 |
/images/archive/gallery/160/684.jpg דניאל רוגוב לוגם יין.
צילום: יחסי ציבור  |
|
|
|
|
| מני פאר עושה כבוד גדול לדניאל רוגוב, בכיר מבקרי היין בישראל, שחוגג מדריך ראשון מסוגו ליינות הארץ |
|
|
|
 | דפדף בסטייל |  | |
מני פאר
29/8/2004 15:04 |
|
|
|
|
|
|
|
לאמריקאים יש רוברט פרקר. לבריטים יו ג'ונסון ולאיטלקים גמברו רוסו. לנו יש דניאל רוגוב. האנשים האלה קובעים גורלות של בצירים. בימי מלחמת המפרץ האחרונה פרקר לא נסע לבורדו לטעימת החביות המוקדמת של בציר 2002. בבורדו ייחסו זאת לאווירה האנטי צרפתית ששררה באמריקה בעקבות יחסה של פריז לתוקפנות של בוש. יינות צרפתיים נשפכו בהפגנתיות על מדרכות ניו יורק. רוברט פרקר משך בכתפיו וביטל את הטענה הפוליטית. "בציר 2000 המעולה של בורדו נחטף במחירי שיא והמרתפים מתפוצצים מעודף מלאי להתיישנות ארוכה. בציר 2001 לא הפתיע לטובה והסוחרים נתקעו בתופעה של הזמנת יתר. 2002 יכולה לחכות קצת".
תשובתו המנומקת לא עזרה לצרפתים. ללא ציוניו של פרקר השוק האמריקאי לא היה יכול לקבוע מחירים ולשווק את היינות. מפולת השוק של בורדו 2001 ו-2002 היתה נקמה קטנה של ארה"ב בצרפתים שהפנו להם עורף.
עוד רחוקה הדרך שהיין הישראלי חייב לעבור עד שיגיע
למצב שצרכני העולם יחכו לביקורת הבציר שלו. אפשר לומר שבעשר השנים האחרונות עלינו על הדרך. מסלול המכשולים שעוברים היינות הישראליים בדרכם למדפי העולם הוא קשה במיוחד. החל בהתעלמות אופיינית מיינותיה של מדינה קטנה בקצה הים התיכון, דרך התנגדות פוליטית לישראל בכלל או ליינות הבאים משטחים כבושים בפרט וכלה ברתיעה מיינות כשרים הקשורים בבורות לכל מיני בישולים ורתיחות דמיוניות.
אם למרות כל אלה אפשר לראות על מדפי חנויות היין הגדולות בפריז, בלונדון ובניו יורק יינות ישראליים אפילו לא כשרים - ענף היין שלנו זכאי למחיאות כפיים. לפני חמש שנים היינן של סלפרידג'ס בלונדון ביקש ממני את מספר הטלפון של יקבי קסטל ומרגלית. לפני שנה חקרו אותי בלביניה בפריז על יקבי בוטיק קטנים חדשים בישראל. דניאל רוגוב הוציא בימים אלה את השנתון הראשון של יינות ישראל באנגלית. אם מישהו השקיע בזה כסף, כנראה שמשהו טוב תוסס בעולם היין שלנו.
|
|
 |
|
 |
|
|
 |
|
 |
|
שיכור בן חמש
|
|
|
 |
|
|
|
רוגוב הוא תופעה מעניינת בתקשורת שלנו. בימים שבהם כל שף זוכה אצלנו לתוכנית טלוויזיה אישית, שבה הוא מתארח במטבח של אמו ובצלחת של אחותו, וכל יינן זוכה לתמונת שער עם משפחתו, האיש שכותב כבר עשור שלישי על יין בישראל לא סיפר עוד היכן נולד. רק מבטאו האנגלוסקסי מגלה היכן גדל.
כשהחל לכתוב על מסעדות ויין בישראל ב-1976, הפנטזיה שלטה בארץ. מיץ ענבים ממותק ומותסס שנתן לסועדים הרגשה חגיגית של תואם שמפניה. השנה הזו ממש סמלית. זו השנה שבה נבצרו הענבים הראשונים שזכו בארץ לטיפול מקצועי ומוקפד כבר לאחר התסיסה. קברנה סוביניון כרמל ריזרב 1976 היה היין הישראלי הראשון שנמכר בניו יורק ב-25 דולר בגלל איכותו ולא בגלל כשרותו.
מבקרי מסעדות בישראל של שנות השבעים היו עופות מוזרים. סוג של קוריוז שנדד מעבר לעמודי האסטרולוגיה. הם נקראו בשמות עט תמוהים, כמו לוקולוס ואיסטניס. מאחורי השם הראשון אמרו שמסתתר הסופר עמוס קינן, והשם השני השתייך לרנה מוקדי, דמות ציורית שנדדה עם מקל הליכה במסעדות תל-אביב. הקריניאן הישראלי שלט במסעדות והלבן המצונן היה הוק, שלעתים עורבב עם מי סודה. לא היה ייבוא של יינות טובים שיצילו את השולחן מחרפה גסטרונומית.
רוגוב נזכר בחיוך בהחלטתו לכתוב בפעם הראשונה על יינות מיובאים לישראל. הוא זוכר יינות גרמניים איומים עם שמות נוראיים לא פחות, כמו המרתף של החתול השחור. אפילו הנזירה הכחולה, ריזלינג גרמני עממי חצי יבש שכבש את החך היהודי בראשית שנות השמונים, עוד לא נראה אז בארצנו. "אני שתיתי יין עוד לפני שנולדת", הוא מתריס בפני ברגע נדיר של גילוי לב. "כשהייתי בן חמש השתכרתי בליל הסדר מהיין הכשר. מנישביץ היה יקב יהודי שסיפק את הצרכים הדתיים של יהודי מדינת ניו יורק בשנים ההן. אבל גדלתי בבית על יינות צרפתיים טובים, ששתינו באירועים שלא דרשו הזדהות יהודית עם האלכוהול".
את השכלתו הרחבה באוכל וביין רוגוב שאב בשנים המאושרות שלו בפריז ובז'נבה. על הגדרת לוח הזמנים הוא פוסח במשהו כללי כמו "זה היה בין המינגוויי לדניאל כהן בנדיט". בפריז של לפני בום היין הגדול של סוף המאה העשרים אפשר היה לשתות יינות גדולים בגביעים קטנים. לפני שהתיירים דרשו תמורה מלאה לכספם, היו הצרפתים שותים בעמידה כוס קטנה של מרגו עם הסנדוויץ' או הקיש בפחות מ-20 פרנק של פעם.
את הניסיון רב היקבים רוגוב חייב לחנות יין אגדית בז'נבה, שהיתה מארגנת טעימות בפרוטות ושמה Des Caves au Palais de Justice. הרבה שנים עברו עד שרוגוב נאנח בהנאה מיין ישראלי. ירדן מרלו 1985 היה היין הישראלי הגדול הראשון ששתה. מאז עברו הרבה ליטרים של קצרין, קסטל ומרגלית בגרונו.
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
מפעל יין ציוני
|
|
|
|
|
|
|
הוא שותה כל יום לפחות חצי בקבוק, שניים עד שלושה גביעי יין גם בימים שהוא לא חייב לטעום לצורכי פרנסתו. ביום שהרופא יאסור עליו שתיית אלכוהול, הוא יחליף אותו. את הרופא, כמובן. כששואלים את רוגוב מה היין הטוב ביותר ששתה, הוא לא חוזר להתחכמות הידועה של רוטשילד והשם של הבחורה, אלא עונה בפשטות "היין הבא".
הוא עדיין מתרגש לפני כל יין חדש. "יין נועד לעשות לי כיף. העיסוק בתווית נובע אחר כך רק מטעמים מקצועיים".
רוגוב לא מתבייש לעשן בעת הטעימה וגם לגלות שבקיץ הישראלי הוא נהנה לשים לפעמים קוביית קרח ביין אדום לא גדול. ככה תבינו בערך איך מתייחס האיש שנתן ציונים ל-1,500 יינות ישראליים בספרו החדש. מפעל ציוני לא קטן. הציונים נעים בין 50 ל-100. היד לא רעדה כשכמה קיבלו 60, שזה קצת יותר מהאפס היחסי של 50 כנקודת התחלה. היד גם לא רועדת לשלם סכום של שלוש ספרות בשקלים ליינות שקיבלו בין 90 ל-95. את רובם אתם מכירים.
הספרון של רוגוב מופיע במהדורת כיס שנתית המתאימה לכיס המעיל של התייר הבא לישראל, או לקונה הזר של יינות ישראליים אי שם מעבר לים. בתקופה שבה כתובות הדואר האלקטרוני שלנו ומרב ההתכתבויות בין המחשבים הנישאים מופיעות באנגלית, גם אלמנך היין שלנו נוהג כך. אולי בגלל הנוחיות הלשונית של האיש שלא מוכן לגלות היכן נולד ואולי כי השפה האנגלית השתלטה על העולם. כמו המבורגר, כמו ג'ינס, כמו טלוויזיה וכמו הדוט שבסוף שמנו האלקטרוני ככה נתרגל גם לארומה, לבלנד, לטניניות ולווינטאג'. חוץ מזה, נלמד אנגלית. ככה נדע שסוסון ים זה Sea Horse. אחד היקבים החדשים והמפתיעים לטובה של ישראל לפי רוגוב. כמו יתיר, שאטו גולן, אורנה צ'ילאג, גוסטב וג'ו , אלכסנדר, כרמי-יוסף, אלה, הראל ובזלת הגולן. עשרת המבטיחים של 2005. היתר כבר גולו ונחשפו, או עדיין לא זכו לכך.
אני לא יודע כמה יינות ישראליים יימכרו מעבר לים בזכות מדריך רוגוב ליינות ישראליים, אבל בחבית המקומית הוא ודאי יגרום להרבה תסיסה.
| | | | | |
|
|
| |
|
| |
|
|
|
