 |
/images/archive/gallery/149/657.jpg חמישה יינות בוטיק
ארכיון  |
|
|
|
|
| היקב הצעיר שליד קיבוץ יראון כבר לא מתחבא מאחורי שמות של אחרים, אלא נושאים בגאון את תווית הגליל |
|
|
|
 | דפדף בסטייל |  | |
מני פאר
|
|
|
|
|
|
|
|
ליד קיבוץ יראון בהרי הגליל העליון נמצא היקב הישראלי המודרני הכי יפה. שמו כמקומו, הרי גליל, והוא יליד יוזמה משותפת של הקיבוץ המקומי עם יקבי רמת-הגולן. ישנם בארץ יקבים יפים לא פחות. המקסימים שבהם דבוקים לצלע הר או מתכנסים בשרידי מבנה עתיק וחפירות קדומות.
הם תמיד סוחטים ממך שריקת התפעלות שמשמעותה "יפה ממש כמו בגבעות טוסקנה או במדרונות עמק הרון". יקב הרי גליל יפה כמו אתר היי-טק מודרני. מפעל שצינורותיו מבריקים והנירוסטה של מכליו נוצצת. מבנה הבטון התעשייתי שלו עטוף בקורות עץ חום וחם כדי לרמוז לך שכאן עובדים ברצינות עסקית אנשים שאוהבים את היין שהם עושים.
בעולם היין, לב מעץ הוא מושג שתוסס בחבית רומנטית. לפני שהיין מגיע לפיכם, בהרי גליל אתם
נדהמים מהנדסת האנוש הידידותית של היקב שבעצם מתפקד כולו כמרכז מבקרים מאיר פנים. מהמרפסת שטופת השמש אפשר לראות על הרכס ממול את מוצב החיזבאללה משקיף על היקב, מעבר לגבול הלבנוני. נו, אני אומר לעצמי, יקבי רמת-הגולן פיתחו לעצמם מיזם שיבטיח את עתידם גם במקרה של פינוי רמת-הגולן תמורת שלום סורי, ונתקעו מול מוצב הקנאים האלה.
המרפסת הזו משדרת, לדעתי, שני מסרים. הראשון, שמסמן עובדה גלילית מוצקה, האומרת שמכאן כבר לא זזים יותר. והשני, רומז שיש צדק בטענת אנשי היקב שמעולם לא קשרו את הקמת היקב ביראון עם איומי השלום הסורי. היוזמה של יקבי רמתהגולן להקים יקב בגליל העליון דומה יותר למדיניות של מכבי תל-אביב בכדורסל. אנחנו נקנה כל מי שזז טוב על המגרש בישראל.
|
|
 |
|
 |
|
|
 |
|
 |
|
ארגז למשפחה
|
|
|
 |
|
|
|
עובדה פחות מוכרת בתולדות היינות של רמתהגולן היא שימושם בענבים מעמק קדש בגליל העליון כבר מימיו הראשונים של היקב. בתודעה הכללית תהילת היינות קשורה תמיד לכרמים של רמת הגולן. כרמי עמק קדש תפסו תאוצה בתעשיית היין בישראל בשנים האחרונות. אפשר להזכיר את זרעית של כרמל ודישון של סגל ולהוסיף את כרמי רמות-נפתלי, שתורמים את ענביהם להרבה יינות בוטיק מעולים. אם כבר קיבעתם את כרם בן-זימרה כמקור ליינות האדומים המעולים שלנו בזיכרונכם, התחילו לשנן גם את השם עמק קדש. יקבי רמת-הגולן הבינו שהם לא יכולים להפקיר את המגרש ליקבי כל הארץ, שנוהרים צפונה לאזור שבו הם מגדלים בשקט ענבים כבר 20 שנה.
לכאורה, עירוב בורדלזי קלאסי, אלא שהיין המודרני הזה עתיר טעם פרי, שכמעט משכיח את ניחוח העץ שבו, ומזכיר יותר טעמים של אזורי יין המתעוררים במקומות אחרים באירופה. משהו כמו יין ספרדי קל מפריוראט, או איטלקי עכשווי שמורד במורשת הקיאנטי. גבי סדן, היינן של הרי גליל, לא אוהב את ההשוואה של יינותיו ליינות קליפורניה. לא כל יין קל, רך ומאוזן מזכיר את הנטייה האמריקנית להפקת יינות קלים וברורים בטעמם. לסדן חשוב מאוד לשמור על מורכבות ועירוב טעמים גם ביינותיו ה"לא כבדים". השרדונה שלו מבטיח טיול של טעמים בפה.
40 אחוז מהיין עברו את תסיסתם השנייה בחביות עץ ו-60 אחוז הושהו בקור בתסיסתם הראשונה במכלי הנירוסטה הענקיים שנבנו בארץ בתכנון מיוחד עבור היקב. שרדונה גלילי גבוה כחול-לבן שמחירו נע סביב 35 שקל בלבד. לדעתי, הוא יין שמתאים לארוחות יותר כבדות מאלה שיין לבן מחובר להן בזיכרונכם. הסוביניון בלאן של הרי גליל הוא יותר קל. הוא יין אפריטיפי קר ומרענן לכל אירוע בקיץ הישראלי. תאומי המרלו והקברנה סוביניון הצעירים מבציר 2003 הם יינות אדומים קלים ונעימים, שלא התיישנו בחביות עץ ונועדו לשתייה מיידית במחיר הנע סביב 40 שקל, ואני כבר מדמיין את מבצעי ערב החג של שניים ב-70 ושלושה במאה. בקיצור, ארגז למשפחה לחגים.
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
איפה אתה חי
|
|
|
|
|
|
|
להפתעתי, גבי סדן לא נפגע כשקראתי להם תאומי הגליל. שני אדומים דומים, פירותיים וטעימים שלא מכריזים בראש חוצות את טעם הזן שלהם.
"אני עושה יינות גליליים", הוא הסביר לי לאט ובפירוט את פילוסופיית היין שלו. הכרמים הצעירים שעומדים לרשותו מעניקים לו ענבים עמוסי טעם פרי שאופייני לאזורים גבוהים וקרים. טעם הפרי קיים שם בלאו הכי, ויש כאן עניין ליצור יין רענן ונעים שיאפיין את יינות הגליל העליון. סדן ביקר השנה ידיד שלו במרסו שבבורגונדי. לאחר שהחמיא ליינותיו וסיפר לו כמה שונה השרדונה הגלילי מזה של בורגונדי, העיר לו היינן ממרסו: "אני לא עושה שרדונה. אני עושה מרסו. במקרה גדל שרדונה בכרמים שלי. הייתי יכול גם לעשות סוביניון בלאן של מרסו לו רציתי. המאמצים שלי מופנים לעשיית היין הטוב ביותר לאופי המקום שבו אני חי. במקרה זה משרדונה".
תחשבו על זה. מתי נגיע לגאוות יחידה ברמה כזו שמתעלמת מייחודו של הזן שמרכיב את יינותיה. סדן מניף את דגל הגליל בטעם יינותיו. זך, צלול, עם ריח של אוויר פסגות בניחוח יער צעיר. הוא עשה כבר יין בכל העולם. למד בבורדו ובבורגונדי. אחרי השירות הצבאי נסע לבצור ענבים בכפר וולניי בצרפת במקום להודו או לדרום אמריקה. כשסיים את לימודיו העיוניים העדיף להשתלם באופן מעשי בכרמים ברחבי העולם. שנה עבד ביקב פרסטון בצפון קליפורניה ושנה ביקב הארדי באוסטרליה. האם בקרוב יבואו ייננים צעירים מכל העולם להשתלם אצלו ביקב בהרי הגליל?
| | | | | |
|
|
| |
|
| |
|
|
|
