 |
/images/archive/gallery/117/057.jpg באוהאוס בהרצל פינת אחד העם
(צילום: דובי זכאי)  |
|
|
|
|
| בתחילת יוני יכריז אונסקו על תל-אביב כעיר מורשת תרבות עולמית, השנייה בעולם שזכתה לכבוד. "העיר הלבנה", שיש בה כ-4,000 מבנים בסגנון בינלאומי, מתייפה לכבוד האירוע |
|
|
|
 | דפדף בסטייל |  | |
דובי זכאי
3/6/2004 12:24 |
|
|
|
|
|
|
|
"אני מכיר את תל-אביב עוד טרם היותה. . . ההתרשמות הראשונה שלי מתל-אביב היו גבעות החול אשר מול החלון הזה. גבעות חול עד לאין סוף. חול עמוק. אם אדם היה צועד בתוך החול, היה משאיר סימנים, שהולכים וקטנים ככל שהוא מתרחק יותר. ובינתיים היתה קמה רוח קלילה, מרימה את גרגרי החול הקטנטנים שמכסים את עקבותיו" (הצייר והסופר נחום גוטמן, שהיה אז ילד, מתוך הספר "חולמים בחולות". מאת: המשורר שמשון חלפי, שראיין במשך 30 שנה את תושבי תל-אביב הראשונים).
בוקר בשדרות רוטשילד בתל-אביב. הצללים הארוכים של רבי-הקומות נפרשים על פני השדרה. תבליט האבן לזכרם של בוני תל-אביב מואר באור השמש. עצי הדקל בשדרה מוסיפים אווירה אוריינטלית, ועצי הצאלון החלו לפרוח בפרחים אדומים זועקים.
על הספסלים במרכז השדרה, מול "בית דיזנגוף", מתקבצים בני-נוער, ממתינים להיכנס לבניין בו נחתמה מגילת העצמאות. בקצה השדרה, סמוך לרחוב הרצל, נמצא קיוסק כמו של פעם, שמחכה למישהו שיפעיל אותו וימכור בו גזוז.
ההיסטוריה
של תל-אביב נראית רגועה בתמונות של הצלם אברהם סוסקין. בצילומים הונצחו הרגעים ההיסטוריים של העיר: חבורת גברים ונשים בין גבעות חול שוממות, ההגרלה של המגרשים בשכונת אחוזת-בית ב-1909, והעיר שנולדת מתוך החולות. האנשים שהונצחו במצלמה של סוסקין יצרו את תל-אביב. הם היו חדורים ברצון להעניק לעצמם איכות חיים ולצאת מהשכונות הצפופות לרחובות מרווחים. אבל חיי העיר הכתיבו קצב אחר.
הרחובות המעטים והיפים של לב תל-אביב הפכו לכרך סואן שלא עוצר לרגע, ונע בקצב מטורף. יחד עם זה, בשנים האחרונות עוברת העיר תנופת שימור שחושפת את אתריה הארכיטקטוניים המרשימים.
|
|
 |
|
 |
|
|
 |
|
בית ברחוב קלישר בתל אביב. צילום: דובי זכאי
|
|
|
 |
|
 |
|
מגלים את העיר
|
|
|
 |
|
|
|
החודש ייערך בתל-אביב הטקס הרשמי של הכרזת העיר על-ידי אונסקו כעיר מורשת תרבות עולמית, השנייה בעולם.
תל-אביב מתוארת בספר יחזקאל, שם היא מוזכרת כיישוב בגבול בין הפרת לחידקל. השם הודבק לעיר על-ידי מנחם שיינקין ונחום סוקולוב, ממייסדיה. כינויה, "עיר לבנה", מתייחס למקבץ של מבנים בסגנון בינלאומי.
באירופה מכנים את הארכיטקטורה של העיר "סגנון תלאביב", סגנון שכל אדריכל הביא עימו לארץ, ונחשף להשפעות האזור והותאם לחיים בארץ המדברית.
לכבוד החגיגה יצאנו לרחובות העיר עם עומר סרגיי, מגלריית "זמן לאמנות". עומר הוא תושב חדש בתל-אביב, אבל מכיר כל אבן בבתיה. הוא אוהב ומעריץ את מייסדי העיר. המסלול מתחיל ליד התבליט במרכז שדרות רוטשילד עליו חקוק הפסוק: "עוד אבנך ונבנית בתולת ישראל" (ירמיהו ל"א ג'). תבליט האבן מתאר בחלקו התחתון את עבודת הבנייה הקשה בחולות. מעליו נראה המבנה של גימנסיה הרצליה, שתחם בזמנו את רחוב הרצל. המבנה נהרס ותחתיו הוקם "גורד השחקים" מגדל שלום. חלקו העליון של התבליט מתאר את תל-אביב ה"מודרנית".
המסלול ממשיך דרך שדרות רוטשילד לרחוב אחוזת-בית ולמגדל שלום, שתקוע כתורן של כיעור בין שכיות החמדה. עומר צועד במרץ במעלה רח' אחד העם, רח' בצלאל יפה, רח' נחמני, כיכר המלך אלברט ורח' מונטיפיורי.
אנחנו מדדים אחריו בין הבתים המשוחזרים ואוזנינו כרויות לסיפורים (לעתים מעט צהובים) שמאחורי הבתים. סמוך למגדל שלום, בקרן הרחובות הרצל ואחדהעם, ניצב שלט תאורה. כאן חגגו תושבי תל-אביב ברוב עם את העמדתו של עמוד החשמל הראשון שהאיר את הרחוב.
ממול ניצב ביתו של עקיבא אריה ויס, אבי הרעיון של "אחוזת בית". המקום משופץ ויפה ובקומה התחתונה יש מסעדת דגים. בהמשך, מזרחה, באחד-העם פינת נחלת-בנימין, ניצב מלון "פלטין" שנבנה בשנת 1925. על ראשו בולטת ביופיה כיפה כסופה. כיום זהו בניין משרדים.
בספר "לב תל-אביב" (הוצאת עם עובד) מתאר הסופר נתן שחם את קורותיהן של משפחות שבאו לגור בתל-אביב בשנות ה-20. ללא ידיעתן צמחה היסטוריה של עיר צעירה, פרק חשוב בתולדות מדינת ישראל. באחד הפרקים מסופר על סכסוך משפחתי בגלל קבלן שרוצה לבנות רב-קומות על בית ההורים או להפוך אותו למוזיאון: "בניינים מפוארים ומסוגננים יותר מבית הוריו - ה' מבצר' של הגימנסיה העברית,'בית הפגודה', ' הבית הנופל' ועוד כמה מבנים יפי צורה ורבי רושם, שנבנו על חולות תל-אביב כדי לשוות לה צביון של עיר אירופית יםתיכונית - נהרסו על אפם וחמתם של שומרי האתרים; ממש מול בית הוריו, על חורבותיו של מלון'תלפיות', שדמה לפונדק הרים שווייצרי, הוקם בניין הבורסה - ואיש לא מיחה . . ."
במעלה רחוב אחד-העם נמצא מבנה בית-הספר, על הקירות ציורים קרמיים עבודת בצלאל. "בית הפגודה" נמצא בכיכר המלך אלברט, שנבנה בשנת 1924 ושולב בו כל סגנון אדריכלי אפשרי, צורתו הכללית כפגודה. משך שנים עמד הבית מוזנח, עד שהגיע הגואל משבדיה הקרה, רכש את הבית ושיפץ אותו. בעל-הבית מתגורר בתל-אביב בתקופת החורף בשבדיה, כדי להימלט מהקור השבדי. כיום הבית מטופח ומיוחד ואפשר לראותו מבחוץ.
קצרה היריעה מלהכיל את כל הסיורים, לכן כדאי להצטרף לסיורים המוסדרים מטעם העמותה לתיירות תל-אביב יפו (03-5166188), או הגלריה "זמן לאמנות" (בתיאום מראש 03-5664450).
| | | | | |
|
|
| |
|
| |
|
|
|
