 |
/images/archive/gallery/209/307.jpg סטלה עמר.
צילום: גולי כהן  |
|
|
|
|
| סטלה עמר, אישה גדולה במיוחד ודיווה מדופלמת, לוקחת פסק זמן מחיי ההוללות וקופצת לביקור מולדת |
|
|
|
 | דפדף בסטייל |  | |
איתי יעקב
24/11/2004 14:54 |
|
|
|
|
|
|
|
לפני שבועיים התארחה סטלה עמר בתוכניתו של אלי יצפאן. ההתרגשות על פניה היתה ניכרת. כשתצלומים שלה מקמפיינים שצולמו באמצע שנות התשעים החלו מרצדים על המסך, פרץ הקהל בצחוק. ההתרגשות נמוגה בן רגע. "מה כל כך מצחיק?!", היא תקפה, והקהל השתתק באחת.
כזו היא סטלה, האישה שכל חייה מכוונת למטרה ופוגעת. אבל היא לא נעלבת. היא כבר מזמן עסוקה בחיזוריו של ז'אן פול גוטייה, המעצב שגילה אותה. גוטייה, שגם הפך במרוצת הזמן לחבר טוב, היה זה שאמר עליה שהיא "אישיות שמקרינה כוח, יופי, סקס ונשיות".
במהלך הראיון כולו הוא לא מפסיק לטרטר את הנייד שלה. הוא רוצה אותה איתו בפריז, במסיבת ההשקה של "פינק", ערוץ הטלוויזיה הראשון להומואים בצרפת, שתתקיים מספר ימים מאוחר יותר. היא מסרבת לו בנימוס, ומאוחר יותר מסבירה לי שהשאירה בניו יורק את שמלות הערב, העקבים, המחוכים, התכשיטים והאיפור,
וממש לא בא לה להתרוצץ ולחפש לעצמה בגדים ואקססוריז בעיר האורות.
ברגע של גילוי לב, היא ניאותה להודות שקצת נמאס לה מתעשיית האופנה ומחיי הלילה שסובבים אותה. "הרגשתי שהאימאג' שבניתי לעצמי משתלט עליי ומביא אותי לאפיסת כוחות", היא מספרת. "המסביב, שכל הזמן תמך בי, דחף והעלה אותי מעלה, לא נתן לי מנוחה. התחלתי לשקר לאנשים כדי להתחמק מארוחות ערב, פתיחות, מסיבות ואירועים חברתיים. הייתי מגיעה למסיבה 'דיוויין' (אלוהית - א.י.).
"כל הזמן הוקפתי באנשים שהיללו והעריצו אותי, מה שתמיד אילץ אותי לשמור על סטנדרט גבוה של מראה חיצוני. פעם אחת באתי לטיירי (מוגלר, מעצב אופנה - א.י.) לארוחת צהריים בסניקרס, והוא אמר לי: 'איך את מעזה להגיע ככה?!'. 'איך אני מעזה? אני עייפה', אמרתי. אז הוא ענה: 'לעולם אל תעזי ללכת ככה. יש לך דימוי מסוים, ואת צריכה לשמור עליו'".
נשמע כאילו השתלטה עלייך הפנטזיה שלו.
"לא הרגשתי שמשתלטים עליי, אבל זה בהחלט החל להתיש אותי. אני מאמינה שזה מה שקורה לבסוף לכל הדוגמניות ואנשי הזוהר. אבל להבדיל מדוגמנית רגילה שמציגה רק יופי, לי יש אימאג' אלוהי, פנטזיה שאני נותנת לקהל. דמות הדיווה".
|
|
 |
|
 |
|
|
 |
|
"יש לי אימאג' אלוהי". צילום: גולי כהן
|
|
|
 |
|
 |
|
כך הפכתי לכוכבת
|
|
|
 |
|
|
|
עמר התגלתה על ידי גוטייה לפני יותר מעשור. זה קרה בתצוגה בפריז של המעצבת הבריטית ויויאן ווסטווד, שבה שימשה כמאפרת, ומאותו היום היא הפכה למוזה שלו. בהמשך החלה לעבוד גם עם ידידה הוותיק, המעצב טיירי מוגלר. שני המעצבים פיסלו עבורה, כל אחד בנפרד, מחוכים, שמלות ובגדים למידותיה, והפגינו בהשארתה את כישרונם האמנותי. גוטייה סומן אז כ"ילד הרע" של סצינת האופנה, ואילו מוגלר המס את עיתונאי האופנה בקולקציות התפירה העילית הייחודיות שלו.
"גוטייה אחר ממוגלר", טוענת עמר. "מוגלר יהיר ושקט, בעוד שגוטייה כל היום מפטפט. תן לו הכל והוא יעשה. מוגלר בדיוק להפך. לזכותו של גוטייה ייאמר שהוא שורד, בלי קשר לנפילות כלכליות או העברת ידיים. למוגלר כבר נמאס, הוא מיצה את עצמו".
גילויה על ידי גוטייה, הביא את עמר למקום חדש בחיים. מי שהיתה מאפרת אקסטרווגנטית מאחורי הקלעים של תעשיית האופנה, הפכה בן לילה לכוכבת. גוטייה הדפיס את פרצופה על חולצות טי; צלם האופנה סטיבן מייזל, אחד מצלמי האופנה הטובים בעולם, הזמין אותה להפקת אופנה ב"ווג" איטליה לצד לינדה אוונג'ליסטה, נעמי קמפבל וכריסטי טרלינגטון; ג'ורג' מייקל חטף אותה לווידיאו-קליפ, ומדונה לא ויתרה עליה לצילומי ספר הסקס השערורייתי שלה.
בשנים האחרונות היא מדגמנת רק באירועים מיוחדים - בערבי התרמה למלחמה באיידס, או בהשקות בשמים וקולקציות של חבריה. השנה הסכימה להירתם להובלת קמפיין החורף של המעצב ששון קדם, ששמו נקשר בעיקר עם אופנה לנשים מלאות, למרות שטווח המידות שלו מתחיל דווקא ב-38. "בדרך כלל אני לא נוהג לצלם את הפריטים שלי על נשים גדולות", הוא מסביר. "בחרתי בסטלה, כיוון שהיא מעבר לאישה מלאה. היא דמות. וכמו הבגדים שלי, שמאפשרים לך לשחק איתם מבחינת גזרות, רציתי דמות שתשתנה בהם, וסטלה הכניסה לתוכם את הנשמה שלה".
סיבה נוספת לבחירתו בה היא דימויה העצמי. "סטלה לא מתביישת בגודל שלה. רציתי להעביר דרכה מונולוג מתוסרט, שאישה מלאה זה לא עוד רק לוק של דיווה, אלא גם אישה אנושית".
עמר, מצידה, מזדעקת כשנפלטו לי בטעות צמד המילים "מידות גדולות" בצמוד לשמה. "זה אבסורד. אנשים רואים אותי, אז הם מיד אומרים: 'אה, אז את דוגמנית למידות גדולות?!'. לך תסביר שלא בגלל זה לוקחים אותי לתצוגות, ושגוטייה ומוגלר לא עושים מידות גדולות. אני נורא שונאת שאני צריכה להסביר את זה, ופה בארץ זה תמיד ככה. ת-מ-י-ד".
איך נוצר הקשר בינך לבין קדם?
"מוטי רייף עשה בינינו היכרות בעבר. בביקור הנוכחי שלי בארץ, מיד כשנודע לו שאני כאן, נוצר קשר בין יחסי הציבור שלו לסוכנות שלי".
אחרי האקסטרווגנטיות של גוטייה ומוגלר, הצלחת להתחבר לפשטות של קדם?
"ששון הוא אמן. יש בבגדים שלו עניין, וזה מאוד סיקרן אותי. לא אמרתי כן מיד, אלא ביקשתי לראות את הבגדים קודם. אני בעד אנשים שמוכנים לעשות אופנה לנשים גדולות ומתאמצים בשביל זה. הבגדים שהוא מעצב מאוד מחמיאים, לעומת חברות אחרות. היה חשוב לי לעשות את זה, כדי שנשים גדולות יפרגנו לעצמן ויידעו שכן אפשר להיראות טוב. לצערי, בגדים למידות גדולות בארץ ובעולם הם קטסטרופה. מאוד מפתה אותי להוציא ליין של בגדים לנשים גדולות על שמי, כי אני מודעת לצרכים שלהן. אבל לכמה כיוונים אני יכולה עוד לפנות? יש גבול. זה יכול להיות מקצוע לזיקנה, אחרי שנגמור את כל התוכניות".
|
|
|
|
|
|
|
 |
|
מתוך קטלוג חורף 2005 של ששון קדם
|
|
|
|
|
|
|
כך התקבלתי לסופרנוס
|
|
|
|
|
|
|
עמר, 40 ומשהו, נולדה בקזבלנקה, מרוקו, ובגיל שבעה חודשים עלתה עם משפחתה ארצה, היישר לחיפה. אביה היה ימאי ואמה עקרת בית. בצעירותה, חשבו הוריה להגר לצרפת ושלחו את בתם להתאקלם במדינה החדשה. תקופה קצרה לאחר שהצטרפו אליה, החליטה המשפחה לשוב ארצה. מאוחר יותר, כשהיתה בת 16, נשלחה עמר למונטריאול, קנדה. גם אז עשו הוריה אחורה פנה, הפעם בגלל גיוסו של אחיה הגדול.
אותה נסיעה השפיעה יותר מכל על חייה. "תמיד ידעתי שאני רוצה לצאת לחו"ל", היא נזכרת. "בשבילי זה היה העולם. הכל התרחש שם ולא פה. הדור שלך גדל לעידן אחר, לתוך האם-טי-וי, אבל לי היה רק את הערוץ הראשון. לקנות דיסק של ג'נסיס היה פרויקט, ובן אדם עם ראש פתוח, שהיה צמא לתרבות, ידע אז שהייעוד שלו הוא לא פה. מרגישים את זה".
ואז הגיע מצה"ל צו הגיוס. באותה התקופה כבר עזבה עמר את חיפה ועברה לגור בחופי נואיבה, עם חבורת צעירים שהתעמקה בכתבי הרמן הסה ובגיטרות של "לד זפלין" ו"קרוסבי, סטיל, נאש אנד יאנג". היא סירבה להתגייס והצהירה על עצמה כתלמידה של גורו מהארישי. לבסוף שוחררה על אי התאמה. משם דרכה אל העולם הגדול כבר היתה סלולה. לאחר שהשתכשכה מעט בבוהמה, בימים העליזים של קפה "כסית", עזבה עמר לאירופה.
היא נדדה בין יוון, איטליה, צרפת, גרמניה, ועבדה כמאפרת מקצועית על סטים של סרטים, אולפני טלוויזיה ותצוגות אופנה. בין לבין היא שבה לבקר בארץ, היישר אל תל אביב הפאנקיסטית של שנות השמונים, והעבירה לילות פרועים במועדונים המקומיים לצד חברתה הטובה אלימור זילברמן. בהמשך היא אף זכתה למיני תפקידון ב"אדון ליאון" של זאב רווח.
לאחר ששבה לאירופה, הכירה בגרמניה מפיק מוזיקלי אמריקני, שאיתו המשיכה ללוס אנג'לס. בתום תקופת נישואים קצרה, התגרשו השניים. היא שמרה לעצמה את שם משפחתו, אליס, וכך היא מוכרת עד היום, באירופה ובארצות הברית. בביקור הנוכחי שלה בישראל, היא התחברה מחדש אל בית ילדותה שבחיפה. קולה של אום כולתום שהתנגן במסדרונותיו של הבית ההוא, הביא אותה לעבוד על פרויקטים מוזיקליים עם נגן הכינור והעוד דוד אבו, והמפיק המוזיקלי עופר שרביט.
"החלום שלי זה להיות אום כולתום", היא מגלה. "יש לי חולשה למוזיקה ערבית מהילדות, אבל רק בביקור הזה הבאתי את זה למימוש. לאבו יש אוסף עצום של מוזיקה של אום כולתום. אמרתי לו: 'בוא נעשה עסק, נעשה טסט, ותהיה איתי הכי דוגרי שאפשר. אני יודעת לשיר, למדתי פיתוח קול. אם זה נשמע לך, תגיד כן. אם לא, אז לא'. אחרי ששרתי הוא אמר: 'אני לא מאמין, מאיפה את יודעת לשיר? ואיך את יודעת בדיוק מתי להיכנס?'. אמרתי לו שאני מופתעת מעצמי, אבל המוזיקה הזאת מתנגנת בראשי ללא הרף".
השירים האלה יכולים להימשך גם שעתיים או שלוש, את מסוגלת לזה?
"צריך לתמצת את השירים. אם אני רוצה לשיר את הקטעים בהשקה של הבושם של טיירי במרץ, אני לא אעמיד קהל אמריקני ואירופי במשך שעתיים, בזמן שאני עושה מעוואלים עם המטפחת. גם לא כולם יודעים מי זאת אום כולתום. במקרה כזה אני אעשה בית ופזמון. אבל אני מבסוטה. מה אני אעשה עם זה בעתיד? לא יודעת. גם אם זה להנאה האישית שלי, זה שווה".
במקביל לשירה, עתידה עמר להשתתף בעונה הבאה של תוכנית הטלוויזיה "הסופרנוס". דיוויד צ'ייס, יוצר הסדרה, מסתפר בספא של בעלה בניו יורק. יום אחד היא נתקלה בו וסיפרה לו שהיא בדיוק לוקחת שיעורים פרטיים במשחק. הוא הזמין אותה להשתתף בתוכנית. "האמת היא שהתפקיד שלי בסדרה עדיין לא ברור", היא מספרת. "הבנתי ששיטת העבודה שלו מתפתחת מתוך בסיס מסוים. מבחינתי, כל תפקיד יהיה מהנה. אני לא מודאגת".
|
|
|
|
|
|
|
 |
|
"יש לי חולשה למוזיקה ערבית". צילום: יקי הלפרין
|
|
|
|
|
|
|
כך התאהבתי
|
|
|
|
|
|
|
בסטודיו של הצלם גולי כהן, עמר מתחתלת בשמלת מעטפת מנומרת שעיצב לה ששון קדם במיוחד לרגל הצילומים. שיערה משוך לאחור ומשולב בתוספת שיער בולטת, וחזייה מנומרת מציצה מבעד לשמלה. גולי אומר לי שהיא יושבת על הכיסא כמו כוהנת שבטית ומרשימה, ושואל אותה איזו חיה היא הכי אוהבת בעולם. "נמר", היא עונה ומקשרת את זה גם למזל שלה-אריה. כשהמצלמה נדלקת, עמר ניצתת.
"ככה את תמיד מתלבשת גם ביומיום?", שואל אותה גולי. "ככה הייתי מתלבשת ביומיום בניינטיז", היא עונה לו בחיוך. ההבדל בין היום לשנות הניינטיז הצוהלות, הוא שעכשיו היא כבר ממעטת לקרוע את מועדוני ניו יורק כבאותן שנים, ובאותה אדישות היא מגיבה גם למועדוני תל אביב. "בישראל חם, צפוף, דביק, חנוק, דוחפים ולא אומרים סליחה", היא מתמרמרת. "כל מיני הומואים חצופות שאומרים לך 'זוזי' בלי טיפת רספקט. מה, אני יוצאת לבלות כדי להתחיל לשלוף ציפורניים? כדי שזה ייגמר באיזו ראסייה לראש?".
את סובלת מהלם תרבות בארץ?
"בהרבה דברים כן. אני לא מתאקלמת במהירות, וכמו שאתה רואה, אני גם נוהגת ברכב".
ומחנה במקום אסור.
"אני יודעת. אבל אנשים מטריפים אותי בכביש. נוהגים איום ונורא, בלי טיפת כבוד לרכב שלצדם. נדחפים, לא מאותתים. לא יתנו לך לעבור בפרינציפ. אני מאותתת, והם: 'לא, לא תעברי'. כמה שניו יורק מטורפת ועמוסה בתנועה, לא תאמין כמה סדר וכמה כבוד יש בכביש".
את לילותיה בניו יורק היא מעבירה בצמוד לדב בירנצווייג, בעלה בעשר השנים האחרונות, ישראלי לשעבר ומעצב שיער, שבין לקוחותיו נמנות הדוגמנית ג'רי הול והשחקנית מלאני גריפית. הם נפגשו מאחורי הקלעים של שבועות האופנה בפריז ובניו יורק, ולאחר שהגיע עם חבר לביתה, לארוחת סיום הצום ביום כיפור, ניצתה האהבה בין השניים.
"אני חולה על בעלי. מאוהבת בו. אין לי יום אחד של שעמום איתו. אני מזל אריה והוא מזל שור, וכל אחד רועם בצד שלו, אבל יש לנו חיבור פשוט מדהים", היא מספרת. "העובדה שהכרנו ביום כיפור, שזה יום מאוד מיוחד, רק עשתה את זה חזק יותר. גם לא הפריע לו הגודל שלי".
תקופה קצרה הם חיו בשלט רחוק, כשהיא עבדה בפריז והוא במנהטן, אבל היום הם מרוכזים בתפוח הגדול, עם גיחות קצרות לבית הנופש שלהם בהמפטונס.
ומה עם ילדים?
"עובדים על זה. אני מרגישה שזה חלק מזוגיות בריאה. לא עניין של המשכיות. אני יודעת מה יהיה בעוד 20 שנה בעולם הזה? זה רק הולך ונעשה יותר מסוכן. בעוד עשר שנים כל הפלנטה הזאת יכולה להתפוצץ. אבל בכל זאת נראה לי טבעי להביא ילדים לעולם".
חשבת איך תשלבי בין קריירה לגידול ילדים?
"אני לא יודעת עד כמה זה מסובך. יש לי חברות בניו יורק שיש להן קריירה, וכל אחת חובקת ילד וממשיכה בחיים שלה. אומרים שהתפישה משתנה. אני לא יודעת מה ילד יעשה לי, כי עדיין אין לי, אבל זה נראה לי מדליק. היום החיים גם יותר מאפשרים לך להחזיק ילד ולצרף אומנת. זה לא כמו פעם, שלא היה מי שישמור עליו, אפשר להמשיך בחיים ולצאת לבלות".
יש סיכוי שתחזרי לישראל?
"בחיים אי אפשר להגיד 'אף פעם לא', כי למדתי על בשרי שהחיים באים אליך, תופסים אותך בסיבוב. אני מקווה שהחיים או ההורים שלי, שמבוגרים עכשיו, לא ייאלצו אותי לחזור ארצה. אם לא תהיה לי ברירה, אני אחזור. החיים מלאי הפתעות. אני הגעתי לפריז בתור מאפרת, ולא ידעתי שאהפוך בן רגע למוזה של גוטייה. זה מלמד שהחיים לא תמיד בשליטתך".
את חוששת מזיקנה?
"לכל אחד מאיתנו יש פחדים כאלה, אבל זה לא לגמרי בשליטה שלנו. אני רק מאחלת לעצמי זיקנה בריאה והמון כסף. יש בזיקנה משהו מאוד עצוב, השאלה היא רק עד כמה אתה מסודר בחיים. אם אני אצטרך שיפוץ, אין לי בעיה עם בוטוקס. כרגע הכל בסדר".
| | | | | |
|
|
| |
|
| |
|
|
|
