 |
/images/archive/gallery/225/146.jpg דגם של נאית.
צילום: נעמי יוגב  |
|
|
|
|
| גם בקולקציה החדשה והמעודנת שלה לא זונחת נאית רוזנפלדר את הרצון התמידי להתפתח למחוזות חדשים |
|
|
|
 | דפדף בסטייל |  | |
איתי יעקב
20/12/2004 17:40 |
|
|
|
|
|
|
|
"אין בתה מיהירותו של היין, לא מן המודעות העצמית של הקפה וגם לא מן התמימות הטיפשית של הקקאו" (ספר התה, אוקאקורה קאקוזו).
"שלום, אני נאית ואני מאוד מאוד מתרגשת". במילים אלו נפתחה אתמול אחר הצהריים מסיבת העיתונאים הראשונה שערכה מעצבת האופנה נאית רוזנפלדר, בחלל הבר-מסעדה "ננוצ'קה" שבתל אביב. רוזנפלדר, בשמלת משי וסאטן בגון אפור-סגלגל ורעמת תלתלים פראית, השתדלה להתגבר על ביישנותה המוכרת, ובמשך 15 דקות שנמשכו עבורה כנצח, הציגה את קולקציית סתיו חורף 2004/5 בעיצובה. את המיני-תצוגה חתמה האושייה ננה שרייר, מובילת הקמפיין, מארחת הערב ואחת הנשים המרתקות בנוף המסעדונות המקומי.
הקולקציה הנוכחית של נאית, השואבת את השראתה מהתה, מסמלת, לדבריה, חיבור בין עידון וחוזק, בין מזרח למערב. שלא כבקפה בעל טעם אגרסיבי, התה חודר
באופן מעודן, מלא טעמים וארומה, כמו גם האוניברסליות המאחדת אותו.
החיבור בין טקסי תה בריטיים ליפניים, בין האריסטוקרטיה לזן, מגיע לידי ביטוי נרחב בקולקציה, על ידי חיבור בין גזרות מערביות לבדים דוגמת כותנה הודית מהמזרח, ולהיפך. שמלה שחורה בעלת צווארון גבוה ושסע בצדה, המזכירה במראה שמלה סינית, אך עשויה מבד מערבי, היא דוגמה מצויינת לשעטנז זה. דוגמה נוספת ניתן היה לקבל בתמונת הפתיחה של הפרזנטציה, כאשר הדוגמנית מיקי ממון הציגה חולצה לבנה בעלת חפתי פנינה וגזרה קרובה אל הגוף, עשויה כותנה הודית. גם סריג ה"קוקיצ'ה", בעל גזרת קימונו הנכרך סביב הגוף ונקשר לפי רצון הלקוחה, הצביע על החיבור בין מזרח למערב, בעזרת הסריגה המערבית שבו.
|
|
 |
|
 |
|
|
 |
|
האושייה ננה שרייר. צילום: נעמי יוגב
|
|
|
|
|
|
 |
|
מיקי ממן על המסלול של ננוצ'קה. צילום: נעמי יוגב
|
|
|
|
|
|
 |
|
 |
|
לא מפסיקה לחפש
|
|
|
 |
|
|
|
מבט חטוף בקולקציה, יביא רבים לשחרר מבעד לשפתיהם את המילה "אלגנס", שבמחוזותינו דומה למילת גנאי. יש שיאשימו את רוזנפלדר (כמו גם את מירב הלל ממותג הנעליים "שולה", שאותן נעלו הדוגמניות באירוע) בנתק מן הרחוב הישראלי המפויח ברובו, אך רבים יעריכו את אומץ הלב בהגשת קולקציה שהיא לאו דווקא טרנדית, ומציעה מגוון מצומצם אך מעניין של בגדים לנשים, בטווח מידות גמיש.
הפולמוס המתעורר בימים אלו סביב מלבושי הקלדניות ועובדי בתי המשפט, שנדרשו להשאיר בבית את גופיות הבטן, הג'ינסים המשופשים והכפכפים, מאשרר את העובדה שבישראל בואכה 2005, איבד הרחוב המקומי את תרבות הלבוש. היעלה על דעתכם כי באירופה, יפן, ארה"ב, תגיע עובדת בית המשפט לבושה בחולצה ללא שרוולים? אי לכך ובהתאם לזאת, תהיה זאת טעות להאשים מכנסי כותנה ולייקרה עם כיסים קדמיים בזוית אלכסונית או ז'קט באורך המותן של המעצבת בנתק מהמציאות. לפחות האוניברסלית. העובדה שהחנות של נאית מצויה ברחוב מקוה ישראל שבתל אביב, בין האזורים המפויחים והרועשים במדינה, תורמת רבות להפרכת הדימוי.
ניגוד זה גם משקף את עיסוקה רב השנים של רוזנפלדר בחיפוש אחר אמירה ייחודית הסוטה קמעה מהנרטיב המוכר של עיצוב אופנה. היכרותנו רבת השנים (וזהו הגילוי הנאות), הביאה אותי לצפות בתהליך שעברה במרוצת השנים. בניגוד למעצבים כוכבנים מרחוב דיזנגוף או ליומרנות הפושה אצל אחרים, רוזנפלדר לא נחתה בשדה המקומי בצורתה הנוכחית. היא הייתה חלוצת הקסטומייזינג (פירוק והרכבה מחדש של בגדים; א.י) בתחילת המילניום לצד אלומה קליין. מאז התברברה בין חיפוש עצמי, אנדרגראונד וחיבה יתרה לרטרו וימי התקומה של ישראל.
צעדים אלו מצביעים על מעצבת שמתפתחת משנה לשנה. כזו שמבינה שאין אבסולוטיות בעולם האופנה. והעובדה שמצאה לעצמה כתב יד מזוהה, אינו מתיר לה להפסיק לחפש אחר הדיוק האידיאלי והאמת במחוזות אחרים. כלומר, בניגוד למעצבות רבות שחקקו כתב יד מזוהה ומביאות על עצמן חורבן ושעמום, נותרה נאית להוטה לחיפוש תמידי, שוודאי יגרום לה לנסוק מעלה מעונה לעונה.
מחירים: חולצות: 425-295 שקל; סריגים: 465-250 שקל; חצאיות: 350-300 שקל; מכנסיים: 465-395 שקל; שמלות: 700-350 שקל; ז'קטים: 600-485 שקל.
להשיג בחנות המעצבת: רחוב מקוה ישראל 10 (מקביל ליהודה הלוי), תל אביב. טל': 03-5600405
| | | | | |
|
|
| |
|
| |
|
|
|
