנטים יהודים מארגון "הלל" בקמפוס אוניברסיטת קליפורניה לוס־אנג'לס - UCLA, השאלה הזו דווקא לא מטרידה אותם. "אני אעדיף כמובן שהיא תהיה יהודייה, אבל אם הבחירה תהיה בין אהבה ליהדות, נראה לי שאבחר באהבה", אומר מתן, בן להורים שירדו לפני כמה עשורים מישראל, ואחרים מחברי הפאנל מהנהנים בהבנה.

UCLA היא אחד מעשרת הקמפוסים של אוניברסיטת קליפורניה, מהאוניברסיטאות הציבוריות המובילות בארה"ב, והגדולה בחוף המערבי מבחינת מספר סטודנטים - יותר מ-35 אלף. "הלל" הוא ארגון הגג של הסטודנטים היהודים שפועל בכ-500 קמפוסים ב-18 מדינות שונות. יש לו נוכחות משמעותית בצפון אמריקה - באוניברסיטאות ובקולג'ים בארה"ב, ופעילות ערה ב-UCLA. לפי חנה טודזין, נשיאת "הלל" UCLA, יש יותר מ-3,000 סטודנטים יהודים ברחבי הקמפוס, אך מתוכם רק כ-1,300 נחשבים מעורבים המשתתפים בפעילות. יש להם בניין מרשים בן שלוש קומות מול הקמפוס הכולל חדרי הרצאות ומפגשים, סניף כשר של "קופי בין", שולחן ביליארד, פינת זולה וחדרי שירותים לנשים, לגברים ולחסרי מגדר. על הקירות תלויות תמונות יודאיקה, כרזות היסטוריות מלפני קום המדינה ואחריה, וציוני דרך בתולדות מדינת ישראל.

"זה בניין של יהודים, ה'אחווה' היהודית. 85 מאיתנו מתנדבים בצורה פעילה בהלל, בניסיון להגיע לעוד ועוד סטודנטים יהודים ולחבר אותם. לצערי, יש כאלה שלא ייכנסו לבניין הזה", מספרת חנה. "הרב של חב"ד קבע לנו מזוזה, והיו כאלה שהתנגדו כדי שלא יחשבו שאנחנו 'שונים'. ואני אומרת - למי שלא אכפת, ממילא אני אעשה מה שאני רוצה; אבל אם אתה מפחד ממזוזה - סימן שזה עדיין נוגע לך". ליד חנה ומתן יושבים גם אמיר, בראד ויעל. הם מספרים לנו מה זה אומר להיות יהודי בקמפוס. UCLA עלתה לכותרות לפני כשנה וחצי כשבישיבת מועצת אגודת הסטודנטים דנו בצירופה של רייצ'ל ביידה, סטודנטית יהודייה ופעילה ב"הלל", לוועדה המשפטית של המועצה. ביידה נשאלה אז: "בהתחשב בעובדה שאת יהודייה ופעילה בקהילה היהודית, איך את חושבת שתוכלי לשמור על אובייקטיביות?". השאלה עוררה סערה והמינוי לא אושר בשלב הראשון; רק לאחר התערבות היועץ המשפטי, שהצהיר שהשתייכות לארגונים יהודיים אינה יוצרת ניגוד אינטרסים, נערכה הצבעה חוזרת בעניין והושגה תמיכה בצירופה של ביידה. אבל השאלה נותרה באוויר ופתחה דיון לא פשוט.

בספטמבר דווח שנשיא אגודת הסטודנטים ב־UCLA, מילאן צ'טרגי, ממוצא הינדי, עזב את תפקידו על רקע הצקות של ארגוני ה-BDS. במכתב להנהלה כתב צ'טרגי כי "הקמפוס הוא סביבה לא בטוחה עבור סטודנטים יהודים ולא-יהודים שבוחרים שלא לתמוך ב־BDS, שלא לדבר על כאלה המבקשים לתמוך במדינת ישראל". חברי הפאנל שאיתם אנחנו משוחחים מסבירים שזה לא שחור ולבן. "היה אירוע של 'צדק למען פלסטין' והוא חשב שהאגודה לא צריכה לתת סיוע במימון או במתן חסות, ועל כך הוא הותקף", מספר אמיר. "אבל אני לא בטוח שבגלל זה הוא עזב. יכול להיות שהוא פשוט התעייף. ה-BDS בירידה ממה שהיה בעבר".

חנה נכנסה לתפקידה בראשות הלל UCLA לפני שנתיים. "ההתחלה הייתה קשה. היו הרבה אתגרים. ה-BDS היום הרבה פחות מורגש מבעבר, אבל הבעיה היא שהם הצליחו להכניס את נושא ה'כיבוש' לתודעה. מצד שני, אני כן יכולה ללבוש בקמפוס חולצה עם סמל של צה"ל".
 

אמיר הוא בן למשפחה יהודית מיוצאי איראן. קהילת היהודים יוצאי איראן באל.איי נחשבת לאחת הגדולות והעשירות בעולם. רבים מהם התבססו באזור, הקימו עסקים, והשתלבו בעשייה המקומית. הוא פעיל במחלקת קשרי חוץ של ה-IAJF - ארגון הפדרציות של יהודי ארה"ב יוצאי איראן. הוא גבוה, מרשים ובעל דיבור רהוט. מראהו, עם העור השחום והזקן השחור המלא, היה יכול ללהק אותו בקלות לתפקיד בהוליווד הסמוכה.

"בקולג' אנחנו כבר מבוגרים, ואז אנחנו בוחנים את הדרך שלנו. מה מתאים לנו ומה לא", הוא אומר. "הרבה מזה תלוי במשפחה שלנו. אם שמו אותנו ב'צינור' שכולל בית עם זהות יהודית ומוסדות חינוך יהודיים, הדברים האלה הופכים אותך למעורב".

לידו יושב בראד. "אני יודע שאני נראה כמו הטייפקאסט הקבוע של סטודנט יהודי טיפוסי, עם המשקפיים המרובעים והאף הארוך", הוא צוחק. "גדלתי במשפחה לאבא יהודי ולאמא נוצרייה, אבל הזהות היהודית שלי חזקה מאוד. אני פעיל מאוד בנושא היהודי, פעיל ב'הלל', זה חשוב לי וקרוב ללבי". אחת מחברות המשלחת שואלת בזהירות איך הוא מרגיש עם העובדה שעל פי ההלכה הוא לא יהודי. "זה כואב לי", הוא אומר. "אם בתקופת השואה הייתי מספיק יהודי כדי שירצחו אותי, אני מרגיש שאני מספיק יהודי כדי להיות מחובר לשורשים וליהדות שלי".

"קחו לדוגמה את הקונפליקט בין ישראל והרשות הפלסטינית. אנחנו עושים מאמצים רבים להתמודד עם זה. לא מזמן הוקרן בקמפוס סרט שטען שכמו שישראל כובשת את הפלסטינים ככה היא מצליחה לכבוש את המוחות של האמריקאים, לעשות להם שטיפת מוח ולרתום אותם לצדה. אבל אני יהודי, ואני מזדהה עם ישראל", הוא אומר.

יהודה פרל הוא צאצא של הרבי מקוצק, ואביו היה ממקימי בני-ברק. ב-UCLA כולם קוראים לו פרופ' ג'ודאה פרל, פילוסוף יהודי-אמריקאי, ופרופסור למדעי המחשב. אנחנו פוגשים אותו לצד פרופ' דיוויד מאיירס, פרופסור להיסטוריה של העם היהודי שחקר את חסידות סאטמר, וסבאה סומך, יהודייה מקהילת יוצאי איראן, פרופסור לדתות ותיאולוגיה. "יש מאות פרופסורים יהודים באוניברסיטת קליפורניה, אבל תשאלו כמה מהם מגיעים לאירוע שמארגנים 'הלל' ביום העצמאות. לרוב, רק אני מגיע לשם", אומר פרל. "אני מלמד בקמפוס הדרומי, שהוא בעיקר מדעים מדויקים. העמיתים שלי וחלק מהסטודנטים בקמפוס הצפוני, בפקולטות למדעי החברה והרוח, מתוודים שהם לא מרגישים בנוח ללכת במסדרונות כשיודעים שהם פרו-ישראליים. הם מקבלים תחושה של 'אתה זר', 'אתה לא חלק מאיתנו'. יש שם לחץ חברתי שמשדר שכדי להיות חלק מהמועדון אתה צריך להיות נגד ישראל".

סבאה סומך נולדה בטהרן וברחה עם משפחתה כשהייתה בת שנתיים לאחר המהפכה האסלאמית באיראן. היא למדה באוניברסיטת קליפורניה, בברקלי ובהרווארד, והיא מומחית ללימודי דתות ותיאולוגיה. היא גם חיברה ספר בשם: "מהשאה ללוס-אנג'לס - שלושה דורות של נשים יהודיות איראניות, בין דת לתרבות". סומך מחוברת לישראל אבל מודה שנכוותה עבר כשנתנה פומבי לדעותיה. "אני חושבת שהעבודה שלי כאן בטוחה, אבל יש חלק בתוכי שחושש ומבין שיש עולם קשוח שם בחוץ. אנשים אולי יודעים שאני פרו-ישראלית, ואם ישאלו אותי אגיד שאני ליברלית, אבל אני מעדיפה לשמור את הדעות שלי לגבי ישראל לעצמי. יצא לי בעבר ללמד באקדמיה במקומות אחרים, והשמעתי קול ברור בעד ישראל, כתבתי מאמרי תגובה למרצים שמתחו ביקורת חריפה על ישראל, ובסוף פוטרתי. אני דואגת לעתידי המקצועי", היא מספרת.

פרופ' מאיירס מקשיב לדברים. הוא איש שמאל בדעותיו, ובניגוד לפרופ' פרל שנחשב לפעיל בשדולה הפרו-ישראלית אייפאק, מאיירס תומך בג'יי-סטריט. "האם יש אחוז מסוים של קונפורמיסטיות אידיאולוגית בקמפוס הזה? יש. האם יש קונפורמיסטיות אידיאולוגית במרבית הקמפוסים ברחבי העולם? יש. האם זה מצער? אני חושב שכן. האם חוויתי דברים כמו אי נוחות ללכת במסדרונות? לא. נכון שיש רגעים שבהם הוויכוח בין ישראל לפלסטינים מקבל נתח גדול יותר ויוצר מתח ולפעמים זה לא נוח,  אבל האם התמיכה בפלסטינים היא מעין פרונט שמכסה על אנטישמיות? למיעוט קטן. אני חושב שלרובם לא. אנשי ה-BDS הם מיעוט. הם יכולים להגיד לי שיהדות זה דת ולא אומה, ואני לא אוהב שאומרים לי מה אני. אבל רוב האנשים חושבים שהפלסטינים מסכנים ומגיע להם מדינה, וזה מגיע דווקא מקום של התנגדות לאימפריאליזם האמריקאי. אני מעולם לא חוויתי דברים כמו שג'ודאה מתאר, ואני אמנם הרחק ממנו בשמאל, אבל מבחינת תומכי הפלסטינים אני נחשב לציוני".

פרל משיב: "אני לא מדבר על איום פיזי, אלא מהי האווירה. תמיד יסלחו לך אם אתה חובש כיפה - אם רק תגיד איזו מילת ביקורת על ישראל, זה יהיה ה'הכשר'. יש כאלה שעושים מעין הפרדה מלאכותית בין אנטישמים לאנטי-ישראלים. אבל אם אתה נגד ישראל, אתה מהר מאוד הופך לאנטישמי. כי אתה מזהה כמעט כל יהודי כתומך ישראל. כל יהודי חובש כיפה יכול להיות מוטרד על רקע האידיאולוגיה שלו. זה הולך ביחד. אנטישמיות ואנטי-ישראליות".

פרל מבין משהו על אנטישמיות. בתחילת 2002 נחטף בנו העיתונאי דניאל פרל ונרצח בידי מיליציית טרור ג'יהאדיסטית אסלאמית בפקיסטן. בסרטון הוצאתו להורג הציג פרל את עצמו: "שמי דניאל פרל, אני יהודי אמריקני מקליפורניה. אני בא ממשפחה ציונית. אבי יהודי, אמי יהודייה, אני יהודי. משפחתי נוהגת לפי דרכי היהדות".

בתום ההרצאה אנחנו שואלים את יהודה פרל על התחושות שלו כששמע את המשפט הזה. כמעט 15 שנה חלפו מאז, ודמעות עולות בעיניו. הוא מספר שעם כל הצער, הייתה לו קצת נחמה בכך שהמוות של בנו עורר הרבה "קידוש השם", והביא יהודים רבים בעולם להזדהות עם יהדותם. "קיבלנו מאז אלפי תגובות והודעות תמיכה וחיזוק, ועדיין מקבלים, וזה קצת מנחם", הוא אומר.

אז איך מגיעים ללבו של הסטודנט היהודי? זו עבודה לא קלה. בראש הארגונים הפועלים בקמפוסים עומד כאמור "הלל", ואיתו חב"ד ו"העולמי". בארה"ב ובישראל הפעילות נעשית ממש בתוך הקמפוסים, וכוללת עבודה עם המנהיגות המקומית כמו אגודות הסטודנטים והצוות החינוכי, שהופכים לחלק מהמארג האוניברסיטאי. במקומות אחרים, למשל באירופה ובאמריקה הלטינית, אי אפשר לפעול בתוך הקמפוס מפני שמדובר בגוף יהודי השייך לדת או לאום מסוים, ושם העבודה עם הסטודנטים נעשית בעיקר באמצעות הקהילות.

"האתגר הכי גדול הוא המאבק על זמנו הפנוי של הסטודנט, שהוא מוגבל במיוחד בחו"ל", מסביר אלון פרידמן, ראש המשרד הישראלי של "הלל" העולמי. "כמחנך יהודי אתה לא יכול לנסות לעניין אותו במשרד שלך. אתה חייב כמחנך ללכת אליו, לפגוש אותו בחצי הדרך, היכן שהוא נמצא, ולמשוך אותו אליך. אתה גם לא רוצה להגיע רק לאלה שממילא מעוניינים, אלא ליהודי שמודע ליהדותו אבל לא מקדיש לה זמן או תשומת לב. האתגר הוא לחבר אותו, להסביר לו שליהדות שלו יש תפקיד בעולם".

פרידמן, מנכ"ל "הלל" ישראל, פועל בקרב סטודנטים בישראל ורוצה ליצור ערבות הדדית ושיתוף פעולה בינם לבין עמיתיהם מעבר לים. "'כל ישראל ערבים זה בזה' ואני רוצה ליישם את המטאפורה הזו במציאות. חשוב לי שאם סטודנט בבן-גוריון שומע שסטודנט יהודי אמריקאי באוניברסיטת רטגרס עשה מצעד עם דגלים יהודיים ומצא בעקבות כך צלב קרס על הרכב שלו - זה יטלטל אותו כאן בישראל, ולהפך: כשסטודנט ישראלי נכנס כלוחם לעזה לשלושה שבועות, שהסטודנט האמריקאי יגיד 'קורה משהו לאח שלי'. גם כשחצי מהמשפחה לא גרה בבית, היא משפחה. חצי מהמשפחה שלי שם".
 

לפעילות הזו נכנס גם משרד התפוצות בתוכנית ייחודית. לפני כחצי שנה הכריז שר התפוצות נפתלי בנט על "פרויקט הקמפוסים" שיכלול פעילות במאות קמפוסים ברחבי העולם לחיזוק הזהות היהודית והקשר לישראל בקרב סטודנטים יהודיים. המיזם יפעל יחד עם "מוזאיק יונייטד", חברה לתועלת הציבור, שמהווה יוזמה משותפת של ממשלת ישראל והעם היהודי. מטרת היוזמה היא לפעול בפלטפורמות שונות לקהלי יעד מגוונים כגון בני נוער, מחנות קיץ ומה שמכונה "מועדון לקוחות דיגיטלי". במקביל, הכוונה היא לקיים רצף בין כלל הפרויקטים, להעצים את התכנים ולשלש את מספר המשתתפים. מבחינה כלכלית הרעיון הוא לעבוד בשיטת המאצ'ינג, שבה שליש מהתקציב יהיה ממשלתי ויגיע ממדינת ישראל, ושני שלישים אחרים מגויסים מארגונים יהודיים ומפילנתרופים. במיזם הזה לבדו צפויים להיות מושקעים כרבע מיליארד שקלים. אחרי שלמדו את השטח ונפגשו עם עשרות ארגונים ופעילים, הבינו במשרד התפוצות שהדרך הנכונה היא לא לבוא מבחוץ עם תקציבי-ענק, אלא לחזק את הכוחות הקיימים. התוכנית הזו תופעל יחד עם "הלל", "העולמי" וחב"ד - הארגונים יעבדו יחדיו לראשונה כדי להגדיל את הפריסה ואת שיתוף הפעולה והתכנון, תוך שיתוף הסטודנטים במפגשים בנושא ערכים יהודיים ופעילות למען ישראל. במסגרת הפרויקט הסטודנטים יהיו מחויבים להשתתף בפעילות הנוגעת לשבתות ולחגים יהודיים וישראליים. לתוכנית כמה מדרגות שבכל אחת מהן נחשפים הסטודנטים לתכנים עמוקים יותר הנוגעים להיסטוריה היהודית ולחיבור לישראל, ובמדרגה הגבוהה ביותר הסטודנטים ישתתפו באופן פעיל בארגונים ויעזרו בגיוס סטודנטים נוספים.

בסוף הפגישה ב-UCLA אני שואל את אמיר בצד, איך אנחנו בישראל יכולים לסייע. "קודם כל תאמינו בנו. זה הכי חשוב, שנוכל לקבל את התמיכה ואת האמון ואת הגב שלכם. ודבר שני", הוא עוצר לרגע ומחייך, "אל תפריעו. גם אם יש מי ששם את הכסף – תסמכו עלינו. אנחנו אלה שחיים כאן, ואנחנו באמת יודעים מה נכון לנו ואיך צריך להתנהל".

אל לוס-אנג'לס הגעתי יחד עם משלחת עיתונאים במסגרת מיזם משותף של משרד התפוצות וארגון "גשר". המטרה הייתה לצאת קצת מהקופסה ומהוויכוחים הפנימיים, ולראות מה קורה מעבר לים, בקרב יהדות התפוצות בכלל, וארה"ב בפרט. "הגענו למסקנה שצריך 'גשר' לא רק בין דתיים וחילונים אלא גם בין הישראלים ליהודי התפוצות", מספר לי אילן גאל-דור מנכ"ל "גשר", כשאנו צועדים יחדיו בבוורלי-הילס אחרי ארוחת ערב שבת אצל משפחות בקהילה. "מהניסיון שלנו, דווקא כאן אנחנו מוצאים את הגשר בינינו לבין עצמנו, כי פה מסתכלים על כולנו כעל 'ישראלים' ושמים אותנו בקבוצה אחת והמחיצות נופלות". אם תרצו, 'תסתכלו עליהם ותראו אותנו' - גרסת הוליווד.

בשבת בבוקר אנחנו מתפללים בבית הכנסת המודרן-אורתודוקס "בני דוד" על שדרות פיקו בלוס-אנג'לס. שורה לפניי יושב פרופ' דיוויד מאיירס מאוניברסיטת קליפורניה שאותו פגשנו שלושה ימים קודם לכן. כיפה סרוגה גדולה לראשו, טלית על כתפיו, והוא מעיין מדי פעם בספר "נתיבות שלום", שכתב הרב שלום נח ברזובסקי, אחד מאדמו"רי סלונים.  במפגש ההוא שאל אותו שי גל, כתב חדשות 2, מה הישראלים לא מבינים לגבי יהדות ארה"ב. הוא ענה בפסקנות - "יהדות". "כשסטודנטים מתל-אביב באים לכאן, ללמוד יהדות ב'סוף מערב' הם מעריכים מה זה להיות חלק מקהילה יהודית ומהי מחויבות דתית. זה פותח תחומי חשיבה, בעולם שבו לא מובן מאליו מה זה יהודי. המתח הקיים בין להיות מיעוט קטן מול רוב תרבותי יוצר צורך להגדרה ולהגנה, ואיך שהיהודים באופן מתמשך מגדירים את עצמם מסורתית גם בקרב המילניאלס, הדור הצעיר שנולד אחרי שנת 2000. בעולם הזה של זהויות - בין רפורמים, אורתודוקסים וקונסרבטיבים - דווקא כאן הם מגדירים את עצמם כיהודים. הם גם בוחרים, ולא נולדים לתוך זה כמו בישראל, שבה למשל ברור שאתה חייב ללכת לצבא.
"בית כנסת במובן הדתי מסמל בשבילם הרבה. בישראל יש חילוני או דתי, בארה"ב יש שטח מאוד רחב בין השניים. דברים משתנים ויש הרבה אפשרויות בחירה, וזה מה שישראלים לא מבינים לגבי אמריקה".

בסיום התפילה אני משתתף בפאנל, יחד עם הבלוגרית והעיתונאית הפוליטית טל שניידר, ועם השחקן אוהד קנולר – או בשבילכם "נתי מסרוגים". עם כל הכבוד לשאלות של זהות יהודית וקשר בין ישראל לתפוצות, יש גם מי שרואה את סרוגים ברשת "הולו", ומתעניין במתח שבין דתיים וחילוניים על הסט. בתום התפילה ניגש אלי פרופ' מאיירס. "אתה מ'מקור ראשון' אז אתה בטח מכיר את עורך מוסף 'שבת' אלחנן ניר, נכון? השירה שלו היא בין הטקסטים החשובים של העת הנוכחית. תמסור לו דרישת שלום חמה". חוק הדתיים השלובים טוען שבין שני דתיים יעבור תמיד דתי שלישי ששניהם מכירים. נראה שהכלל הזה תקף גם לשני יהודים, אחד מפתח-תקווה, שני מבוורלי-הילס, שמכירים יהודי שלישי, מקריית-מנחם בירושלים.

מקור ראשון במבצע היכרות. הרשמו לקבלת הצעה אטרקטיבית » היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg